1

בשם המערער:                     בעצמו

1.        לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה השופטת נ' פראג לבוא) מיום 25.11.2014 שלא לפסול עצמו מלדון בתת"ע 1827-02-14.

2

2.        נגד המערער הוגש כתב אישום בעבירה של אי ציות לתמרור עצור. ביום 10.7.2014 הורשע המערער בהיעדרו, ונגזרו עליו קנס בסכום של 500 ש"ח או חמישה ימי מאסר תמורתו. משדחה בית משפט השלום את בקשת המערער לבטל את פסק הדין, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ביטל ביום 2.10.2014 את פסק הדין שניתן בהיעדר, והחזיר את העניין לבית משפט השלום לצורך ניהול הוכחות. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 25.11.2014 ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין. המערער הלין על החלטות בית המשפט בבקשות דחייה שהגיש במסגרת ההליך, כמו גם על החלטתו שלא להורות למשטרה להעמיד לרשות המערער את הניידת שממנה נצפה מבצע את העבירה, על פי הנטען. בית המשפט (כבוד סגנית הנשיאה השופטת נ' פראג לבוא) דחה את בקשת הפסלות. בהחלטתו הדגיש, כי לא הביע כל עוינות כלפי המערער, וכי הוא דוחה כעניין שבשגרה בקשות לדחיית מועד שאינן מוצדקות. עוד ציין בית המשפט כי החלטתו בעניין ניידת המשטרה היא החלטה דיונית, שאינה מקימה עילת פסלות.

3.        דין הערעור להידחות, משאין הוא מגלה כל עילה לפסילת בית המשפט. כלל ידוע הוא כי החלטות דיוניות שמקבל בית המשפט במסגרת ניהול ההליך אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות. הדרך להשיג על החלטות אלה היא בערעור על פי סדרי הדין הרגילים, שאכן הוגש במקרה דנא (ראו ע"פ 6174/14 פרידמן נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (3.10.2014); ע"פ 7449/14 אסילקו לעבודות בניה וחקלאות בע"מ נ' מדינת ישראל, פיסקה 8 (9.11.2014)). על כן, מקומן של השגות המערער על החלטות בית המשפט בעניין מועדי הדיון והעמדת ניידת המשטרה לרשותו אינו בערעור פסלות. סיכומו של דבר, לא מצאתי כי מתקיים בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים, כנדרש לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

4.        הערעור נדחה איפוא, מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. 

           ניתן היום, י"ב בכסלו התשע"ה (4.12.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14081100_S01.doc  דז