4. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המבקש, בתאריך 11.02.2010 הגיע המתלונן, אשר הינו מעקל הוצאה לפועל מטעם בית המשפט, יחד עם אחיו כדי לבצע צו עיקול מלשכת ההוצאה לפועל (להלן: הצו). במסגרת תפקידו, נאלץ המתלונן לפרוץ את שער הכניסה לבית החייב שנגדו הוצא צו העיקול, וזאת לצורך מימוש הצו. על פי פסק דינו של בית המשפט השלום, משזיהתה אשתו של החייב, אשר נכחה בבית בעת הפריצה, כי המתלונן ואחיו מנסים לחדור לביתה - טלפנה לאימה, והיא הזעיקה מיד את בנה (גיסו של החייב), הוא המבקש בהליך זה. על פי האמור בכתב האישום המתוקן, המבקש הגיע ברכבו מיד ובסמוך לבית החייב. משהגיע, הובהר לו על ידי המתלונן כי יש בידו צו חוקי ועליו לבצעו. בתגובה לכך, לפי האמור בכתב האישום המתוקן, המבקש נכנס לרכבו, נהג במהירות לכיוון המתלונן תוך שהוא עולה על המדרכה, עד שפגע במתלונן ובשער הכניסה.

5. נוכח המעשים הנ"ל, המבקש הואשם והורשע בעבירות הבאות: תקיפת עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 392א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), היזק לרכוש במזיד (עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין), הכשלת עיקול (עבירה לפי סעיף 264 לחוק העונשין), מעשה פזיזות או רשלנות (עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין). בגין עבירות אלה נגזרו על המבקש העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן 6 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שבמשך תקופה של שלוש שנים לא יעבור המבקש עבירה כלשהי שעניינה אלימות, או כל אחת מהעבירות בהן הורשע). ועוד, חויב המבקש בתשלום פיצויים למתלונן שהותקף בסכום של 1,500 ש"ח.

טענות המבקש

6. במסגרת בקשת רשות הערעור המבקש מעלה שתי טענות מרכזיות:

ראשית, המבקש טוען כאן לראשונה כי מפסק דינם של הערכאות קמא עולה שאלה עקרונית בנוגע לחוסר הבהירות שנוצר לאור קיומן של שתי הוראות חוק הנוגעות לפריצת חצרים לצורך מימוש חוב מס: תקנה 45(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, ותקנה 22 לתקנות המסים (גביה), תשל"ד-1974, משום שאחת מההוראות דורשת נוכחות של שוטר בעת הפריצה, בעוד השנייה איננה כוללת דרישה שכזו.

שנית, המבקש משיג על כך שהערכאות קמא דחו את טענתו בנוגע לטעות במצב הדברים (סעיף 34יח לחוק העונשין), אשר בשילוב עם הגנת בית מגורים (סעיף 34י1 לחוק העונשין) - מצדיקה הפטרתו מכל אחריות פלילית. לטענתו, בעת האירוע הוא לא הבין שמדובר במעקל הוצאה לפועל, אלא סבר, בטעות, כי המתלונן (ואחיו) הוא פורץ ועל כן פעל לחסום את חדירתו של המתלונן באמצעות רכבו.

דיון והכרעה

7. הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תוענק רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)), או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)).

8. בקשת רשות הערעור שלפני איננה עומדת באמות המידה הנ"ל. על אף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, ברי כי לא כך הדבר. ראשית אציין כי ראוי לדחות את טענתו של המבקש בנוגע ליחס שבין הוראות החוק הנ"ל, שכן טענה זו הועלתה לראשונה רק במסגרת הבקשה שלפני (השוו: רע"פ 9290/11 גולדברג נ' מדינת ישראל (03.04.2012)). יתר על כן, אפילו נאמר כי קיימת אי בהירות בין ההוראות, ואף כי היה דרוש ליווי של שוטר בעת האירוע, אין בכך כדי להצדיק את פעולות התקיפה שביצע המבקש, שכן על פי הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאות דלמטה, המתלונן הזדהה כמעקל הוצאה לפועל, וממילא ברי כי לא היה מדובר בפורץ שהדיפתו נדרשה.

כך גם אינני סבור כי יש בטענתו השניה של המבקש שאלה משפטית רחבה, שכן במסגרת טענה זו תוקף המבקש את קביעות בתי המשפט קמא לגבי מצבו התודעתי בעת האירוע, ומובן כי ממצא זה איננו חורג מעניינו הפרטי.

9. למעלה מן הנדרש אציין כי אף בבחינת גופם של דברים, אינני רואה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. טענתו של המבקש ביחס למצבו התודעתי נוגעת לממצא עובדתי, אשר נקבע על ידי הערכאה הדיונית לאחר שהתרשמה באופן ישיר מהמבקש במהלך עדותו וקבעה כי גרסתו איננה מהימנה. כידוע, ערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בממצאים שכאלה, למעט במקרים חריגים (ראו, למשל: ע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל, פיסקה 34 לפסק דינה של השופטת א' חיות (‏9.11.2014)), קל וחומר כאשר מדובר בערעור שני (ראו: רע"פ 9480/12 אברמוביץ נ' מדינת ישראל (8.1.2013); רע"פ 9273/12 לגו נ' מדינת ישראל (26.12.2012)). לא עלה בידי המבקש להראות כי מדובר באחד מהחריגים המצדיקים את התערבותנו באשר למצבו התודעתי במועד האירוע, ולכן מקובלת עלי קביעתו של בית משפט השלום בעניין זה, שאף אושרה במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה המבקש היה מודע כי המתלונן הינו מעקל הוצאה לפועל.

10. נוכח האמור לעיל - בקשת רשות הערעור ובקשת עיכוב הביצוע נידחות. המבקש יתייצב לריצוי ביצוע עבודות השירות בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי הנכבד.

ניתנה היום, ‏י' בטבת התשע"ה (‏1.1.2015).