פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטה מיום 27.5.14, אשר ניתנה בתיק תת"ע 4946-12-13 בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה ע"י כב' השופט שלמה בנג'ו (להלן:"בית משפט קמא"),לפיה נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין , הכרעת הדין וגזר הדין, מיום 13.4.14 (להלן:"פסק הדין"), שניתן בהעדרו, כמו גם ערעור על פסק הדין. המערער הורשע, עפ"י עובדות כתב האישום, בעבירה של נהיגה בשכרות, בגין כך שבדוגמא של אויר נשוף של המערער נמצא, כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 290 מיקרו גרם , עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בית משפט קמא השית על המערער בגזר דינו עונש של 24 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה וקנס בסך 2500 ₪.

2. במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק דין, קבע בית משפט קמא בהחלטתו הדוחה את הבקשה, כדלקמן: "הגשת בקשה לדחיית דיון, אינה פוטרת את המבקש מהתייצבות, קל וחומר, שעה שביהמ"ש דחה בקשה כזו. הדברים יפים ביתר שאת, כאשר מדובר בעורך דין, אשר חזקה עליו כי הוא יודע חוק ודין (ראו עפ"ת (חיפה) 19072-06-09, דברי כב' השופטת ד. סלע שם).

בנוסף, לא הוכח חשש לעיוות דין".

3. יוער, כי ביום 15.7.15, ניתנה בבית משפט זה החלטת כב' השופטת עדי חן- ברק בבקשת המערער להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשתו הנ"ל של המערער, זאת בין היתר, בשל סיכויי הערעור בהינתן ריכוז האלכוהול הגבולי עפ"י בדיקת הינשוף שנערכה למערער, אם כי חויב המערער בתשלום הוצאות בסכום של 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה, זאת נוכח מחדליו ברבים, לרבות אי התייצבותו לדיון בפני בית משפט קמא .

4. במסגרת נימוקי הערעור, טוען המערער, כי התכוון לכפור במסגרת ישיבת ההקראה בפני בית משפט קמא בעובדות כתב האישום ובפרט שריכוז האלכוהול שנמצא בגופו היה גבולי (290 מיקרו גרם). לטענת המערער, באותו מועד הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון,זאת נוכח דיון אחר שהיה קבוע לב"כ המערער באותו מועד וכן נטען, כי לא עלה בידי ב"כ המערער ליצור קשר עם המערער.