תקציר: בג"ץ 6213/14 - יעקב ארגמן נגד משטרת ישראל

מקרה זה עוסק בעתירה של יעקב ארגמן כנגד משטרת ישראל בפני בית המשפט העליון, בבקשה לשינוי עילת סגירת תיק החקירה שנפתח כנגדו.

החקירה המקורית החלה בפברואר 2010 כאשר המשטרה פתחה תיק חקירה נגד ארגמן בחשד לעבירות של תקיפת שוטר, איומים והסגת גבול כדי לעבור עבירה. לאחר השלמת החקירה, התיק נסגר במרץ 2012 מחוסר ראיות מספיקות. עם זאת, בעקבות הפניה לגורמים השונים, נערך שינוי ברישום בגין תקיפת שוטר לעבירה פחותה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

בפועל, כפי שנחשף במהלך העתירה, התגלה כי השוטר שהגיש את התלונה חזר בו מטענותיו כלפי ארגמן, דבר שחיזק את בקשת העותר לתקן את עילת הסגירה ל"היעדר אשמה". בית המשפט נתבקש להורות על שינוי העילה, שכן לטענת ארגמן אין הצדקה להשאיר את סיבת הסגירה בטענה של "חוסר ראיות" כשמדובר במקרה בו אין כלל אשמה.

ההליך המשפטי היה משופע בדיונים נוספים, כאשר נערכו כמה ישיבות ודחיות להוראות ותגובות נוספות של הצדדים. השופטת דנה בעניין והדיונים עברו בין מספר שופטים, כולל השופט נ' סולברג, ח' מלצר, ע' פוגלמן והשופטת ע' ברון.

• בג"ץ 6213/14 הפך לדיון מורכב ובו מספר בקשות להשלמת מסמכים מטעם הצדדים ובקשות לדחיות מועדים, כפי שניתן לראות מהתאריכים הנמצאים בתיקים.
• בסופו של דבר, השופטת ע' ברון נתנה את פסק הדין, בו נידונה ההנחיה הקיימת בהתייחס לעילה לשינוי סגירת התיק. הוחלט שלא היה מקום לסטות מהנחיה זו.

במהלך ניהול התיק, הוגשו בקשות על ידי העותר ודחיות הוגשו על ידי המשיבה, על מנת להשלים מסמכים או להגיש תגובות. כל המהלכים התבצעו במסגרת זמנים מוגדרת מראש והחומר הנדרש לצורך הדיון נאסף בהתמדה.

בהתאם להוראת בית המשפט, העותר היה רשאי לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה לשינוי העילה, וזאת במסגרת זכויותיו לפי החוק.

בכל התהליכים והמחלוקות שהיו בפני בית המשפט, ניתן לראות כיצד מקרים של תיקי חקירה שנפתחים על ידי המשטרה מתגלגלים לעיתים לכדי בקשות לבתי המשפט, במיוחד כאשר נדרשים תיקונים ברישומים או שנסגרים מחוסר ראיות מספיקות בעוד שמדובר במקרים בהם האשמה נראית חסרה או לא מדויקת.