פסק דין

נגד המערער הוגש לבית משפט קמא [בפני כב' השופטת ש. קריספין-אברהם] בעבירה של נהיגה בשכרות על-פי הסעיפים לפקודת התעבורה, שעניינם זה.

לאחר שמיעת ראיות, משהכחיש המערער את הנטען נגדו, זיכה בית משפט קמא את המערער מהעבירה של נהיגה בשכרות, אך תחת זו, תוך שימוש בסעיף 184 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, הרשיעו בתקנה 26(2) לת"ת, התשכ"א - 1961.

לאחר שמיעת הטיעונים לעונש גזר בית משפט קמא על המערער פסילה בפועל בת ארבעה חודשים, קנס ופסילה מותנית וחתימה על התחייבות.

המערער איננו משלים עם הכרעותיו של בית משפט קמא, ולפיכך, בפניי ערעור הן על הכרעת דינו של בית משפט קמא והן על גזר הדין.

לעניין הכרעת הדין -בית משפט קמא מצא לקבל את עמדת ההגנה, שלא ניתן היה לעשות שימוש ראייתי בבדיקת הינשוף במקרה של המערער משום תקלה באופן הפעלת הינשוף במקרה זה, ועל כך אין ערעור מטעם המדינה.

תחת זו, כאמור, בית משפט קמא מצא להרשיע את המערער בעבירה על תקנה 26(2) לת"ת, וזאת תוך שהוא עושה שימוש ונותן משקל בראיות נסיבתיות, והן: כישלון בבדיקת נשיפון, כישלון חלקי בבדיקת מאפיינים (ת/2), המערער פעמיים לא הצליח להביא אצבעו אל אפו, אם כי ברכיבים אחרים של בדיקת המאפיינים עמד בהצלחה. המערער הודה כי שתה כוס חצי של בירה גולדסטאר בשעה 02:00, לא הרבה לפני מועד הבדיקה שהייתה בשעה 04:20, אי-העדת עד ההגנה שצפוי היה שיעיד (הלכת חרמון והלכת אבו), ריח אלכוהול קל בו הבחין השוטר. בנוסף לכך, בית משפט קמא קבע שאין הוא מאמין לגרסתו של המערער.

באשר להרשעה על-פי סעיף 184, בית משפט קמא בחן גם אותה והגיע למסקנה שניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן מפניה בהיותה עבירת בת או עבירה הכלולה בעבירת השכרות, אשר בה הואשם בכתב האישום.

בית משפט קמא לא ציין זאת, אך לעניין זה נסמך על הלכת ע"פ 63/79, ציון עוזר נ' מדינת ישראל פד"י לג(3), 606, ופעל בהתאם לה.