ב"כ המשיבה טוענת כי אין מקום להבחין בין המערער לבין מויאל בכל הקשור לחלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות, עברו הפלילי של המערער גם הוא מכביד והוא ביצע את העבירות כאשר מאסר על תנאי חב הפעלה תלוי ועומד נגדו.

ב"כ המשיבה טוענת כי ההבדל העיקרי בין המערער למויאל עניינו שילובו של מויאל בהליך טיפולי עוד לפני שנגזר דינו, דהיינו, כאשר היה נתון במעצר בית בין הגשת כתב האישום לבין הטיעונים לעונש והתסקיר החיובי של שירות המבחן ואילו המערער לא השתלב בהליך טיפולי למרות שזה הוצע לו על ידי שירות המבחן וכאשר נדרש להגיב להשתלבותו בהליך הטיפולי, אמר שברצונו לבדוק את המקום שבו הוא היה אמור לבצע אותו.

לאור האמור, צדק בית משפט קמא כאשר לא דחה את הטיעונים לעונש על מנת לקבל תסקיר נוסף של שירות המבחן אך נראה לנו כי גם אם חלקו של כל אחד מהנאשמים (המערער ומויאל), היה שווה בכל הקשור לביצוע העבירות, וגם אם שניהם בעלי עבר פלילי, הרי עברו הפלילי של מויאל מכביד יותר, עונש המאסר שנגזר עליו כולל הפעלת מאסרים על תנאי של 7 חודשים ו-5 חודשים שהוטלו עליו באותו תיק פלילי וגם בהליך הטיפולי המוצלח שהחל לעבור מויאל אין כדי להצדיק הבחנה כפי שנוצרה כתוצאה מגזר הדין של מויאל שניתן לאחר גזר דינו של המערער.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי המערער ירצה תקופת מאסר של 30 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 15.6.15 עד יום 22.11.15 ומיום מתן גזר הדין המורכבים מ-30 חודשים בגין העבירות נושא גזר הדין ומהפעלה בחופף של 8 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו.

יתר חלקי גזר הדין בת"פ 56271-06-15 (בית משפט השלום בפתח תקווה) יעמדו בתוקפם.

ניתן והודע היום יב' טבת תשע"ז, 10/1/2017 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.