ע"פ 6961/17 – פהדי אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל
ע"פ
6961/17
בית המשפט:
בית המשפט העליון
תאריך:
07-03-2018
מאת:
מערכת אתר Judgments.org.il
פסק דין

1

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופט י' אלרון

כבוד השופטת י' וילנר

המערער:

פהדי אבו אלקיעאן

                                          

נ ג ד

                                                                                                  

המשיבה:

מדינת ישראל

                                          

ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.7.2017 בתפ"ח 31333-05-16 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' כרמל, כ' מוסק וש' רנר

                                          

תאריך הישיבה:

י"ח באדר התשע"ח    

(5.3.2018)

בשם המערער:

עו"ד דרויש נאשף

בשם המשיבה:

עו"ד מריה ציבלין

בשם שירות המבחן:

גב' ברכה וייס

מתורגמן לשפה הערבית:

מר איאד אבו גוש

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

2

1.        המערער, אזרח ישראלי, הורשע על-פי הודאתו בקשירת קשר לסיוע לאויב בזמן מלחמה ובמגע עם סוכן זר. אחמד עזאם, פעיל חמאס, פנה אל המערער במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2015 במסגד באוניברסיטת אבו-דיס. עזאם אמר למערער כי הוא פעיל חמאס והציע לו, כמי שתומך ומזוהה עם ארגון דאעש, לסייע לחמאס בהעברת כלי נשק מאיו"ש לישראל ומישראל לאיו"ש. המערער הסכים, אך ביקש לקחת חלק בפעילות משמעותית יותר. השניים קבעו להיפגש למחרת. בפגישתם ביום שלמחרת, במסגד באוניברסיטת אבו-דיס, הציע עזאם למערער ללמוד נהיגה במימון החמאס, כדי שיוכל להעביר אמל"ח עבור החמאס מישראל לאיו"ש, אך המערער השיב כי אינו מעוניין לקחת חלק בהעברת אמל"ח. או אז הציע עזאם למערער לסייע לארגון החמאס בפעילות שתכלול נהיגה במכונית תופת, או שישמש כמחבל מתאבד – באמצעות חגורת נפץ או בדרך של ביצוע פיגוע ירי. המערער שאל את עזאם אם הוא רציני בהצעתו, וכשנענה בחיוב, הביע המערער הסכמתו להצעה, אף שמח, ואמר לעזאם כי יהיה מוכן לבצע פיגוע בכל עת, אך דרש כי יקח את האחריות על הפיגוע על עצמו ולא על ארגון החמאס. עזאם הסכים לכך, והוסיף ואמר שכך עדיף לחמאס, כי אז לא יעצרו את אנשי הארגון.

2.        בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות שביצע המערער "על אף שלא יצאו משלב הדיבורים" (פסקה 6 לגזר הדין). לא רק נכונות והסכמה הביע המערער, אלא אף שמח לבצע פיגוע תופת כמחבל מתאבד, ואף עמד על כך שהמעשה יזקף לזכותו ולא לזכות ארגון החמאס, כאשר מטרת הפיגוע היתה לגרום לנפגעים רבים ככל האפשר מקרב תושבי ישראל. הערך המוגן שהמערער פגע בו הוא בטחון המדינה, בטחון תושביה ואזרחיה, שלומם ובריאותם. מעורבותו של המערער בתיק אחר, מעידה על נחישותו לילך בדרך הפסולה. נאשם אחר – סנדוקה – נדון ל-60 חודשי מאסר, אך הוא, בניגוד למערער, החל בביצוע מעשים של ממש, על-פי חלקו בשרשרת. בדומה, נאשם אחר – עזאם – נדון גם הוא ל-60 חודשי מאסר שעליהם נוספו 8 חודשי מאסר על תנאי שהופעל במצטבר. לפיכך, ובהתחשב במכלול, נגזר עונשו של המערער ל-48 חודשי מאסר, ומאסר על-תנאי.

3.        בערעורו מלין המערער על חומרת עונשו, לטעמו, בשים לב לענישה המקובלת בכגון דא, ובעיקר טען המערער על כך שבית המשפט המחוזי לא התחשב בגילו. לדברי בא-כוחו, "גילו של המערער, בעת ביצוע העבירה, השפיע על יכולתו להבין את חומרת מעשיו ואת משמעותם". ב"כ המערער טען כי בית משפט זה הכיר בקיומה של קבוצת נאשמים מיוחדת "בגירים-צעירים" ובצורך בבחינת עניינם בזהירות, לאור מאפייני האישיות המורכבת של הנמנים על קבוצת גיל זו. עוד טען ב"כ המערער על חומרה יתרה שנהג בית המשפט המחוזי במערער, ביחס לאחרים בפרשה זו, שמעשיהם חמורים יותר, ועל כך שלא נוכו מתקופת המאסר ימי מעצרו של המערער.

