עתירה כנגד החלטת שר הביטחון - האם להרוס בתי מחבלים יהודים?

חוסין וסוהא אבו חדיר, הורי הנער מוחמד אבו ח'דיר שנרצח באירוע קשה ביותר, הגישו עתירה לבג"ץ כנגד שר הביטחון ומספר נאשמים נוספים, ביניהם יוסף בן חיים דוד. הסיפור מתחיל ברצח המזעזע של מוחמד, אשר הוביל את הוריו לפנות לבית המשפט העליון בטענה כנגד החלטת שר הביטחון, שלא להפעיל את תקנה 119 להריסת בתיהם של רוצחי בנם, אירוע שבתחום השיפוט של בג"ץ נקבע כי מומלץ להיעשות בו שימוש בחלק מהמקרים.

תקנה 119, שמקורה בתקנות ההגנה לשעת חירום, מאפשרת הריסת בתי מפגעים ובני משפחותיהם כאקט של הרתעה. הוריו של מוחמד מבקשים להשתמש בתקנה זו לא רק כלפי מפגעים פלסטינים אלא גם במקרי פגיעות מצד יהודים, מצב שמציג בבית המשפט את סוגיה מוסרית, משפטית ואף פוליטית.

• שר הביטחון החליט שלא להורות על הריסת ביתם של רוצחי מוחמד אבו ח'דיר למרות החוקים המאפשרים זאת, בטענה להבדלי מעמדות וגזע.
• בני משפחת אבו ח'דיר טוענים כי ההחלטה נגועה באפליה, מכיוון שעל פי חוק, ריסוק בתי מחבלים ערבים מעשה שתוקף החוק כבר נקבע, והם מבקשים אותו דין גם במקרה שלהם.

במהלך הדיונים בבית המשפט העליון, שהתקיימו בפני השופטים רובינשטיין, זילברטל והנדל, נשמעו הטענות השונות של כל הצדדים. הדיון נשפט על ידי חציית גבולות מוסריים אם יש להבחין בין יהודים לערבים בהפעלת התקנות כלומר, האם יש להחיל אמות מידות משפטיות זהות על שני הצדדים.

השופטים נדרשים להחליט אם יש כאן מקרה של אפליה פסולה והאם תקנה 119 צריכה להיות מיושמת גם על יהודים, או שמא ישנה כאן זכות פעולה שונה שבחובה של שר הביטחון בהחלטותיו.

במהלך הדיון הועלו מספר שאלות, כגון מדוע מדינת ישראל נמנעת מלהרוס בתי מפגעים יהודים באותו אופן שהיא פועלת כנגד פלסטינים, ולמה זה נחשב לפסול או מוסרי לעשות זאת. נפלו דברי בעיקרים על הצדדים המשפטיים, אך גם דנו על התוצאות הביטחוניות והחברתיות של החלטות כאלו.

בית המשפט העליון פסק לבסוף שיש לשמור על אותו קו עקרוני כלפי כל האוכלוסיות, ובקריאה לשקול מחדש את השימוש בתקנה 119 בהתאם לתנאיו הברורים, ומתוך מטרה ליצור צדק משפטי שווה ללא הפליה גזעית. החלטה זו מפעילה לחץ על הרשויות לשקול לעומק יותר את ההחלטות שהן עושות בתחום המדובר ולהיבדל קצת מעקרונות מקובלים יותר מהשימוש בתקן מפגעים.

לסיכום, תאריך ההחלטה הייתה ביולי 2017, והיא התקבלה לאחר מספר דיונים ובקשות שנמשכו קרוב לשנה. מדובר בהחלטה חשובה שתפעל לגבי אירועים עתידיים שבה אם אין לה בחור במשפט יחותפע בשימוש שוויוני בנוחות המעשה.