תקציר פסקי דין בתיק בג"ץ 868/14 - חרבי אברהים מוסטפא ואח' נ' פרקליט המדינה ואח'

תיק זה שהתנהל בבית המשפט העליון עסק במחלוקת בין עותרים פלסטינים המשתייכים לארגון "יש דין", לבין פרקליט המדינה ומספר גופים נוספים שעסקו בפיתוח קריית הישיבה בית אל, בשטחים הנחשבים כחלק מהגדה המערבית. הקונפליקט כלל בעיקרו את הסוגיה של החזקה ושימוש ללא היתר באדמות שעל פי העותרים, שייכות להם.

העותרים, ביניהם חרבי אברהים מוסטפא מוסטפא, חאלד עבדאללה עבד-אלג'אני יאסין ועבד אל רחים עבדאללה עבד-אלג'אני דאר יאסין, ביקשו מבית המשפט להוציא צו שיחייב את פרקליט המדינה להגיש כתבי אישום פליליים כנגד יואל צור והחברה לפיתוח קריית הישיבה בית אל. העותרים טענו כי החברה השתלטה על אדמותיהם באופן בלתי חוקי, תוך ביצוע בנייה ללא היתר באותן אדמות.

במהלך הדיונים נתבקשו תגובות ופסקי זמן להשלמת מסמכים והבהרות בשני הצדדים. עוד מלווים את התיק עו"ד הילה דהן טובי מצד העותרים, לצד עו"ד מיכאל ספרד ועו"ד רוני פלי, בעוד הצד הנשפט כללו עו"ד מיטל בוכמן-שינדל ועו"ד ירון קוסטליץ.

• בג"ץ דנו בשאלת האם יש מקום להגיש כתבי אישום כנגד המשיבים 2 ו-3, לאור העובדה כי הוקמו חמישה מבנים שנבנו ולאחר מכן נהרסו שוב.
• בשלב אחד בתהליך הוצא צו על תנאי שחייב את המשיב 1, פרקליט המדינה, להסביר מדוע לא יוגשו כתבי אישום בעבירות של התפרצות לאדמות, החזקתן בכוח, ובנייה ללא היתר.
• המשיבים טענו כי פעולותיהם נעשו בשיקול דעת ותוך התאמה לחוקי המדינה.

העתירה נוגעת לסדר הדין בו בוצעו הפרת זכויות בקרקע, כשעמדות הצדדים התפשטו לאורך מספר דיונים בניהול צוות שופטים שכלל את כבוד הנשיאה מרים נאור, לצד כבוד השופטים סלים ג'ובראן ועדנה חיות.

ההחלטה הסופית בבג"ץ 868/14 הסתיימה בכך שבית המשפט החליט שלא להיעתר למתן צו שיחייב את פרקליט המדינה להגיש כתבי אישום נוספים כנגד המשיבים. השלטון נדרש להציג את התגובות המשפטיות שלו ואף שהוצע מתן הסבר להחלטות שננקטו בפרויקטים שבוצעו באיזור הנידון.

ההחלטות ציינו בהן יש עדויות שנלקחו, ובית המשפט בחן אותן ורק לאחר מכן הוחלט שלא להיעתר לבקשת העותרים. כמו כן, הבוקר תואר כמאמץ של "יש דין" והעותרים לשפר את מערכת היחסים ולקרב את הנושאים הכלכליים והחברתיים המוצגים על בסיס הדין והצדק אשר יעסקו בהם בעתיד.

התהליך מראה את המורכבות של ניהול תיקי בג"ץ כאשר מדובר בשאלות של זכויות אדם וזכויות קנייניות, במיוחד כשמדובר בהאשמות פליליות הנוגעות להחזקת אדמות ללא היתר חוקי והתפרצות על קניין אחר.

בהליך זה, התבוננו בעיקר על עבודת הצדדים, השיתוף פעולה שהתבקש בין השופטים המנהלים והצדדים המעורבים, וההחלטה הסופית שלא להיעתר לעתירה לאור הממצאים שנאספו במהלך הדיונים והחלטות משפטיות קודמות.