סיפורו של בג"ץ 96/18 - פלוני נ' ועדת מאוימים ומשרד הפנים

בג"ץ 96/18 הוא מקרה שבו "פלוני", אזרח פלסטיני, פנה לבית המשפט העליון בישראל בבקשה להצטרף לתוכנית הגנה מיוחדת בשל חשש לחייו. על פי טענותיו, הוא שימש כעוזר לכוחות הביטחון הישראלים ולפיכך חש בסכנת חיים. נקודה זו היא הבסיס לרצונו לקבל אישור לשהות בישראל. מלכתחילה, העותר, בעל אזרחות פלסטינית המתגורר ביהודה ושומרון, ביקש שלא יורחק מישראל עד להכרעת דין סופית בעניינו.

במסמך הראשון, שהוגש לבית המשפט על ידי עורך דינו, הוצגה הבקשה למתן צו על תנאי כנגד החלטות ועדת המאוימים ומשרד הפנים. בית המשפט העניק צו האוסר את הרחקתו מישראל עד קבלת החלטה נוספת. צו זה ניתן ב-4 בינואר 2018 והעניק לעותר "הגנת באוויר" – כלומר, הקפאה זמנית שתמנע את גירושו במדינה עד להחלטה מלאה של בית המשפט.

בהמשך, במסגרת הדיונים, הגיש העותר ערר לבית הדין לעררים בתל אביב בטענה כי הוא מאוים, אך הערר נמחק עקב חוסר בראיות משמעותיות ואי המצאת תיעוד מתאים למשיב. הניסיון לקבל את ההגנה בוטל בשל חוסר בראיה ובנימוקים מוצדקים. העותר ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך זה דחה את הערעור, תוך שקבע כי חסרה תשתית ראייתית מוצקת למאוימות כפי שנטענה על ידי העותר.

לאחר מכן, בעת המשך ההליכים בבג"ץ, שוב ביקש העותר מן הרשויות פטור מתשלום אגרה מטעמי מצוקה כלכלית. הרשמת ליאת בנמלך ביקשה פירוט שלא התקבל בצורה מספקת, אולם הוחלט להפחית את האגרה שהוא נדרש לשלם לסך של 800 ש"ח. תשלום זה נדרש תוך שבעה ימים מההחלטה, אחרת תידחה התיק.

ביום 19 בפברואר 2018, השופט א' שהם ציין כי על העותר להודיע לבית המשפט אם הוא עומד על העתירה או מעדיף למחוק אותה ללא הוצאות משפט. ב-30 במרץ 2018, ניתנה ארכה לעותר להגיש תגובה עד ה-4 באפריל.

לבסוף, ב-11 באפריל 2018, ניתן פסק דין על ידי הרכב של שלושה שופטים, ביניהם השופטים ע' פוגלמן, נ' סולברג וא' שהם. השופט שהם ציין את חוסר היכולת של העותר להמציא ראיות מוצקות התומכות בטענותיו. נזכרו בכל אחד מפסקי הדין הקודמים שבהם העותר כשל להוכיח את מצוקתו כנדרש. כתוצאה מכך, העתירה נדחתה על הסף והבקשה להמשך הביניים גם נדחתה. לפנים משורת הדין, לא הוטלו על העותר הוצאות נוספות בגין דחיית העתירה.

• תחילת ההליכים הייתה אי מתן צו ארעי שמונע הרחקה מישראל ואחר כך ניסיונות משפטיים חוזרים ונשנים להשיג מעמד חוקי בישראל.
• הקושי התמידי של העותר היה לספק ראיות חזקות לתמיכה בטענות המאוימות שלו.
• בניסיון לקבל סיוע כלכלי לתהליך המשפטי, הופחתה האגרה שעליו לשלם.
• פסק הדין הגיע למסקנה שאין ראיות מספיקות כדי להוכיח סכנה מידי שרותי הביטחון לעותר.

העותר ניסה לעמוד על שלו בכל דרך אפשרית כדי להישאר בישראל מסיבות בטחוניות, אולם בהיעדר מסמכים תומכים ומאחר והוא לא יכול היה לעמוד בנטל ההוכחה, הוא מצא עצמו בסוף הדרך המשפטית ללא הגנה נוספת.