תקציר עתירת בג"ץ 8567/15 ו-8782/15

בעתירות אלו נדונה השאלה האם על מדינת ישראל להרוס את ביתו של מוהנד שפיק מוחמד חלבי בכפר סורדא שבגדה המערבית. מדובר בהחלטה שהתקבלה בעקבות פיגוע שביצע חלבי בעיר העתיקה בירושלים, בו נהרגו הרב נחמיה לביא והחייל אהרן בנט ז״ל, ונפצעו אשתו ובנם הקטן של אהרן.

העתירה הוגשה על ידי שפיק חלבי והמוקד להגנת הפרט, והיא מכוונת כנגד מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, בכוונה למנוע את יישום צו ההריסה שהוצא בגין הבית המשמש למגורי משפחת המחבל.

• בעתירה נטען כי ההחלטה להרוס את הבית היא ענישה קולקטיבית שאינה מידתית, פוגעת בזכויות יסוד ומבוססת על תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת-חרום) 1945, תקנה שנחשבת לארכאית ושנויה במחלוקת.
• במהלך הדיונים טענו העותרים, ביניהם שפיק חלבי והמוקד להגנת הפרט, כי ההריסה תפגע בבני משפחה חפים מפשע ותשמש ענישה לקולקטיב במקום ליחיד הפוגע.
• מנגד, המשיב ציין כי ההריסה נועדה להרתיע מפגעים עתידיים בשימוש באמצעי חוקי, כפי שמסמיכות התקנות.

בית המשפט העליון, בהרכב של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופטים צ' זילברטל וד' ברק-ארז, קיבל את עמדת המשיב לאחר דיון מעמיק בכובד המשקל של הטענות של שני הצדדים.

פסיקת השופטים נעשתה לאחר שיישקלו טענות הצדדים, כולל טענות על פגיעה בזכויות האדם וצעדים אפשריים להרתעה פרקטית ולשמירה על ביטחון הציבור. השופטים הגיעו למסקנה כי הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מההריסה הוא מידתי ומוצדק בנסיבות העניין, והחליטו לאשר את יישום צו ההריסה.

בהמשך, נערכו גם דיונים בנושא של בקשות לעיון במסמכים שבנסיבות מסוימות תאפשר את בדיקת התנהלות המדינה בתיק זה. השופט פוגלמן, ועוד כמה שופטים שעסקו במקרים עוקבים, נתנו היתר לעיון במסמכים, אך השמירה על פרטיות המעורבים היווה נושא מרכזי שעליו שמרו בקפידה.

בסופו של דבר, החלטת בית המשפט העליון נשיאתו לאור תשתית הראיות המוצגות, העצימות של הבקשות והבעת האיזון בין טובת הציבור לפגיעות הפרט, נתנה את הבסיס להחלטה שהייתה מורכבת והציבה אתגר גם לבתי המשפט וגם למערכת הביטחון.

הדיונים צפויים להמשיך ולעסוק בשאלות חוקתיות חשובות ומורכבות הנובעות מעצם השימוש בתקנות מהעבר והשלכותיהן על חיי האזרחים בהווה.