1

1. בהחלטתי מיום 10.11.2019 (רע"פ 5790/19) דחיתי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בעניין ביטולו של צו הריסה מנהלי ובמסגרתה הוריתי כי צו ההריסה המנהלי ייכנס לתוקפו ביום 1.12.2019. העובדות הרלוונטיות מפורטות בהחלטתי לעיל, אך אציין כי צו ההריסה המנהלי הוצא ביום 8.1.2018 וביצועו עוכב מעת לעת. כעת הוגשה בקשה זו ובה עותר המבקש ליתן לו ארכה נוספת בת שמונה חודשים לביצוע צו ההריסה המנהלי לצורך הריסה עצמית כדי לאפשר לו למצוא מקום חלופי להעברת ציוד בניין הקיים מתחת לסככה מושא צו ההריסה.

2

2. דין הבקשה להידחות. עבירות על חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) הן בין העבירות הנפוצות ביותר והן הפכו למכת מדינה (ראו, למשל, רע"פ 2694/19 אבו ריא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה(5.6.2019)). כדי להתמודד עם תופעה זו, תוקן במסגרת תיקון 116 פרק י' לחוק העוסק "בסמכויות אכיפה ובעונשין". תכליתו המרכזית של תיקון 116 לחוק היא ייעול הליכי האכיפה תוך צמצום האפשרות להותיר בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים על כנה. כך, במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי:

"... מבקשת הצעת החוק לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק של הבנייה הבלתי חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צווים מינהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צווים בעצמן, והן בדרך של צמצום האפשרות להותיר על כנה בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים." (דברי הסבר להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 109), התשע"ו-2016, ה"ח 1074).

           בהתחשב בכך, הגביל המחוקק במסגרת התיקון לחוק את שיקול הדעת הניתן לבית המשפט בבואו לעכב ביצוע צו הריסה שהפך חלוט. כך, בין היתר, קובעות הוראות סעיף 254ט(ד)(1) לחוק כי עיכוב ביצוע לצו הריסה כאמור יתאפשר רק מטעמים מיוחדים שיירשמו ורק אם העבודה האסורה או השימוש האסור אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו, וכי עיכוב הביצוע יתאפשר לפרק זמן שלא יעלה על שישה חודשים, למעט בנסיבות "חריגות ויוצאות דופן" (סעיפים 254ט(ה) ו-254ט(ז) לחוק). לא שוכנעתי כי הבקשה עומדת בתנאים שנקבעו בהוראות החוק כאמור.

3. הבקשה נדחית אפוא.

           ניתנה היום, ‏כ"ד בטבת התש"פ (‏21.1.2020).

_________________________

19057900_Q03.docx  סח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l