פסק דין

המערער אפשר בניגוד לסעיף 10 ב' לפקודת התעבורה לחברתו לנהוג ברכבו, כאשר ידע שאין היא רשאית לנהוג משום שאיננה בעלת רישיון נהיגה.

המערער הורשע על-פי הודאתו במעשה, מכח העובדה שהגברת נהגה ברכב ללא רישיון, גם נהיגתה לא הייתה מבוטחת בביטוח חובה.

בית משפט קמא, בבואו לגזור את עונשו של המערער, נתן משקל משמעותי לכך שזו שהורשתה לנהוג על-ידי המערער הייתה אשת חוק, שוטרת מג"ב, ויצא מהנחה שהמערער אף ראה אותה נוהגת ברכבים משטרתיים.

בסופו של יום, בית משפט קמא נתן משקל, כאמור, לעניין זה, וגזר דינו של המערער, בין היתר, לשלושה חודשי פסילה בפועל, בנוסף לקנס ולפסילה מותנית לא חמורה.

אין ערכאת הערעור באה במקומה של הערכאה הדיונית, אין תפקידו של בית משפט של ערעור לגזור את הדין, אלא לבחון האם העונש שגזרה הערכאה הדיונית הוא עונש מידתי, ראוי והולם. ערכאת הערעור תתערב בעונש זה רק אם הוא חורג בצורה קיצונית מהעונש הנכון.

לא זה המצב בתיקנו, העונש שהוטל על המערער איננו חמור כלל ועיקר ובנסיבות אלו, אין לי אלא לדחות את הערעור.

המערער יפקיד את רישיונו במזכירות בימ"ש לתעבורה בת"א-יפו ביום 01.08.13.

ניתנה והודעה היום י"ט תמוז תשע"ג, 27/06/2013 במעמד הנוכחים.