2. ב"כ המערער טוען כי העונש הראוי הינו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. ב"כ המערער מציין כי בית משפט קמא ניכה מהמאסר 50 ימים, בהם היה המערער במעצר, וטוען כי יש לנכות בנוסף גם חודש ועשרה ימים, תקופה השקולה לתקופה של כשנה וחצי, בה שהה המערער במעצר בית מלא, וכך להפחית את עונש המאסר על 6 חודשים ולקבוע כי ירוצה בעבודות שירות. עוד נטען כי בגזר הדין לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער ולהשלכות המאסר על המערער ועל הוריו. המערער הינו הבן הצעיר במשפחה ברוכת ילדים והיחיד המתגורר בבית ההורים המבוגרים וסועד אותם. כמו כן, נטען כי הוא נושא בפרנסתם, וברקע לביצוע העבירות היתה מצוקה כלכלית קשה. המערער לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה ובמשך השנתיים שחלפו מעת ששוחרר ממעצר, לא הפר את התנאים המגבילים שהוטלו עליו ולא נפתחו נגדו תיקים נוספים. הסנגור הדגיש וחזר והדגיש כי בית משפט קמא לא נתן משקל כלשהו למאסר בית ממושך של כשנתיים. כמו כן, נטען כי מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער, עולה כי הטלת עונש מאסר תביא לחשיפתו לחברה עבריינית ולהידרדרות במצבו. עוד נטען כי בעת ביצוע העבירות היה המערער בן 23 שנים, וחלות בעניינו אמות המידה שנקבעו בפסיקה בנוגע לענישתם של "בגירים-צעירים". לבסוף, נטען כי העונש שהושת על המערער הינו חמור באופן קיצוני מהעונשים המוטלים בנסיבות דומות ומצדיק את התערבות ערכאת הערעור. ב"כ המערער הפנה לפסיקה, לפיה מתחם הענישה עומד על 6 חודשי עבודות שירות, וביקש לאבחן מצבו המיוחד של הנאשם ולמצב הרפואי המיוחד של הוריו.

תסקיר שירות המבחן

3. בתסקיר שירות המבחן פורט כי המערער מתקשה בדחיית סיפוקים ובהבנת חלקו, אחריותו וחומרת מעשיו. המערער לוקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו ומשליך את מירב האחריות על שותפו לעבירה, בטענה שניצל אותו והפעיל עליו לחץ, וטען גם כי פעל תחת השפעת אלכוהול. המערער סירב לשתף פעולה עם שלוש בדיקות שתן שנדרש לבצע בשירות המבחן. לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער והמליץ על ענישה המציבה גבול ברור להתנהגותו של המערער.

4. ב"כ המשיבה טענה, כי מעצר הבית נמשך 13 חודשים ולא שנתיים, והפנתה לתסקיר שאינו חיובי. הפנתה לפסיקה, והדגישה כי אין בגזר הדין טעות המחייבת התערבות ערכאת הערעור.

דיון

5. דין הערעור להידחות.

לזכות המערער יש לזקוף את גילו הצעיר, קבלת האחריות על מעשיו והעדר עבר פלילי. ברם, לחובתו יש לזקוף את התכנון המוקדם של ביצוע העבירה, כפי שנלמד מנסיבות המקרה דנן והודגש בגזר דינו של המערער. המערער וחברו חברו יחדיו, הצטיידו במחשב רכב מותאם, מפתח צינורות ומברג, בהם השתמשו לאחר מכן בהתפרצות לרכב וגנבתו, איתרו מקום מתאים לביצוע העבירה (חניון של בית מלון), סרקו את השטח בטרם פעלו ואיתרו רכב שהתאים למטרתם. בנוסף, ניתן ללמוד על מידת התחכום של המערער, כאשר הצליח ביחד עם האחר להניע את הרכב באמצעות אותם עזרים ולגנוב את הרכב מהרצליה לכיוון ירושלים. כל זאת ביצע המערער לצורך השגת רווח כספי מיידי. בית משפט קמא דחה את טענת הסנגור שלא נתמכה בראיות, בדבר חלקו השולי של המערער בביצוע העבירה, וקביעתו בענין זה הנה קביעה עובדתית המקובלת עלינו. מתחם הענישה בתיק זה, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, נע בין 9 ל - 21 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר מותנה. בענייננו, מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער לא עבר הליך שיקומי, לא הפנים את חומרת מעשיו ואף לא שיתף פעולה כאשר נתבקש למסור בדיקות בשירות המבחן. בשולי פסק דין נעיר כי העונש שנגזר על המערער אינו חמור כלל וכלל.

הערעור נדחה.

על המערער להתייצב לריצוי מאסרו ביום 24.2.14 עד השעה 10:00.

ניתן היום, ה באדר א' התשע"ד, 5 בפברואר 2014, במעמד עו"ד ענאבוסי, עו"ד קני-טל.