תיק בג"ץ 5899/16 - פלונית נגד המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית

תיק זה עוסק בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון נגד החלטת המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית להרוס ולהחרים את בית המגורים של העותרות, הממוקם ביישוב סמוך לעיר חברון. העותרות הן אשתו ובנותיו של פלוני, שנעצר והודה בביצוע פיגוע ירי יחד עם אחר בשם מחמד אלפקיה, במהלכו נהרג הרב מיכאל מרק ונפצעו אשתו וילדיו.

בעתירה טענו העותרות כנגד ההחלטה להרוס את ביתן. הן טענו כי לא היו מעורבות במעשיו של פלוני והביצוע איננו מצדיק את ענישתן באמצעות הריסת בית המגורים, במיוחד כאשר גם עקרונית אין המדובר במרתיע אפקטיבי לפיגועים בעתיד.

בתגובה, המפקד הצבאי טען כי הריסת בתי משפחות מחבלים מהווה כלי חשוב לדיכוי פיגועים ושמירה על ביטחון האזור. הטענה המרכזית הייתה שמעורבותו של פלוני נסמכת על ראיות שונות, כולל הודאתו שלו וממצאים פורנזיים המצויים בתיק.

ביום ה-15 באוגוסט 2016 התקיים דיון בפני השופטים י' עמית, צ' זילברטל ונ' סולברג, כאשר השופט צ' זילברטל כתב את עיקרי ההחלטה. בפסק הדין נקבע כי דינה של העתירה להידחות. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההחלטה להריסת הבית עומדת במבחני הפסיקה, וכי אין עילה משפטית למנוע את ההריסה.

במהלך הדיון הוזכרו נסיבות המקרה, וביניהן ההודאה של פלוני בביצוע הפיגוע והראיות התומכות במעורבותו, כולל רכב ונשק שהוסגרו ונמצאו כמתאימים לפיגוע. בית המשפט ציין גם את מידת המעורבות של המשפחה ואת הטענה כי הריסת הבית תשתק את חייהן, אך הדגיש כי לפי הניסיון המשפטי, לעיתים קיים צורך בפעולות כאלה כאמצעי הרתעתי.

בתיק זה, מעבר להחלטה המהותית על גורל הבית, נדונו גם בקשות שונות, כמו בקשה למתן זמן התארגנות שהוגשה על ידי העותרות ואושרה עד ל-28 באוגוסט 2016. כמו כן, התקבל אישור לבקשת עיון בתיק, תחת התנאים שהמידע שייגלה לא יפורסם ברבים.

ב-2 באוגוסט 2016, לפני הדיון המהותי, ניתנה החלטת ביניים על ידי השופטת א' חיות להקפיא את ההריסה עד להחלטה סופית בתיק.

• המשפחה, בהובלת עורכי דינה, ניסתה לערער על ההחלטה בשל הפגיעה המשמעותית בחיי היומיום שלהן.
• בית המשפט הדגיש את הצורך במאזן בו נשקלת הפגיעה במגורי המשפחה אל מול בטחון הציבור בכלל.
• התיק הזה מדגים את המתח המתמיד בין שמירת זכויות הפרט לבין צרכי הביטחון של המדינה.
• המקרה משקף שימוש בכלים משפטיים למניעת תוצאות הרות אסון מפרסומים לא מבוקרים של מידע.

לסיכום, תיק זה מדבר על הקונפליקט בין שמירה על זכויות הפרט לבין הגנה על הביטחון הציבורי, ובאיזון ביניהם בחר בית המשפט לתמוך בעמדת המשיב לצורך השמירה על הסדר הציבורי באזור נתון.