בג"ץ 516/14 - ניהול האתר הקדוש בהר מירון

הסיפור מתחיל עם העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון כנגד מספר גורמים בממשלה, בהובלת שר האוצר ושר התיירות, שמתמקדת בניהול ובשליטה על האתר הקדוש בהר מירון, בו ממוקם קברו של רבי שמעון בר יוחאי (הרשב"י). העותרים כללו את הקדש הצדיק הרשב"י של העדה הספרדית בצפת ומירון, כאסופה של אנשים וארגונים המנהלים את האתר.

העותרים טענו כי המדינה מתכננת להפקיע את הקרקעות של האתר לצורכי הציבור, דבר שמעלה חשש לפגיעה בזכויות ההקדשות והעמותות המעורבות, שמנהלות את האתר מזה שנים רבות. ההפקעה נועדה לצורך הרחבת התשתיות והתקני בטיחות באתר, אשר משמש מאות אלפי מבקרים בכל שנה, בעיקר במהלך חגיגות ל"ג בעומר.

העתירות מתפרשות על פני מספר תיקי בג"ץ שהוזכרו בדיונים בבית המשפט העליון, הכוללים את בג"ץ 48/14, בג"ץ 1021/14, ובג"ץ 1884/14 שמזכירים גם את עמותת ישיבת התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי.

תהליך ההליכים המשפטיים

תחילת ההליכים המשפטיים הייתה בשנת 2014, כאשר כל העותרים ניסו להפעיל לחץ לסכל את ההחלטה להפקיע את הקרקעות. הדיונים נדחו מספר פעמים במהלך השנים ולא פעם אף נקבעו ישיבות עם הסדרים זמניים בין המדינה לבין העותרים.

בהחלטות הביניים נקבעים תנאים שונים כדי להבטיח שהשימוש והניהול של האתר לא ייפגעו עד להחלטה הסופית. חלק מהתנאים כללו הצבת דרישת המדינה להבטיח תחזוקה ואבטחת המקום, מה שהוביל להסכמות על תוכניות פשרה ביניים שיאפשרו להמשיך את הפעילות התקינה של המקום עם אפשרות לחידוש ההפקעה בעתיד.

מחלוקות והתנגדויות

המקרה לווה בהתנגדות נרחבת מצד עמותות שלא הסכימו לעמדת המדינה לגבי הצורך הדחוף בהפקעת הקרקעות. נציגי הדתות והקבוצות המנהלות הציבו אתגר בפני המדינה, בכך שהם טענו שההפקעה לא רק תיפגע בתפקוד הדתי של המקום אלא גם תעמוד בסתירה לערכים ההיסטוריים והתרבותיים של המתחם.

• הקונפליקט המרכזי נסוב סביב האיזון בין שימור הזכויות של המוסדות המנהלים הלאומיים לבין הצורך הציבורי בשיפור התשתיות.
• המדינה גרסה שהאתר נדרש לשדרוג משמעותי כדי לעמוד בתנאי הבטיחות המודרניים ולשרת קהל גדול יותר באופן בטוח.
• העותרים, מצד שני, ביקשו להבטיח כי שינויים אלו לא יפגעו במעמד ההיסטורי של אתר הקבר וינקטו רק אם אין דרך אחרת ליישם את השיפורים הנדרשים.

החלטות בית המשפט

במסגרת כל הדיונים הללו, בית המשפט העליון נדרש להכריע בין זכויות היסטוריות ודתיות לבין צורכי ציבור ותחזוקה בטיחותית. ב-2020, הוחלט על הסדר ביניים למשך שלוש שנים חלף ההפקעה. הסדר זה נועד לאפשר לצדדים לעבוד יחד תוך הבטחה שעם סיום התקופה, ייבדק האם הסדר מופעל כמצופה והאם יש צורך לחזור לתוכנית המקורית של ההפקעה.

לבית המשפט תפקיד מכרזי בשמירת האיזון בין הצדדים השונים. הוא מסר כי אין חיוב בהוצאות על אף אחד מהצדדים, מה שמצביע על הייחודיות והעדינות של המקרה בו מעורבים היסטוריה, דת, ומדינה.