לאחר ששמע את עמדות ב"כ הצדדים, ותוך מתן משקל להתקדמות המשיב בהליך הטיפולי, מצא בית משפט קמא לנכון להעדיף את המלצות שירות מבחן על פני ענישה מוחשית וגזר על המשיב עונש של שישה (6) חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות וכן שבע (7) חודשי מאסר מותנה וקנס כספי. יוער, בהקשר זה, כי בית משפט קמא לא הורה על העמדת המשיב בפיקוח שירות המבחן, בהמשך להמלצות התסקיר שככלל אומצו על ידו.

כנגד גזר דין זה הוגש הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים:

המערערת טוענת כי העונש שגזר בית משפט קמא חורג חריגה קיצונית מהענישה הראויה והמקובלת, ובהתאם, יש להתערב בו. המאשימה הדגישה את מדיניות הענישה בעבירות בנשק והפנתה לפסקי דין שעניינם בענישה מחמירה בהרבה מזו שגזר בית משפט קמא וביקשה להחמיר בענישה.

ב"כ הנאשם טען כי בית משפט קמא איזן נכונה את כל הנתונים שבפניו. לטענתו, העונש שנגזר אינו חורג מהענישה הראויה והמקובלת במקרים דומים, לא כל שכן חריגה קיצונית, המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור ברכיבי הענישה.

טענות הצדדים פורטו בהרחבה בהודעת הערעור ובפרוטוקול הדיון ולא נחזור עליהן.

הכרעה:

סבורים אנו כי במקרה שבפנינו יש לקבל את הערעור ולהתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. "כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית הבולטת על פניה..."[ע"פ 8668/11 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2012)], ובמקרים חריגים של סטיה ברורה וקיצונית ממדיניות ענישה ראויה [ע"פ 3265/12 פלוני נ' מדינת ישראל (20.9.2012) ע"פ 2386/16 חכים נ' מדינת ישראל (30.5.2016); ע"פ 3060/15 אבו רגייג נ' מדינת ישראל (21.7.2015); ע"פ 3856/13 גוני נ' מדינת ישראל (3.2.2014)]. סבורים אנו כי המקרה שבפנינו אכן מהווה סטייה ברורה וקיצונית ממדיניות הענישה הראויה.

בית המשפט העליון עמד לא פעם על חומרתן של עבירות נשק, ובכללן עבירות של החזקת ונשיאת נשק, תוך שהוא מציין את חומרת המעשה ואת פוטנציאל הנזק הכרוך בו. נשק המתגלגל מיד ליד עלול להגיע לידי גורמים עברייניים או לפעילות ביטחונית, פגיעתו הרעה מורגשת ומהווה איום על שלום הציבור כולו; כתוצאה מכך גדל ההכרח להחמיר בענישה[ראו למשל: עפ 6716/16 סאמר ותד נ' מדינת ישראל (14.6.2017); ע"פ 135/17 מדינת ישראל נ' סמיר בסל (8.3.2017); ע"פ 2422/14 ח'דר נ' מדינת ישראל (21.12.2014); ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (18.7.2013); ע"פ 116/13 וקנין נ' מדינת ישראל (31.7.2013) ]. לא אחת גם צוין כי קיימת מגמת החמרה הדרגתית בעונשים המושתים על עבריינות נשק [ע"פ 4945/13 מדינת ישראל נ' סלימאן (19.1.2014); ע"פ 9373/10 ותד נ' מדינת ישראל (14.9.2011)].

על מדיניות הענישה הכלית יש להוסיף עוד כי נפסק כבר ש"יש מקום להחמיר יותר מהרגיל עם אלה הסוחרים בכלי נשק אוטומטיים, אשר הנזק הפוטנציאלי מהם הוא רב במיוחד ועולה לאין ערוך על זה של אקדח" [.עפ 1397,2969,2986/16 מדינת ישראל נ' אחמד חמאיל ואח' (12.9.2016)]. במקרה שבפנינו אין מדובר בעבירות של סחר בנשק ואולם הדברים שנאמרו שם נכונים, בהתאמה המתחייבת, גם בנוגע למי שמחזיק כלי נשק אוטומטיים שלא כדין.

