תקציר הדיונים בבג"ץ 5141/16 ובג"ץ 5506/16

מדובר בפרשה הנובעת מאירוע קשה שהתרחש במתחם "שרונה" בתל אביב, בו נרצחו ארבעה אנשים ונפצעו עשרות אחרים בפיגוע טרור. בעקבות האירוע, המדינה ביקשה להרוס את ביתם של האחראיים לפיגוע - בני משפחת מחאמרה.

התיקים הללו עסקו בעתירות שהוגשו לבית המשפט העליון מצד בני משפחת מחאמרה והמוקד להגנת הפרט, שניסו למנוע את הריסת המבנים שבבעלותם או בשימושם ונגד צווים על תנאי ובוקר ביניים שהוצאו בנושא. לטענת העותרים, פעולה כזו פוגעת בזכויותיהם הבסיסיות ומהווה ענישה קולקטיבית שאינה מוצדקת.

בית המשפט דן בכמה היבטים עיקריים:

• האם יש להעניק צווים שימנעו את הריסת המבנים.
• השפעת הריסת המבנים על חפים מפשע ומשפחה שלא היו מעורבים בפיגוע.
• איזון בין צורכי הביטחון של המדינה לבין הזכויות האישיות של האזרחים.

הפיגוע עורר סערה ציבורית רחבה, והמדינה התעקשה על הריסת המבנים כחלק ממדיניות הכוללת שמטרתה להרתיע מעשים דומים בעתיד. משפחת מחאמרה, לעומת זאת, טענה שבני המשפחה שוכנים בבניין באיזור שלא קשור לפיגוע, ושיש למצוא פתרונות שאינם כוללים הריסת הבניין. המוקד להגנת הפרט אף הוא הצטרף לעתירה, בייצוג משפטי של עורכי הדין לביב חביב ומיכל פומרנץ, והעלה טענות בדבר פגיעות בזכויות היסוד ובכך שהעונש אינו עולה בקנה אחד עם ערכי הצדק.

בית המשפט, בהרכב של השופטים א' חיות, ע' פוגלמן וא' שהם, נדרש לשקול את כל הטענות במאזן שיקול הדעת שבין צורכי הביטחון לזכויות הפרט והאיש הנהוגות במדינת ישראל. בדיון נעשה שימוש בחווֹת דעת משפטיות והנדסיות מצד העותרים והמשיבים והשופטים גם בחנו המלצות הנוגעות להיקף ההריסות.

לבסוף, השופטים החליטו לאשר את הריסת הקומה העליונה בלבד של המבנה בניסיון לפשר בין הדרישות הסותרות, תוך שמירה על הקומה הראשונה כדי למזער את הפגיעה באנשים שגרים שם ולמנוע נזקים מיותרים. השופטים גם קבעו כי על הצדדים לדווח על התפתחויות ומתן ההתייחסויות עד לתאריכים מסוימים וכי לא תידרש ישיבת המשך.

החלטה זו היא תוצאה של דיונים משפטיים מורכבים נוכח הנסיבות החריגות של המקרה, הבאת הסכמות הצדדים לכך שהמקרה יתנהל כאילו הוצא בו צו על תנאי, ושכל מידע רלוונטי יתקבל ויישקל בזהירות. התוצאה הסופית משקפת את המאמץ להשגת איזון עדין בין צורך הביטחון הגבוה לבין שמירה על זכויות האדם גם בזמן חירום.