3. במועד כלשהו בשנים 2005-2006 בעת שהקטינה היתה כבת 7-8 כשהקטינה שהתה בחדר השינה בבית סבתה, הנאשם נכנס לחדר השינה כדי להחליף בגדים, התקרב לקטינה, הוריד את מכנסיו, נגע באיבר מינו והורה לקטינה לגעת בו. כשסירבה, לקח את ידה, הניחה על איבר מינו וחיכך את ידה באיבר מינו.

4. בשנת 2009 לערך כשהיתה הקטינה כבת 11, עת היו השניים בחדר השינה, נשך את הקטינה בשפתיה, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה, נשכב מעליה וחיכך את אצבעותיו באיבר מינה. הקטינה השמיעה זעקת כאב ובתגובה שם הנאשם את ידו השניה על פיה.

5. בשנים 2009-2010, עת היתה הקטינה כבת 12 הנאשם חזר מהעבודה, החל ללטף את הקטינה לאורך רגלה, מכף רגלה עד לאיבר מינה. בהמשך נשכב על הקטינה, נישק אותה בצווארה ובכל חלקי גופה, לרבות בחזה ובבטן לאחר שהרים את חולצתה ופתח את מכנסיה.

6. במועד כלשהו בשנת 2010, עת היתה הקטינה כבת 12 החל הנאשם לגעת בה, היא בתגובה אמרה לו שאינה רוצה שייגע בה יותר, קמה ויצאה מהחדר.

במועד אחר בשנת 2010, הנאשם נגע בכתפה והזיז את שערה ובתגובה התרחקה ממנו הקטינה ואמרה לו "די תתרחק" ושלא ייגע בה ויצאה מהחדר.

תסקיר נפגעת העבירה

7. מגיל צעיר ולאורך שנים הקטינה נפגעה מינית על ידי הנאשם אשר ניצל את המצוקה, החולשה והתמימות של הקטינה שהיתה בת יחידה להורים שהתגרשו בהיותה בת 7. הקטינה נשארה עם אמה והקשר שלה עם אביה התרופף. גירושי ההורים גרמו לה להיזקק לתשומת לב וחמימות והנאשם היה עבורה ועבור אמה כמשפחה. הנאשם ניצל זאת ופגע בה ממושכות.

הקטינה הרגישה אחריות כלפי אמה וסבתה ולא חשפה את סודה במשך שנים רבות. רק שנתיים לאחר שסבתה והנאשם נפרדו והוא כבר לא לקח חלק בחיי הקטינה, הסוד הנורא התפרץ ממנה ובעקבות כך היא חשה תחושת שחרור וחופש, דבר שהתבטא בין היתר בהישגיה בלימודים, בהתנהגותה ובקשריה החברתיים.

הקטינה לא החלה בתהליך של טיפול נפשי ועדיין אינה מאפשרת לעצמה "מקום" לטיפול בעצמה. ההתמודדות עם הפגיעה והנזקים שנגרמו לקטינה מחייבת גיוס משאבים, כוחות, כסף וזמן.

טיעוני ב"כ המאשימה

8. ב"כ המאשימה פירטה את השיקולים לחומרא ובהם העובדה שהנאשם ביצע שורה ארוכה של מעשים מיניים בקטינה לאורך תקופה ממושכת בין הגילאים 6-12. הנאשם ניצל את העובדה שהקטינה ראתה בו סבא והרשה לעצמו לפגוע בה בעוד היא פחדה לחשוף את הדברים כדי לא לפגוע באמה וסבתה.

הפגיעה בקטינה, מעבר לפגיעה המינית, היא גם פגיעה באמון ובביטחון של הקטינה שנפגעה על ידי בן הזוג של סבתה שאמור היה להגן עליה. הפגיעה היתה בבית הסבתא, כשזו נכחה בבית, ולעתים גם אמה של הקטינה, והן נכשלו בהגנה עליה.

הקטינה נצרה בליבה את הסוד והדבר גבה ממנה מחיר כבד בעל השלכה על כל תחומי חייה. הקטינה אזרה עוז לחשוף את הסוד רק שנתיים לאחר הפרידה של סבתה מהנאשם. הנאשם גרם לנזקים נפשיים לקטינה ששנים רבות של טיפול יידרשו כדי לשקמה.

המעשים שעשה הנאשם הינם ברף העליון של המעשים המגונים, בשל ריבוי המעשים, תכיפותם ובשל מהותם.