במקרה שבפנינו החזיק המשיב שלא כדין ארבעה כלי נשק, מהם שני תתי מקלע, ובנוסף גם מחסניות תואמות. מוכנים אנו להניח כי כלי הנשק הגיעו לידיו יום לפני שנתפסו ע"י המשטרה. ואולם גם אם נקבל את גרסתו שמצא את מאגר הנשק והביאו לביתו, אין בכך כדי להצדיק חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הברורה שהתווה בית המשפט העליון בפסיקתו. סבורים אני כי מתחם הענישה שקבע בית המשפט, שישה (6) חודשי מאסר עד עשרים וארבעה (24) חודשי מאסר אינו משקף את מדיניות הענישה, כפי שפורטה בפסיקה, ובמיוחד כאשר מדובר בריבוי כלי נשק שחלקם כלי נשק לירי אוטומטי.

איננו מתעלמים מהעובדה שמדובר במשיב ללא עבר פלילי. מביאים אנו בחשבון גם את המלצתו הסופית של שירות המבחן, המצביעה על ראשית שינוי בדפוסי חשיבה והשתלבות בהליך טיפולי. אלא שבמקרה זה גוברים שיקולי ההלימה על שיקולי השיקום. נעיר בהקשר זה כי לו היינו מקבלים את עמדת בית משפט קמא כי יש ליתן עדיפות לשיקולי שיקום כי אז היה עלינו להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהוסיף ענישה שיקומית, כגון העמדת הנאשם בפיקוח שירות המבחן. ואולם, כאמור, סבורים אנו כי במקרה זה יש לגזור על הנאשם עונש מוחשי של מאסר משמעותי.

נבהיר כי במקרה מסוג זה, כאשר מדובר בהחזקה שלא כדין בארבעה כלי נשק שונים, שנים מהם תתי מקלע, היה מקום לגזור על הנאשם עונש חמור בהרבה של מאסר ממושך. עם זאת הבאנו בחשבון את כל שנזקף לזכותו של המערער בבית משפט קמא, לרבות הודאתו המידית, חרטתו, ההמלצה הסופי של שירות המבחן, מצבו המשפחתי והעדר עבר פלילי. כמו כן הבאנו בחשבון כי היה עצור במתקן כליאה למעלה מחודש ימים ובהמשך היה עצור בפיקוח אלקטרוני במשך שלושה חודשים. על אלו יש להוסיף את ההלכה הפסוקה כי בית משפט של ערעור אינו ממצה את הדין עם הנאשם שבפניו.

גם בהביאנו בחשבון כל אלו סבורים אני כי יש לגזור על הנאשם לרצות מאסר לתקופה מוחשית שתבהיר את חומרת המעשים והסיכון שנגרם לציבור עקב ביצוע עבירות מסוג זה.

סיכום:

בהביאנו בחשבון את כל אלו אנו גוזרים על המשיב, במקום תקופת המאסר שגזר עליו בית משפט קמא, עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. מתקופה זו ינוכו ימי מעצרו במתקן כליאה (על פי האמור בגזר הדין כחודש ועשרה ימים. המזכירות תבדוק את המספר המדויק בעת הכנת פקודת המאסר).

יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא יישארו בעינם ללא שינוי.

כדי לאפשר למשיב לשקול המשך צעדיו וכן כדי לאפשר לו לעבור הליך של מיון מוקדם אנו מורים כי המשיב יתייצב למאסרו בבית מעצר קישון ביום א', 6.8.17 עד השעה 9:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנדון לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: **-*******, **-*******.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ז, 11 יולי 2017, במעמד המערער וב"כ הצדדים.