תקציר תיק בג"ץ 626/14 - דוד רויטמן נגד מדינת ישראל

בתיק זה, דוד רויטמן עותר נגד מדינת ישראל לבית המשפט העליון בבקשה לחזור ולבחון את החיוב בתשלום אגרה ולהפחית את הסכום שחויב בו. במקרה זה יש מספר היבטים משפטיים מרכזיים הקשורים להסדרי טיעון, תהליכי פשיעה כוללים ועניין התערבות המדינה בעתירות משפטיות.

הפרשה התחילה כאשר כתב אישום הוגש נגד רויטמן וארבעה נאשמים נוספים בבית משפט השלום בקריות. הכוונה הייתה למרמה וזיוף שביצעו הנאשמים, תוך שימוש בהליכי הוצאה לפועל במטרה להשתלט על נכסים של מנוחים ללא יורשים. מדובר בהליך בו הנאשמים שינו פרטים מהותיים כדי לחייב את הנכסים בחובות פיקטיביים.

בשלב מסוים, מדינת ישראל הגיעה להסדר טיעון עם חלק מהנאשמים, שבו נאמר כי הם יודו בעבירות בהתאם לכתבי אישום מתוקנים. רויטמן, שקיבל הצעה דומה, טען שהסדר זה פוגע בו כחלק מהליכי תביעה אזרחית האחרים, ולכן פנה לעתירה לביהמ"ש העליון בדרישה לבטל את כתב האישום שלו.

במהלך התהליכים המשפטיים שהתנהלו, נדונו מספר בקשות לעיון חוזר בנושא חיוב האגרה של רויטמן. הרשמת ליאת בנמלך דחתה את הבקשה לפטור מלא מאגרה אך הסכימה להפחית את הסכום לשיעור של 1000 שקלים מתוך הבנה למצוקתו הכספית של רויטמן, אך התנאים שקבעה חייבו אותו להוכיח את מצבו הכספי בצורה משכנעת יותר מאשר מסמך הביטוח הלאומי שהעביר בתחילה.

• בבקשתו לעיון מחדש, רויטמן ניסה להוריד שוב את הסכום ל-500 ש"ח, לאחר שלא הוצגו כל מסמכים נוספים התומכים בבקשתו הראשונה.
• השופט נעם סולברג, אשר טיפל במרבית הבקשות בעניינו של רויטמן, החליט על סיום התהליך לאחר שניתן מתן החלטה סופית בבקשה.
• במקביל, ניתנה החלטה לפיה רויטמן יתבקש להחזיר את גרסתו המקורית ולספק נתונים נוספים בהקשר להסדר טיעון שהוצע לו, זאת לאחר שהודה בעובדות כתב האישום ביום 6.7.2014.

לאורך התיק ניכר מאבק שיטתי של רויטמן לשם קבלת יחס מיוחד לאור מצבו האישי והכלכלי, תוך הסבר על חשיבות חמלת השופטים אליו בהתחשב בנסיבות המקרה. למרות שהעתירה נדחתה, נדונו רבות סוגיות חדשות שהופנו על ידי הנאשמים בתיקים דומים בהקשרים למשרד הפנים ויחס הרשויות לפושעים שהופכים לתובעים בעוולות שהיו לכאורה לא חוקיות.

המקרה מדגים את הכוח המשפטי שניתן למדינה בתהליכים פליליים משמעותיים כמו אלו שהוצגו כאן, ואת המורכבות האפשרית כאשר מעורבים בתהליכים הוצאה לפועל והונאה. ההחלטה לדחות את התיק חידדה את עמדת בתי המשפט לגביי קריטריונים נוקשים הנדרשים להתערבותם.