תיק בג"ץ 8088/14: מאבק על אדמות עין יברוד

בסיפור זה, אנו מדברים על מאבק משפטי שנמשך לאורך שנים בנוגע לאדמות פרטיות בכפר עין יברוד שבקרבת רמאללה. במרכז התרחשויות אלו פנייה לבית המשפט העליון על ידי העותרים - נג'אח מבארק מוסא פרחאת, מחמד אחמד יאסין מנאע וארגון "יש דין". מאבקם היה מול היועץ המשפטי לממשלה ומשיבים נוספים, בהם אברהם רואה ופנחס ולרשטיין, סביב סוגיות של בנייה בלתי חוקית וזיופי אישורים.

בשנת 2007 נבנה על אדמות הכפר עין יברוד מתקן טיהור שפכים. למרות תרומתו האפשרית של המתקן לאיכות הסביבה, נבנה המתקן ללא רישיון ותוך הסגת גבול על אדמות פרטיות שבבעלות העותרים. מסמכים שהוגשו בבית המשפט מצביעים על כך שתהליך התכנון והבנייה של המתקן נוהל בצורה בעייתית, עם חשדות לעבירות פליליות מצד רואה ולרשטיין.

המחלוקות העיקריות

העותרים ביקשו להורות ליועץ המשפטי לממשלה להגיש כתבי אישום נגד רואה ולרשטיין על עבירות של הסגת גבול ובנייה לא חוקית, וכן להגדיר את המהלכים כהונאה על בסיס מתן אישורים כוזבים. המחלוקות נסובו בעיקר סביב השאלות האם הייתה בנייה בלתי חוקית ואם כן, האם זו נעשתה בידיעה מלאה ובכוונה.

הדיונים והחלטות בבית המשפט העליון

הדיונים בבית המשפט נמשכו זמן רב וכללו מספר ישיבות בהן נדונו הבקשות והתגובות מטעם הצדדים. בקשות רבות להארכות זמן הוגשו ונענו, ומסיבות מגוונות התקבלו דחיות נוספות. אחת הסוגיות המרכזיות הייתה האם לנקוט בהליכים משמעתיים או בסנקציות כספיות אישיות כלפי המשיבים, במידה ולא יוקם אישום.

במהלך הדיונים הציע בית המשפט העליון פתרון לפיו יהיה צורך בהשלמת מידע לגבי התנהלותם של רואה ולרשטיין, אשר תיבחן בקפידה וזאת לאור חשדות לפעולות שבוצעו 'לטובת הכלל', אך בעצם גרמו לנזק חמור לבעלי האדמות ולאיכות החיים בסביבה על ידי זיהום הקרקע ומי התהום.

תוצאה וחשיבות המקרה

פסק הדין שניתן בסופו של דבר קבע כי על יועץ המשפטי לממשלה לשקול מחדש את עמדתו לגבי האפשרות להעמדה לדין פלילי או להפעיל אמצעים נוספים נגד רואה ולרשטיין. השופטת חיות ציינה כי לעיתים, אף אם הכוונה הייתה טובה, יש לנהוג במשנה זהירות כדי לא להיכשל במעשים בעייתיים.

המשפט סביב אדמות עין יברוד אינו רק נושא משפטי טכני ומורכב אלא גם מזכיר לנו עד כמה נחוץ איזון ושמירה על זכויות קניין מול צרכים ציבוריים. הליך זה ממחיש כיצד פעולות של גורמים ציבוריים עשויות במקרים מסוימים לפגוע באזרחים פרטיים ובאינטרסים הסביבתיים מבלי לשים לב להשפעות ארוכות הטווח של מעשיהם.

אף שהדיון בבג"ץ הסתיים בהחלטה, ברור כי יש לפעול לפי דיני המדינה תוך שמירה על קרקעות ואדמות פרטיות, על מנת להבטיח את הזכויות הבסיסיות של הפרט והקהילה. זהו תזכורת חזקה לכולנו על חשיבות החוק והצדק בכל הליך תכנוני ובנייה, במיוחד כשזה נוגע לשמירה על הסביבה וזכויות הקניין.