1

1.        לפנייבקשהלהארכתמועדלהגשתבקשתרשותערעורעלפסק-דינושלביתהמשפטהמחוזיבירושלים (כבוד השופט מ' בר-עם)מיום 17.7.2019 ב-עב"י 59457-03-19 (להלן: פסק-הדין). במסגרתפסק-הדיןנדחהערעורשהגישהמבקשעלפסק-דינושלביתהדיןהמשמעתיהארצישללשכתעורכיהדיןמיום 14.2.2019 (בד"א 47/18).

2

2.        על פי הוראות הדין והפסיקה הרלוונטית, עמדו למבקש שלושים ימים להשיג על פסק-הדין (ראו, תקנה 2(ב) לתקנותבתיהמשפט (סדרידיןבערעורלביתהמשפטהעליוןלפיחוקלשכתעורכיהדין), התשמ"ט-1988 (להלן: תקנותסדריהדיןבערעור); בש"פ 6447/11 מסאלחהנ' ועדתהאתיקההארציתשללשכתעורכיהדין (20.9.2011); בש"פ 1051/15 בנרי נ' ועדתהאתיקההמחוזיתשללשכתעורכיהדין(3.3.2015); בש"פ 1874/16 כהן נ' ועדתהאתיקהשללשכתעורכיהדין - מחוזחיפה(25.5.2016) (להלן: עניין כהן)). כמו כן,ובדומהלדיןהפלילי,ימיהפגרהבאיםבמנייןהימיםלצורךהגשתהליכים ערעורייםהנוגעים לדין המשמעתי במוסדות לשכת עורכי הדין (ראו,בש"פ6803/13 לאורפליקסברוטדנ' ועדתהאתיקההמחוזיתשללשכתעורכיהדין, פיסקה 1 (15.10.2013); להלן: ענייןפליקסברוטד). על רקע זה ובשים לב להוראתסעיף 10(ג) לחוקהפרשנות, התשמ"א-1981, המועדהאחרוןלהגשתההליךהערעורי על פסק-הדין מיום 17.8.2019 היה בענייננוביום 8.9.2019 (ראו והשוו, בש"פ 6569/19 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (3.11.2019)). ויודגשכיכללים אלה הינםידועיםוברורים, ובצדק ציינה כבוד הרשמת (כתוארה דאז) ל' בנמלךבעניין כהןכי "כיוםלאקיימתאיבהירותבעניין" (שם, פיסקה 2).

3.        הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף למעלה מחודש (10.10.2019). זאת, לאחר שביום 2.10.2019 ניסה המבקש להגיש את ההליך למזכירות בית משפט זה אך המזכירות דחתה את ההליך מן המרשם בשל האיחור שנפל בהגשתו. חרף הפסיקה המפורשת המפורטת לעיל ועל אף שהמזכירות דחתה כאמור את ההליך מן המרשם, חוזר המבקש וטוען בבקשה שלפניי כי בהליכים משמעתיים ימי הפגרה אינםבאים במניין הימים. לצד האמור טוען המבקש כי ככל שימי הפגרה נמנים במניין הימים, "הרי שמדובר בטעות, בתום לב מוחלט".

3

4.        לאחרשבחנתיאתטענות הצדדיםהגעתילכללמסקנהכידיןהבקשהלהידחות. תקנה 2(ב) לתקנות סדר הדין בערעור קובעת כי ניתן להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי מכוח תקנות אלה "מטעמיםמיוחדיםשיירשמו". אכן,בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי לנוכחמהותושלההליךהמשמעתי, המצויבמעגלה"מעין-פלילי", יש להחיל את הדרישה ל"טעמים מיוחדים" באופן מקל יותר בהשוואה להליכיםאזרחיים "רגילים" (ראוענייןפליקסברוטד, פיסקה 3; בר"ש 1958/09 ברינ' הועדהמחוזישללשכתעוה"דבתלאביב, פיסקהיג' (10.5.2009); להלן: ענייןברי). עם זאת, הארכת מועד להגשת הליך ערעורי כדוגמת ההליך דנן לא תינתן כדבר שבשגרה ובנסיבות העניין סבורני כי המבקש לא הרים את הנטל הנדרש בהקשר זה ולמסקנה זו הגעתי גם לאחר בחינת בקשתו בהתאם לאמת המידה המקלה כאמור לעיל. כפי שצוין, הטעםאותוצייןהמבקשלאיחור (ואף טעם זה הוצג אך "משום הזהירות")הינוטעותשבדין ואולםהלכהידועההיאכי "טעותשבדין" אינהמהווהכשלעצמה"טעםמיוחד" וכך גם נפסק ביחס להליכים ערעורים המופנים דוגמת ההליך מושא הבקשה דנן. זאת ועוד,כפי שצוין בפסיקה גםבהליכיםפלילייםשלממש, בהםנבחנתאמתמידהפחותהשל "טעםסבירהמניחאתהדעת", ארכהמחמתטעותשבדיןאינהניתנתכדברשבשגרה, וכלמקרהנבחןלגופועלפינסיבותיו (עניין פליקסברוטד, פיסקה 3). בנסיבות העניין אין בידילקבועכיהטעות, ככלשאכןאירעה (שהרי אין זה ברור אם המבקש מכיר בה, אם לאו), הייתהסבירהבנסיבותהעניין, ובפרטמשמדוברבאיחורשאינו קצר כלל ועיקר. לאלמותרלצייןכיהמבקשאףלאסיפקטעםמבוררמדועהמתיןשמונהימיםנוספים, מעת דחיית ההליך מן המרשם,לצורךהגשתהבקשהשבכותרת. לאמורעדכהאוסיףואדגישכיאףסיכוייוהלכאורייםשלההליך –בקשתרשותערעורב"גלגולרביעי" – אינםנחזיםלהיותגבוהיםכללועיקר (ראולמשל 5568/12 פלונינ' וועדתהאתיקהשללשכתעוה"דבישראל, פיסקהט' (2.9.2012); ענייןברי, פיסקהז').

5.        בשים לב למכלול הטעמים המפורטים לעיל ומבלי להקל ראש בטענותיו של המבקש כמו גם בעונש שהושת עליו, לא שוכנעתי כי המבקש עמד בנטל הנדרש למתן ארכה.

           בנסיבות אלה דין הבקשה להידחות וכך אני מורה. לא ייעשה צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ג' בכסלו התש"ף (‏1.12.2019).

4

_________________________

19067100_S02.docx  מש

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, l