פסק דין

לא ביקשנו תשובת המשיבה מעבר לקבלת גיליון הרשעות קודמות.

המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 449/12 (בית משפט השלום בפתח תקווה) בהסעת 14 שוהים בלתי חוקיים בכביש מספר 5 בין כפר קאסם לראש העין תמורת 10 ₪ מכל אחד ונידון לשישה חודשי מאסר בפועל, לפסילה של שלושה חודשים בפועל מיום שחרורו, לשישה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולשישה חודשי פסילה על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין וכן לתשלום קנס בסכום של 4,000 ₪ ששולם.

הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טוען כי בית משפט קמא חרג ממתחם הענישה הראוי, חרג מהמדיניות שנקבעה בהנחיות היועמ"ש לממשלה, לא התחשב בכך שכתב האישום נגד חמישה מבין השוהים הבלתי חוקיים נמחק ולגבי שמונה לא הוגש כתב אישום ואילו לגבי שוהה בלתי חוקי אחד שהורשע הוא נידון לשבעה ימי מאסר, כימי מעצרו, ול - 14 ימי מאסר על תנאי.

עוד טוען ב"כ המערער כי המערער, שאינו יודע קרוא וכתוב, הסתמך על כך שהשוטרים במחסום התירו לשוהים הבלתי חוקיים להיכנס ארצה וכן הסתמך על אישורים שהציגו בפניו ואשר סבר כי הם מקנים להם זכות שהייה בארץ ולא רק באזור קו התפר.

לטענת ב"כ המערער, בית משפט קמא לא נתן משקל לקולא לגילו המבוגר של המערער, לנסיבותיו האישיות, להיותו המפרנס היחיד של משפחתו, להודאתו ולהיותו נתון במעצר בית במשך 4 חודשים.

עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא מעלה כי הוא נתן דעתו לכל הנסיבות המקלות שנטענו בפניו ובפנינו על ידי ב"כ המערער ואשר אותן הביא במסגרת גזר הדין מפי ב"כ המערער, אשר טען כי מתחם הענישה במקרה נושא הערעור הוא בין מאסר על תנאי לשישה חודשי מאסר, בעוד שב"כ המאשימה טען כי מתחם הענישה הראוי הוא בין מספר חודשי מאסר ל - 18 חודשי מאסר, תוך שהוא מפנה לפסיקה של בית המשפט.

אף אנו, כמו בית משפט קמא, מייחסים לחומרת העונש את מספר השוהים הבלתי חוקיים שהוסעו על ידי המערער תמורת שכר, גם אם הוא לא קיבל בפועל את השכר מאחר ונתפס בכף יחד עם השוהים הבלתי חוקיים.