תיק בג"ץ 5304/15 - ההסתדרות הרפואית בישראל נ' כנסת ישראל ואח'.

תיק בג"ץ 5304/15 עוסק באתגר משפטי שהוגש על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל נגד כנסת ישראל וגופים ממשלתיים אחרים. העניין המרכזי בעתירה הוא ההתנגדות לחוק המתייחס לטיפול בכפייה לאסירים שובתי רעב במטרה למנוע נזקים בריאותיים.

ההסתדרות הרפואית, באמצעות קבוצת עורכי דין, מבקשת לבטל את החוק בטענה שהוא מפר את זכויות האדם הבסיסיות ומנוגד לאתיקה הרפואית. המחלוקת המרכזית של העותרים היא על חוקיותו של התיקון לפקודת בתי הסוהר, שלדבריהם מאפשר טיפול רפואי בכפייה למען שמירה על חיי אסירים המסרבים לאוכל בשל עילות מחאה.

בדיונים המשפטיים שהתקיימו בבית המשפט העליון בתפקידו כבית משפט גבוה לצדק, שולבו גם עותרים נוספים כמו ארגונים לזכויות אדם, המבקשים לתמוך בעקרונות האתיים ובזכויות האדם הבסיסיות. אחד הטיעונים המרכזיים שהועלו היה כי החוק עשוי לערער את יחסי האמון שבין רופאים למטופלים, ובכך לפגוע במערכת הבריאותית הכוללת.

• במסגרת הדיון, התקיים דיון רחב יותר בשאלה האם יש מקום לדחות את העתירה בנושא חוקיות החוק בשל ראיות ודוגמאות של נזקים בריאותיים שעלולים להגרם לאסירים שובתי רעב.
• נשאלה שאלה עורכת כיצד יש לאזן בין הזכות לחיים ולבריאות לבין הזכות להימנע מטיפול רפואי בכפייה – סוגיה המהווה את ליבת העתירה.

המשיבים, הכוללים את השר לביטחון פנים, נציב שירות בתי הסוהר והיועץ המשפטי לממשלה, טוענים כי החוק נועד לפתור מצבים חמורים שבהם חיי האסיר בסיכון מיידי ועל כן יש להשאירו בתוקף. הם מדגישים שאסור שהמחאה האישית של האסיר תוביל לנזק בלתי הפיך לבריאותו או לחייו.

בשורה של החלטות מוקדמות, בג"ץ ביקש לזמן תגובות ממצים מהמשיבים ולקבל עמדות ברורות מהם, תוך מתן אפשרות רחבה לעיונים והתייחסות לתיקונים מוצעים על פקודת בתי הסוהר. דיון עקרוני נקבע לאחת מישיבות המועצות כדי לבדוק את חוקתיות חלק מהסעיפים המרכזיים בחוק.

לאורך הדיונים הוגשו מספר בקשות לשינויים במועדי הגשת תגובות ולעתים נדחתה עתירה זו לזמן אחר בהתחשב בצורך לאסוף נתונים נוספים. ההסתדרות הרפואית עומדת על עמדתה כי החוק מהווה פגיעה חמורה בזכויות אדם ומערער על כללי האתיקה הרפואית.

בסופו של דבר, לאחר בחינה מעמיקה של הטענות על ידי המשנה לנשיאה רובינשטיין, החלטה סופית ניתנה. בית המשפט החליט לדחות את העתירה ולתמוך בתיקון החוק, בטענה שהוא אכן חשוב לשמירה על שלמותה של המדינה וביטחון הציבור.

ההחלטה הדגישה כי יש להתייחס לנושא בהיבט רחב יותר, הכולל את הצורך להגן על חיי אנשים החיים במתקני הכליאה ולהבטיח שתהליכים רפואיים יתבצעו באחריות ובחוקיות, תוך התחשבות גם בצורכי הבטיחות הלאומית.