אמנם הנאשם נעדר עבר פלילי אך העבירות בוצעו בשיטתיות על פני שנים רבות.

בתי המשפט מצווים להטיל עונשים שיש בהם כדי להגן על הקטינים שנפגעו ולהרתיע את הנאשם ואת האחרים לבל יבצעו מעשים כאלה בקטינים אחרים. יש להעדיף את עקרון הגמול והצורך במתן ביטוי הולם לחומרת העבירות על פני הנסיבות האישיות.

מעבר לצורך הכללי להעניש את הפוגע, כפי שעולה מתסקיר נפגעת העבירה, במקרה זה מתן עונש הולם למעשים החמורים של הנאשם, משמעותי מאוד לשיקום הקטינה ולהחזרת האמון והביטחון שלה בעולם המבוגרים.

לזכות הנאשם נטען כי הודה וחסך זמן שיפוטי ובעדות הקטינה מבלי שהובטחה לו תמורה עונשית כלשהי.

ב"כ המאשימה טענה כי מתחם הענישה ההולם צריך להיות בין 7-9 שנים, והפנתה לפסיקה התומכת במתחם הנטען על ידה.

טיעוני ב"כ הנאשם

9. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם בן 66 ללא עבר פלילי, חסר משפחה, שהשהייה שלו בכלא קשה במיוחד, בהעדר כל תמיכה.

הודיית הנאשם חסכה את עדות הקטינה עצמה (לא של חוקרת ילדים) ומצבה של הקטינה באשר לצורך להעיד היה קשה והיא חששה מכך. על כן העובדה שהנאשם חסך זאת ממנה מהווה שיקול משמעותי לקולא. אף אמה וסבתה של הקטינה היו אמורות להעיד והנאשם חסך זאת גם מהן בכך שנטל אחריות, ללא תמורה עונשית מובטחת, כאמור.

כל קטינה שבוצעו בה עבירות מין נפגעת פגיעה נפשית קשה. עם זאת, הקטינה במקרה זה, לא נפגעה באופן קשה במיוחד ואף בכך יש נימוק להקלה בעונשו של הנאשם.

אין לקבל את מתחם הענישה לו טוענת המאשימה. אף הפסיקה שהציגה המאשימה מצביעה על מתחם ענישה של 4-5 שנים.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה מטעמו וטען כי מתחם הענישה הוא בין 2-5 שנים כשהרף העליון מתייחס למי שאין לו נסיבות מקלות כפי שקיימות בענייננו. יש מקום לגזור על הנאשם עונש שהוא ברף התחתון של המתחם הנטען, בשל הנסיבות המקלות ומאחר שלא מתקיימות נסיבות ממשיות לחומרה.

דבר הנאשם

10.הנאשם ביקש סליחה, נטל אחריות וציין כי לראשונה בחייו הוא נמצא בבית הסוהר ועדיין מחפש תשובה למה ביצע את העבירות.

מתחם העונש ההולם

11.כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם ביחס למתחם העונש ההולם.

על פי מצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין בקביעת מתחם העונש ההולם את העבירות שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות

12.הערך החברתי המוגן בענייננו הוא הצורך להגן על שלמות גופם ונפשם של קורבנות פגיעה מינית בכלל וקטינים בפרט, מניעת ניצולם של קטינים ומניעת הפגיעה בגופם, בכבודם וברווחתם של קטינים הזכאים לילדות תקינה ובריאה מבלי שייפגעו פיזית ונפשית. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ניצול חולשתם של הקטינים נעשה ע"י אדם קרוב, הנמצא בסביבה הקרובה והזמינה ביותר לקטין.

כבר נקבע לא אחת כי עבירות המין מחייבות ענישה מרתיעה למען ידעו כל נער ונערה כי אין לפגוע בכבודם וכי גופם אינו הפקר (ע"פ 4890/01 פלוני פד"י נ"ו (1) 549).

הגם שהגדרת "בן משפחה" בחוק העונשין אינה כוללת בן זוג של הסבתא של הקורבן, ניתן לראות את הקשר בין הנאשם לקטינה קשר שבין סב לנכדתו ולקבוע כי הפגיעה הנוספת בערך החברתי המוגן היא פגיעה באמון של קטינים במבוגרים ובקרובים להם מכל, שאמורים להגן עליהם ולהעניק להם תמיכה ותחת זאת פוגעים באמונם ובביטחונם.

הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות

13.הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות משליכות על מידת אשמו של הנאשם (סעיף 40ט' לחוק העונשין). הנאשם פגע בקטינה תקופה ממושכת והחל בביצוע העבירות כשהייתה כבת 6-7, ילדה רכה בשנים. ביצוע העבירות נמשך כ-6 שנים עד שמלאו לה 12 וביצוען הופסק אך ורק בשל כך שכשבגרה מעט, החלה לעמוד על התנגדותה לביצוען ; המעשים המיניים אותם ביצע אינם ברף התחתון של החומרה, כטענת ב"כ הנאשם. הנאשם ליטף את הקטינה מתחת לבגדיה, הוציא את איבר מינו ממכנסיו והצמידו לישבנה והתחכך בה. כך נהג לעשות פעמים רבות. באחת הפעמים חשף את איבר מינו בפניה והורה לה לגעת בו וחיכך את ידה באיבר מינו. במקרה אחר נשך אותה בשפתיה, הכניס ידו לתחתוניה, נשכב עליה וחיכך את אצבעותיו באיבר מינה עד שהשמיעה זעקת כאב. בהזדמנות אחרת ליטף את הקטינה, נישק אותה בכל חלקי גופה לאחר שהרים את חולצתה ופתח את מכנסיה ; הנאשם ניצל את הצורך של הקטינה בתשומת לב וחמימות, את הקשר הרגשי שלה אליו, שהיווה עבורה סבא, ואת חששה לחשוף את הסוד ובכך לפגוע בסבתה, שהיתה בת זוגו של הנאשם ואשר הקטינה היתה קשורה אליה מאוד ; אין להתעלם מהתקופה הארוכה בה בוצעו המעשים, מהגיל הצעיר בו היתה הקטינה כשהנאשם החל לבצע בה את המעשים, מפער הגילאים ביניהם ומהעובדה שלמרות שהנאשם אינו עונה להגדרת "בן משפחה", יש לראות בו ככזה בשים לב לקשר הרגשי של הקטינה אליו, אשר ראתה בו סב לכל דבר, המסגרת המשפחתית שיצרה את הזמינות עבורו והיכרותו את הקטינה, היכרות קרובה אותה ניצל ; היום מתמודדת הקטינה עם קשיים רבים כשהקושי הבולט שלה הוא במגע וליטוף בעיקר מאנשים מבוגרים. כאשר היא מרגישה שמישהו מתקרב אליה יותר מדי או נוגע בה, היא נרתעת ומרחיקה אותו ומתעורר אצלה פחד בלתי נשלט ;

מדיניות הענישה הנהוגה

14.ככלל, המדיניות היא להחמיר בעונשם של עברייני מין במיוחד כלפי קטינים. כאמור, הוראות החיקוק החלות על בן משפחה אינן חלות על הנאשם אך אין להתעלם מכך שהנאשם היה בן זוגה של הסבתא במשך שנים רבות, הקטינה ראתה בו סב והיתה בת בית בבית הסבתא בו התגורר גם הנאשם.

וכך נקבע בע"פ 2505/07 מ"י נ' פלוני (פיסקה 14)

"ההחמרה הנדרשת אמורה לשלב בחובה יסודות של גמול והרתעה. גמול למשיב על רוע מעשיו וכן הרתעה כלפי המשיב עצמו וכלפי הציבור הרחב לבל ינצל מאן דהוא את תמימותו של ילד קטן לסיפוקיו המיניים ולבל ינסה לפגוע בגופו ובנפשו - פגיעה שיש בה הרס לשארית חייו".

ובע"פ 7508/10 פלוני נ' מדינת ישראל (בפיסקה 25)

"בית המשפט כבר חזר לא פעם על כך, שמעשים מיניים מעין אלו, הנעשים בתוך התא המשפחתי, במיוחד כלפי קטינים וחסרי ישע, מהווים אירוע טראומתי המותיר פצעים בנפשו של הקורבן ומשפיעים על התפתחותו והתבגרותו. עוצמת הפגיעה אף מוגברת בהשוואה לפגיעות מין אחרות, דווקא בשל תחושת הבגידה מצד האדם הקרוב בחייו של הקטין לנוכח ניצול "המרחב המוגן" - הפיזי והנפשי".

15.בעבירות מסוג העבירות שבפנינו, הניסיון להתחקות אחר מקרים דומים, לצורך קביעת מתחם הענישה, אינו קל ומנעד הענישה הינו רחב.

