פסק דין

בפניי ערעור על פסק דין בימ"ש תעבורה מרכז בתיק 3157-03-11 (כב' השופט אנושי) מיום 23.6.13, במסגרתו הורשע המערער בעבירה של נהיגה תחת השפעת סם מסוכן, עבירה לפי סעיפי אישום 62(3) ו- 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן" הפקודה").

העונש שגזר בימ"ש קמא פסילה בפועל למשך 30 חודש, פסילה על תנאי בת 4 חודשים ל- 3 שנים, מאסר על תנאי בן 12 חודשים ל-3 שנים התחייבות ע"ס 25,000 ₪ למשך 3 שנים וקנס בסך 1,000 ₪. הערעור מכוון להכרעת הדין וחומרת העונש.

בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערער, כי חזר בו מטענותיו לעניין הכרעת הדין, טוען לעונש בלבד כשכל הטענות לעניין הכרעת הדין כוחן יפה להמתקת העונש, ובתמצית נטען:

טעה בימ"ש קמא, כשביסס הרשע המערער על עצם הימצאות סמים מסוג קאנביס בגופו, ולא נתן משקל לעובדה שמדובר בשימוש בקאנביס רפואי.

בימ"ש לא נתן משקל לאי הדיוקים והסתירות הרבות של השוטרים במהלך הטיפול במערער.

עוד נטען, כי חלפו מעל 12 שעות מאז לקח המערער את הקאנביס הרפואי ועד אשר נהג.

עוד נטען, כי המערער עשה שינוי באורחות חייו. עברו בסמים היה מלפני 20 שנה ומאז שיקם עצמו, חלה, עבר ניתוחים וכתוצאה מכך בנסיבותיו של המערער, מצוי אישור רפואי לצריכת קאנביס. בהיעדר תקנות ברורות, נהג המערער בדיוק כפי שהונחה לעשות כן, קרי, התרת נהיגה 6 שעות לאחר השימוש בסם הרפואי ובמקרה שלנו המתין שש שעות נוספות בחלפו 12 שעות ואין מקום להחמיר בעונש. מדובר בגרוש, בן 53, אב לשניים, מתגורר בקונטיינר, חי מקצבת ביטוח הלאומי .

בנסיבות אלה מתבקש ביהמ"ש להורות על תקופת פסילה בפועל בת 11 חודשים בלבד.

ב"כ המשיבה מתנגדת להתערבות בעונש, מפנה לעברו הפלילי והתעבורתי. בימ"ש נתן משקל לנסיבות אישיות, למצבו הרפואי ולעברו.