1

השופט א' רובינשטיין:

א.       המערער הורשע לפי הודאתו בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; בתמצית – הוא הגיע לסניף דואר ובידו אקדח-דמה, איים על פקיד הבנק ודרש כסף, ומשהוצאה מגירת כסף אל הדלפק גנב 6,650 ₪ ונמלט. המערער היה כבן עשרים בעת ביצוע העבירה, ללא עבר פלילי.

ב.       בית המשפט קמא, בהסתייעו בפסיקה, קבע מתחם ענישה שבין 18 ל-42 חודש. בית המשפט עיין בתסקיר שירות המבחן שהיה חיובי ביסודו, ותיאר את המערער כמי שעבר עבירות בשל הידרדרות כלכלית, אך נאמר שהובעה על-ידיו חרטה; לא נשללה רמת סיכון בינונית להישנות עבירה; השירות המליץ, נוכח חרטת המערער ועברו הנקי, על כך שתקופת המאסר לא תהא ארוכה מדי.

2

ג.        לאחר שנמנו השיקולים לחומרה ולקולה, וצוינה הפסיקה שקבעה במקרים דומים 36 חודשי מאסר, נפסקו 24 חודשי מאסר ו-12 חודש על תנאי, ללא פיצוי או קנס.

ד.       הערעור מופנה כלפי חומרת העונש ומטעים את הגיל הצעיר והעבר הנקי, ונטען לנסיבות כלכליות והסתבכות בשוק האפור, לכך שהאירוע לא תוכנן והתבצע ללא אלימות, וכן להודיית המערער ונטילת האחריות; נטען גם כי המתחם שנקבע מחמיר מדי.

ה.       תסקיר עדכני של שירות המבחן מציין התנהגות תקינה במאסר והבעת חרטה; תום ריצוי שני שליש יחול ב-3.12.14.

ו.        המדינה מצדה טוענת כי אין המדובר בענישה חמורה, וכי המדובר במעשה מתוכנן.

ז.        איננו רואים מקום להתערבות בגזר הדין קמא. עבירת השוד היא עבירה חמורה, לרבות על פי העונש הקבוע לה בחוק העונשין. אנו חיים מפי כתב האישום בו הודה המערער, וממנו אין ללמוד כמה זמן הבשיל במוחו רעיון השוד; אך ברי כי הגיע עם אקדח דמה לראשו כובע ולעיניו משקפי שמש, ואין לומר כי השוד היה ספונטני. בית המשפט קמא שקל את כל השיקולים הנחוצים לחומרה ולקולה, ולא ראינו פגם באשר גזר.

ח.       עם זאת מבקשים אנו לעודד את המערער להתמיד בדרך טובה במאסרו, והדעת נותנת, בלא שניטע מסמרות, כי הדבר יעמוד לזכותו כשיידון עניינו בועדת השחרורים.

ט.       כאמור, איננו נעתרים לערעור.

           ניתן היום, ‏ד' בסיון התשע"ד (‏2.6.2014).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14013260_T02.doc  הג