החלטה

בפניי בקשה שהוגשה מטעם המערער להורות על העברת הדיון, בערעור הקבוע בפניי, למותב אחר. זאת מן הטעם שבמסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער על ידי בית משפט קמא, אשר נדונה על ידי מותב זה, נקבע כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים וכי העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות.

למעשה, מדובר בבקשת פסילה לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 הגם שהבקשה לא נוסחה באופן מפורש, כבקשת פסילה.

לאחר שבחנתי את נימוקי הבקשה ראיתי לדחותה אף מבלי לקבל עמדת הצד שכנגד.

המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. העובדה שהבקשה לסעד זמני נידונה בפניי והבעתי דעתי לגבי סיכויי הערעור, אין בה כדי ללמד כי דעתו של בית המשפט ננעלה וכי נחרץ גורלו של הערעור. אותן מסקנות נאמרו במסגרת הליך הביניים, עוד בטרם נשמעו טענות הצדדים ולפני שבית המשפט נדרש להכרעה סופית בסוגיות המונחות לפתחו. בית המשפט העליון נדרש בע"פ 7068/15 נג'אר נ' מדינת ישראל (25.10.2015) לשאלה דומה וקבע כי אמנם יש בהחלטת בית המשפט הדן בבקשת ביניים משום הבעת דעה לגבי סיכויי הערעור, שכן "דיון בבקשה לסעד זמני כבענייננו כרוך מעצם טבעו בהערכת סיכויי הערעור. ממילא, גם הכרעה בבקשה כזו, לכאן או לכאן, עשויה לבטא את דעתו של המותב בדבר סיכויים אלו. ואולם, אין בהבעת עמדה כזו, בשלב הדיון בסעד זמני, כדי לנעול את דעתו של בית המשפט. קביעות במסגרת הליך לסעד זמני צריכות להיבחן על פי אופיו של ההליך (ע"פ 6934/15 ברייק פור לייף בע"מ נ' המועצה המקומית קדימה צורן (21.10.2015)".

הואיל ולא מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים אני דוחה את בקשת הפסילה.