סיפורו של בג"ץ 967/14 - יוסף בכר נ' המרכז לגביית קנסות ואח'

יוסף בכר, אזרח שהורשע בשורה של עבירות רכוש ואלימות, פנה לבית המשפט בבקשה לקבלת צו אינו בתיק בג"ץ 967/14. הפרשה החלה כאשר יוסף והאח שלו תקפו את שוטה חובל, עובד בעיריית תל אביב-יפו, כאשר הם מחופשים לשוטרים. התקיפה נבעה מכך ששוטה הוציא צו להפסקת עבודה כנגד בנייה בלתי חוקית.

לאחר ההרשעה, נגזר על יוסף עונש מאסר של 48 חודשים, ונתבקש לשלם פיצויים לשוטה בסך 60,000 ש"ח. יוסף לא שילם את הפיצויים, והטיפול בגביית החוב הועבר למרכז לגביית קנסות, אותו הוא מעוניין להפסיק דרך העתירה לבג"ץ.

יוסף פנה לבית המשפט העליון בבקשה למתן צו על-תנאי וכן ביקש צו ביניים להשעות הליכי הגבייה. הוא תבע לבטל את הריבית והקנסות על החוב ופנה בזכותו לפרוס את התשלומים.

• בפברואר 2014 קיבל יוסף פטור מתשלום אגרה בנוגע לעצם הגשת העתירה.
• באפריל 2014, השופט א' שהם דרש מהמשיבים תגובה לעתירה.
• לאחר שכבר התקבל אישור כי יוסי זכאי לפריסה של החוב ב-18 תשלומים שווים, נבחנה האפשרות שלפיה לעותר עומד סעד חלופי.

באותה התבססות, נציג המשיב, עו"ד יונתן ציון-מוזס, ביקש הארכת מועד להגשת התגובה, בנימוק כי עתירה למתן צו ביניים לא הגיעה לידיו. בעיות אלו הובילו לדיון נוסף עם מתן החלטה חלקית מאחר והעותר זכאי לפרוס את חובו במידה וישיג אשראי מתאים.

בדיון הסופי, בית המשפט קבע כי העתירה למתן צו על תנאי נדחית על הסף, מכיוון שמרכז הגבייה פועל על פי החוק ואין באפשרותו לפטור את יוסף מהריבית והקנסות שנצברו. יתרה מכך, רשויות הגבייה כן העלו בפניו את אפשרות פריסת החוב בתשלומים שווים.

לאור החלטות אלו, העתירה נדחתה והבקשה לצו ביניים נדחתה אף היא, בנוסח לפיו אין צו להוצאות. זהו סיפורו של מקרה שבו יוסף ניסה להתמודד עם ההשלכות הפיננסיות והמשפטיות של מעשיו ולמצוא פתרונות שיקלו על חובותיו שנוצרו כתוצאה מההליך המשפטי.