תקציר: בג"ץ 5239/11

בג"ץ 5239/11 הוא תיק משפטי מורכב הכולל מספר עתירות כנגד חוק מסוים שהתקבל בכנסת ישראל. בין העותרים בתיק נמנים אישי ציבורי, ארגונים חברתיים, ואנשי מקצוע שונים הפועלים לקידום זכויות אזרח בישראל, בהם אורי אבנרי וגוש שלום.

עניינם המרכזי של העתירות היה לבחון את חוקתיות החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011. העותרים טענו כי החוק פוגע בחופש הביטוי, היבט יסוד בחוקות רבות, כולל זו הישראלית. דין זה כלל ארבע עתירות שונות המאוחדות יחד לשם הקלה בניהול המשפט.

בניית התיק כללה הגשת מסמכים וראיות על ידי כל אחד מהצדדים השונים. כל אחת מהעתירות ייצגה צדדים מגוונים: פעילי שלום, ארגונים ערביים, ארגוני זכויות אדם ואחרים, כנגד כנסת ישראל ובעלי תפקידים בממשלה.

• עותרים: אורי אבנרי, גוש שלום, התנועה הערבית להתחדשות, קואליציית נשים לשלום וארגונים נוספים.
• משיבים: כנסת ישראל, יושב ראש הכנסת, שרי האוצר והמשפטים, היועץ המשפטי לממשלה ועוד.

לאחר מספר דיונים והחלפת שופטים בתיק, הגיע ההליך למעמד קבלת ההחלטה בבית המשפט העליון. במעמד זה היוו נשיאי העבר וההווה של בית המשפט העליון יחד עם עוד שופטים נוספים את ההרכב השופט המוצג בתיק.

בית המשפט העליון קיבל פה אחד את ההחלטה לבטל את סעיף 2(ג) לחוק מניעת פגיעה באמצעות חרם, אך דחה את שאר העותים לגבי הסעיפים האחרים של החוק שעדיין יישארו בתוקף - סעיפים 3 ו-4. השופטים ציינו כי החוק פוגע באופן מוגזם בחופש הביטוי ולכן הסעיף בוטל.

בנוסף, התקיים דיון לגבי בקשות לעיון בתיק. במהלך הדיון הוחלט לאפשר ביצוע העיון תוך שמירה על הסדרים המקובלים.

כמו כן, התייחס בית המשפט לדיון ציבורי רחב שנוגע במדיניות ואופן הפעלת חוקים המגבילים זכויות פרטיות למען שלום הציבורי. התיק עורר עניין תקשורתי וציבורי רב והציג שאלות עומק לגבי חופש הביטוי והמדינה בישראל.

לבסוף, ההחלטה נטענה ב-15 באפריל 2015, לאחר מגוון דעות ונימוקים מצד כל אחד מהשופטים. בעוד הרוב לקח חלק בדחיית העתירות הרחבות, מספר שופטים הביעו דעותיהם בזהירות לגבי היבטים משפטיים וההשפעה ארוכת-הטווח של ההחלטה.

התיק הזה, כולל המסמכים וההתכתבות עם הצדדים השונים, מדגים את המורכבות המשפטית בעתירות חוקתיות שעוסקות בסוגיות של חופש ביטוי, מדיניות ציבורית וזכויות אדם בישראל.