3

4.        ב"כ המדינה הסכימה לניכוי ימי המעצר, אך התנגדה לקבלת הערעור. המערער הסכים לשמש כמחבל מתאבד, והוא ראוי לעונש חמור. באופן עקבי, גם בתיק אחר, נחוש המערער להתגייס לפעילות טרור. אין לגזור גזירה שווה מעונשיהם של האחרים, שם כבולות היו ידי ב"כ המדינה בעקבות הסדר שנעשה בבית הדין הצבאי. שומה להרתיע את המערער ואחרים שכמותו בענישה קשה. גילו הצעיר אינו מצדיק הפחתה בעונש, הוא הבין היטב את מעשיו ואת הפסול שבהם.

               

5.        דינו של הערעור להידחות. העונש הולם. אין לקבל את טענתו של ב"כ המערער על כך שהמערער משתייך לקטגוריה של "בגיר-צעיר". כבר אמרנו ושבנו ואמרנו (ע"פ 452/14 דבוש נ' מ"י (3.4.2014)), כי החוק מגדיר "קטין" כ"מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים..." (סעיף 1 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971). סעיף 3 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 כותרתו "קטינות ובגירות" קובע כך: "אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר". עינינו הרואות, החוק אינו מגדיר "בגיר-צעיר" כקטגוריה נפרדת; החוק גם אינו מותיר מקום לבית המשפט לעשות כן.

6.        תוספת של קטגוריה פסיקתית ("בגיר-צעיר"), גורעת מתוקפו של הסיווג הסטטוטורי ("קטין" מזה ו"בגיר" מזה, כשגיל 18 שנה הוא קו פרשת-המים). אך לא אלמן ישראל. קיימת חובת תסקיר בטרם שליחתו למאסר של נאשם עד גיל 21; גילוֹ של נאשם יכול שיהיה שיקול בקביעת מתחם העונש ההולם (סעיף 40ט(6) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), כמו גם בגזירת העונש המתאים (סעיף 40יא(1) לחוק).

7.        הנה כי כן, שיקול הדעת מסוּר לבית המשפט לעשות כחוכמתו בענישת נאשם, להתחשב גם בגילוֹ, אך זאת מבלי צורך בקטגוריה פסיקתית נוספת, שעלולה לטשטש את הקלסיפיקציה הסטטוטורית.

8.        טשטוש זה בא לידי ביטוי, כאן, בטענת ב"כ המערער – טענה מוזרה – על כך שגילו של המערער השפיע על יכולתו להבין את חומרת מעשיו. המערער היה אז כבן 21, ולטענת בא כוחו "בגיר-צעיר". תמהני, עד לאיזה גיל עלינו להמתין על מנת שהמערער יבין שאין לבצע פיגוע ירי, לא לשמש כמחבל מתאבד, לא לנהוג במכונית תופת?

4

9.        אינני סבור שעונשו של המערער חמור, גם ב"כ המערער לא טען שהעונש חורג מן המתחם, אך טען שעקרון אחידות הענישה מחייב ענישה מקלה יותר, בשים לב לעונשים שנגזרו על סנדוקה ועל עזאם. אינני מקבל את הטענה. עונשי השניים אינם חמורים דיים, מסיבות שעליהן עמדה ב"כ המדינה, אך עקרון אחידות הענישה מחייב מבט כולל, ולאו דווקא בהתייחס לפרשה עצמה. מכל מקום, עדיין ניכר פער לקולא בעונשו של המערער לעומת השניים האחרים.

10.      המערער זכאי אמנם להפחתה בעונשו, כמוסכם על-ידי ב"כ המדינה, על דרך של ניכוי ימי מעצרו (אלה שלא היה נתון בהם במאסר בתיק אחר). מעונשו של המערער יופחתו אפוא 12 חודשים ו-23 ימים. בכפוף לכך אציע לחברי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופט י' אלרון:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת י' וילנר:

5

אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט נ' סולברג, ובכלל זה לדבריו בנוגע לקטגוריה של "בגיר-צעיר" כאמור בסעיפים 5 ו-6 לפסק דינו. אני שותפה להשגות שהועלו בפסיקה של בית משפט זה בנוגע להבחנה בין "בגיר" לבין "בגיר-צעיר" (ראו: השופט י' עמית בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2013); השופט א' רובינשטיין בע"פ 2357/13 רוש נ' מדינת ישראל (6.10.2013); השופטים א' חיות ונ' סולברג בע"פ 452/14 דבוש נ' מדינת ישראל (3.4.2014); השופטת ד' ברק-ארז בע"פ 7661/13 אבו-נאסר נ' מדינת ישראל (21.08.2014)). אני סבורה כי הגם שבית המשפט רשאי להתחשב בגילו של הנאשם כשיקול לקולא בעת גזירת דינו, הרי שהתחשבות זו באה מכוחה של ההוראה הכללית הקבועה בסעיף 40יא(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ואיננו נדרשים ליצירת קטגוריה פסיקתית נפרדת שאיננה מוגדרת בחוק.