ב"כ הצדדים הפנו לפסקי דין רבים, מתוכם מצאנו מספר פסקי דין שיכולים לשמש אמת מידה לקביעת מתחם העונש ההולם.

א. תפ"ח (ת"א) 1235/02 - הנאשם בן 71 הורשע בביצוע מעשים מגונים בנכדתו בת ה-7 בשנים 2001-2002. בהסדר הטיעון הוסכם כי המאשימה תעתור ל-4 שנות מאסר וההגנה לשנתיים מאסר. נגזרו על הנאשם 4 שנות מאסר. מקרה זה שונה מענייננו בשל התקופה הקצרה יותר בה בוצעו העבירות.

ב. בע"פ 9012/09 - המערער יליד 1953 נשוי לאחות אבי המתלוננת. בין השנים 1988-1994, עת היתה המתלוננת בת 7-13 ביצע בה מעשים מגונים ונדון ל-54 חודשי מאסר בפועל. המעשים בגינם הורשע פחות חמורים מאלה שבפנינו.

ג. בתפ"ח 1083/08 - הנאשם בן 79 בן זוגה של סבתה של המתלוננת הורשע בביצוע מעשה מגונה (ריבוי מקרים) במשך שלוש שנים כשהיתה המתלוננת בגילאים 11-14 ונדון ל-5 שנות מאסר בפועל לאחר שהסכים לפצות את המתלוננת בסכום של 200,000 ₪.

ד. תפ"ח (ת"א) 5001/08 - הנאשם נשוי לדודתה של המתלוננת, הורשע במעשים מגונים בבת משפחה, עת היתה בת 9-11 נדון ל-8 שנות מאסר לריצוי בפועל.

לאור המפורט לעיל, תוך שאנו יוצרים את ההבחנות המתבקשות, אנו קובעים כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע הנאשם הינו בין 5-8 שנים.

העונש המתאים לנאשם

16.בגזירת העונש המתאים לנאשם וכמצוות המחוקק בסעיף 40יא לחוק העונשין, התחשבנו בנסיבותיו האישיות של הנאשם שאינן קשורות לביצוע העבירות:

הנאשם הודה בביצוע העבירות ובהודייתו חסך את עדות הקטינה ועדות אמה וסבתה. מעבר לחסכון בזמן שיפוטי וציבורי, הודייתו מקבלת משמעות נוספת משנטען שהקטינה חששה להעיד ומצבה הנפשי, עובר למועד בו היה עליה להעיד, היה קשה.

כמו כן הנאשם הביע חרטה וצער על מעשיו ;

הנאשם כבן 66, ללא עבר פלילי, חסר משפחה או תמיכה. השהייה בכלא עבורו קשה במיוחד;

התחשבנו גם בכך שמצבה של הקטינה, באופן יחסי, אינו קשה במיוחד. מתסקיר נפגעת העבירה עולה כי חשיפת המעשים הטיבה עמה והיא בעלת כוחות להתמודד עם הפגיעה. עם זאת, הקטינה טרם החלה בטיפול נפשי וסבורים אנו כי יש לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי שיהא בו כדי לממן טיפול נפשי לקטינה שיסייע בשיקומה ;

נתנו משקל לתקופה הארוכה בה בוצעו המעשים, חומרתם וריבויים, שהופסקו ביוזמת הקטינה ולכך שלא הוגשה לנו הערכת מסוכנות או תסקיר שירות מבחן שיש בהם הערכה לגבי מסוכנותו של הנאשם והחשש להישנות המעשים בעתיד. כמו כן הנאשם לא עבר טיפול או אבחון כלשהו, כך שאין בידינו נתונים ביחס לסיכויי שיקומו ;

17.לאחר ששקלנו את השיקולים השונים שוכנענו כי יש לגזור על הנאשם עונש המצוי במתחם העונש ההולם שנקבע על ידינו, עונש שיבטא את שיקול הגמול באופן מידתי למידת אשמו של הנאשם ונסיבותיו המיוחדות.

18.לפיכך אנו גוזרים על הנאשם: -

1) 6 שנות מאסר בפועל החל מיום 20.2.12.

2) 18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת מין מסוג פשע.

3) 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת מין מסוג עוון.

4) פיצוי למתלוננת בסך 35,000 ₪ שיופקד בקופת בית המשפט תוך 90 יום מהיום.

אנו אוסרים פרסום כל פרט היכול לזהות את המתלוננת לרבות שם הנאשם.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.

ניתן והודע היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.