תקציר המקרה בג"ץ 7041/16

בפני בג"ץ נדונה עתירה שהגישו קבוצה של 11 עותרים כנגד שר האוצר, עיריית ירושלים ורשות מקרקעי ישראל. עתירה זו נגעה להפקעת קרקעות שעגורו בעותרים בצפון ירושלים לפני כמה עשרות שנים.

העותרים, ביניהם עאידה אדיב באמיה, אחמד מוחמד סעיד חמד ורפת גודת עווד אללה, ביקשו מבית המשפט העליון לבטל את ההחלטה להפקיע את הקרקעות שלטענתם נמשכת מאז שנת 1970. הסיבה לעתירה הייתה העובדה כי ההפקעה לא מומשה בפועל והשימוש בקרקע לא התבצע למטרות שלמען התקיימה ההפקעה, כך לטענתם.

העותרים ביקשו סעד בהקפאת המצב המשפטי והפיזי של הנכסים כך שלא יוכל אף צד לבצע בהם שינוי ללא אישור בית המשפט. טענתם הייתה כי ההפקעה פוגעת בזכויותיהם על הקרקע ומונעת מהם שימוש ראוי בקרקע לצרכים אישיים ומשפחתיים.

מנגד, טענו המשיבים, שהיו עיריית ירושלים ורשות מקרקעי ישראל, כי ההפקעה הכרחית לצורכי ציבור וכי היא נעשתה לפי הוראות החוק והתקנות. בנוסף, הם ציינו כי אין בכוונתם לשנות את המטרות לשמן יועדה ההפקעה וכי ההליכים התכנוניים עדיין בתוקף.

העתירה ניתנה לטיפול השופט נ' סולברג יחד עם השופטים נ' הנדל וא' שהם. באחד הדיונים נדחתה בקשת העותרים להקפאת המצב הפיזי והמשפטי של הקרקעות. השופט סולברג ציין כי אם יחולו נסיבות חדשות שיצדיקו התערבות מסוג זה, תינתן האפשרות להגיש בקשה מתאימה.

השופט סולברג הציג את פסק הדין שבו הוחלט בפסקנות כי אין לשנות את ההחלטה על ההפקעה בשלב זה. הוא ציין כי ההפקעה נעשתה בשנים 1970 ו-1982 בהתאם לסמכויות המוקנות לשר האוצר בפקודת הקרקעות ולפי הצורך של הרשויות הציבוריות לקדם פרויקטים שישרתו את הציבור כולו.

• השופט סולברג הדגיש כי ההחלטה ניתנה לאחר בדיקה מעמיקה של הצורך הציבורי בהפקעה לעומת הפגיעה האפשרית בזכויות הפרט על הקרקע.
• העתירה נדחתה לאור הטענה של הרשויות כי אין שינויים בתוכניות המקוריות הכרוכות בהפקעה.
• השופטים הנדל ושוהם הצטרפו לדעתו של השופט סולברג, והערעור נדחה באופן כולל.

בסופו של יום, הוחלט על ידי שלושת השופטים, לאחר בחינה מעמיקה ומקיפה, שלא לשנות את ההחלטות הקיימות בנוגע להפקעת הקרקעות המדוברות, תוך הבהרה כי ההליכים נעשו כחוק ובמסגרת תכנון ארוכת טווח של הרשויות.