ש ו פ ט ת

           הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נ' סולברג.

          

           ניתן היום, ‏כ' באדר התשע"ח (‏7.3.2018).

          

ש ו פ ט

      ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  17069610_O02.doc  שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

ייצוא ל־PDF

    זקוקים לייעוץ משפטי דחוף מעורך דין מומחה בנושא זה?


    זמינות 24 שעות ביממה למקרי חירום | השאירו פרטים לחזרה:




    בקשה להסרת מסמך

    ע"פ 6961/17 – פהדי אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל


      בעל דין בהליך דנן המעוניין להסיר פסק דין ו/או החלטה ממאגר האתר, יכול לבקש לעשות כן בהתאם לתקנון האתר באמצעות טופס הפנייה הבא.


      מובהר בזאת, כי כל בקשת הסרה, כאמור, תיבחן לגופה ותיעשה בכפוף לשיקול דעתם הבלעדית של מנהלי האתר, בין היתר בהתחשב בחשיבותו המשפטית של המידע אשר הסרתו מבוקשת.


      להסרה מיידית של פסק דין ו/או החלטה שלגביו קיים צו איסור פרסום, אנא ציינו זאת בפנייתכם וצרפו העתק מן הצו כתנאי להסרתו.






      כתבות ומאמרים מקצועיים בתחום המשפט

      ממיליון שקלים ל-49 אלף: בית המשפט מתיר הפטר לחייב לאחר הרשעה ואירוע נפילה מצוק

      ממיליון שקלים ל-49 אלף: בית המשפט מתיר הפטר לחייב לאחר הרשעה ואירוע נפילה מצוק

      בית משפט השלום בצפון אישר לאחרונה תכנית שיקום כלכלי לחייב שהורשע בעבר בעבירות איומים ותקיפה, וחויב בפסק דין אזרחי לפצות צעירה בכמיליון שקלים לאחר שנפלה...

      צעיר הורשע בגרימת מוות ברשלנות בעקבות תאונת שטח – וייגזר לעבודות שירות במקום למאסר בפועל

      צעיר הורשע בגרימת מוות ברשלנות בעקבות תאונת שטח – וייגזר לעבודות שירות במקום למאסר בפועל

      מקרה טרגי של תאונת שטח הסתיים בגזר דין שנוי במחלוקת: נהג רכב שטח צעיר שנמצא אחראי למותו של רוכב אופנוע בתאונה קטלנית, ירצה את עונשו...

      בית המשפט דחה תביעת אב להעברת שלושה רבעים מדירה שבבעלות בנו

      בית המשפט דחה תביעת אב להעברת שלושה רבעים מדירה שבבעלות בנו

      האם הסכם נאמנות שנחתם בין אב לבנו עשוי להוביל להעברת רוב דירה לידיו של האב? בית המשפט למשפחה בתל אביב נדרש לאחרונה להכריע בשאלה זו,...

      יזמית נדל"ן חויבה בפיצוי לאחר שמכרה דירה מבלי לגלות על פתיחת מסעדות בבניין

      יזמית נדל"ן חויבה בפיצוי לאחר שמכרה דירה מבלי לגלות על פתיחת מסעדות בבניין

      מקרה משפטי חדש מספק הצצה לסוגיה חשובה המעסיקה רוכשי דירות ויזמים כאחד: חובת הגילוי בנוגע למידע מהותי עם סגירת עסקת מקרקעין. פסיקה של שלוש ערכאות...

      רופאי שיניים עקרו 17 שיניים ללא הסכמה – בית המשפט פסק פיצוי למטופל

      רופאי שיניים עקרו 17 שיניים ללא הסכמה – בית המשפט פסק פיצוי למטופל

      מקרה חריג של טיפול שיניים הסתיים בפסק דין תקדימי, כאשר בית המשפט פסק כי שני רופאי שיניים התרשלו כלפי מטופל ועקרו מרבית שיניו מבלי לקבל...

      פיצוי כספי חריג לאב בעקבות ניכור הורי מתמשך מצד האם

      פיצוי כספי חריג לאב בעקבות ניכור הורי מתמשך מצד האם

      בשנים האחרונות הולכת ותופסת את מרכז הבמה המשפטית בישראל תופעת הניכור ההורי — מצב בו אחד ההורים פועל לשכנע את ילדו להתרחק מההורה השני. לאחרונה,...