תקציר של בג"ץ 626/14 – דוד רויטמן נגד מדינת ישראל

מדובר במקרה בו דוד רויטמן, שהינו עותר עצמאי ולא מיוצג על ידי עורך דין, פנה לבית המשפט העליון בשורה של עתירות ונטען שהיה מעורב במעשים חמורים של מרמה באמצעות זיוף מסמכים משפטיים. המסמכים האמינו להחזיק בתוכם כתבי אישום שנועדו להטעות ולקחת נכסים של אנשים בודדים שלא היו יותר בין החיים.

בשל כך, הועמד רויטמן ואחרים בפני אישומים פליליים בבית המשפט השלום בקריות. המשיבה, המדינה, הגיעה להסדרי טיעון עם חלק מהנאשמים האחרים, אבל רויטמן עצמו ביקש לצאת מההסדר שיצרו עבורו. הוא טען שהסדרי הטיעון עלולים לפגוע בענייניו האישיים, במיוחד בהקשר של תביעות אזרחיות שהגישו נגדו נפגעים מהמעשים.

• במסמך הראשון, רויטמן הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה שמנע ממנו פטור מלא מתשלום אגרה. הרשמת ליאת בנמלך הפחיתה חלק מהאגרה אך לא כלל הפטור ובסופו של דבר הציבה את הסכום על 500 ש"ח מתוך הקלה כלפיו עקב היותו בלתי מיוצג.
• במסמך נוסף, צוין כי בית המשפט העליון, ובמיוחד השופט סולברג, בחן בקשה לפסול את הסדר הטיעון שניתן נגד כמה מהנאשמים האחרים, מה שלא כלל את רויטמן עצמו.
• רויטמן ניסה לחזור בו מהודעתו בהסדר הטיעון במסגרת הליכים נוספים שהתקיימו בפני ניטוש תוכנית המקרה וההליך הועבר להמשך טיפול בפני מותב אחר.
• במסמך אחר, הרשמת ליאת בנמלך לאחר שהגישה הפניה נוספת מצדו של רויטמן בנושא האגרה, משכה את בקשתו וממשיכה לדחות כל ערר על החלטתה הקודמת.

בסופו של יום, התיק המורכב שכולל עתירות חוזרות ונשנות ועבודות שייתכן וייעשה בהם ציור, עמד מול דלתיים סגורות באשר לסדרי הטיעון וההחלטות המשטרתיות הנחוצות בנוגע לעותר. לאחר כל המאמצים, העליון כפה על רויטמן תשלום הוצאות מכיוון שחשבו שייש גידול על בקשותיו השונות מהמערכת המשפטית ללא דבר לגיטימי שתומך בהן.

המקרה מעלה סוגיות של הסדרי טיעון, חבות הוצאות, וטיפול במקרים של מרמה וזיוף בנסיבות פרטיות. עם זאת, הפרוצדורה השיפוטית ממשיכה להעביר מסר ברור בדבר הצורך להשתמש במערכת בצורה כנה ומיוחדת, ולשמור על מתינות בדרכים אפשריות כמו מקרים אלו של עיון חוזר.