החלטה

1. על המבקש שבפני הושת עונש של שנת מאסר בפועל, לאחר שערעורו על גזר דינו של בית המשפט הנכבד לתעבורה (תת"ע 8495-01-11) התקבל בחלקו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד (עפ"ג 52713-12-12). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחתה בהחלטתי מתאריך 08.07.2013, בגדרה הוריתי כי המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו בתאריך 28.07.2013.

2. בתאריך 16.07.2013 קיבלתי - לפנים משורת הדין, ובניגוד לעמדת המשיבה - את בקשתו של המבקש לדחייה נוספת במועד התייצבותו לצורך ריצוי עונשו, וזאת תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות, וקבעתי כי מועד זה יהיה בתאריך 11.08.2013.

3. עתה מונחת בפני בקשה נוספת מטעם המבקש, העותר לעיכוב ביצוע נוסף של עונש המאסר בפועל שהושת עליו, תוך שהוא מנמק זאת בכך שפנה לכב' נשיא המדינה בבקשת חנינה, וכן בנסיבותיו האישיות הקשות ובצורך שלו לטפל באימו החולה.

4. דין הבקשה להידחות.

בכל הנוגע לפנייתו של המבקש אל כב' נשיא המדינה, הרי שבית משפט זה קבע לא אחת כי אין בהגשת חנינה משום טעם לעיכוב ביצועו של עונש, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן במיוחד, אשר עניינו של המבקש איננו אחד מהם (ראו לדוגמה: ע"פ 2779/12 אלגלי נ' מדינת ישראל (05.04.2012), וההפניות שם). אין בכך, כמובן, כדי לפגוע בעצם זכותו של המבקש לפנות אל כב' הנשיא בבקשת חנינה.