סיפור המקרה: בג"ץ 4845/17 - חמדאן ראפת אמארה נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים

הסיפור מתחיל בטרגדיה שהתרחשה בליל 7 בנובמבר 2014, כאשר חיר חמדאן, צעיר מכפר כנא, נורה ונהרג על ידי שוטרים במהלך עימות עם כוח של יס"מ. האירוע התרחש כאשר חמדאן התקרב לרכב של המשטרה שניסה לעכב אותו.

לאחר המקרה, אביו של חיר, חמדאן ראפת אמארה, הגיש תביעה לבית המשפט העליון בבג"ץ 4845/17 נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד שורת המשיבים המוזכרים: המחלקה לחקירת שוטרים, והשורות של אנשי המשטרה שהיו מעורבים, ביניהם נאור יצחקי ואחרים. התביעה התמקדה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את השוטר היורה ולהותיר את החלטת המחלקה לחקירת שוטרים לגנוז את התיק על כנו.

המשפט, ההתרחשויות והחלטות בית המשפט

בתחילה, העותר, באמצעות עורך דינו אביגדור פלדמן, ביקש מבית המשפט להפסיק את ההחלטה על גניזת התיק ולהעמיד את המעורבים לדין. הוא טען לחוסר הצדק בהחלטה זו ודרש לפתוח את החקירה מחדש. במהלך ההליך המשפטי, נדרשו מספר הארכות זמן להגשת מסמכים ותשובות.

ב-17 בינואר 2019, פסק השופט ניל סולברג כי על המשיבים להגיש תגובתם לצו-על-תנאי עד ל-27 בינואר אותה השנה. לאחר דיון מעמיק, בית המשפט, בהרכב של השופטים גרוסקופף וקרא, הפך את הצו על-תנאי למוחלט וקבע שיש להעמיד את השוטר לדין בגין הירי.

ההחלטה על הפיכת הצו על-תנאי התקבלה ברוב דעות, כאשר דעת המיעוט של השופט סולברג לא הסכימה עם המסקנות.

ההחלטה התחלקה בין השופטים: השופט ע' גרוסקופף התבסס על קביעת מידת הסבירות והפיל את ההחלטה על יסוד המעשים הקשורים באותו לילה, חקר הנסיבות שהובילו לירי, וטענות הצדדים. חברו, השופט ג' קרא הצטרף להחלטה זו. השופט סולברג, לעומת זאת, בדעת מיעוט, סבר שאין מספיק ראיות או נסיבות שיצדיקו את העמדת השוטר לדין.

מסקנות ותוצאה

בסופו של דבר, נדרש השוטר יצחקי לעמוד לדין בגין הירי, החלטה שמסמנת את סוף המשפט הארוך והמורכב. זהו ציון דרך חשוב בתיקים הקשורים בזכויות אדם וביחסי המשפט והמשטרה במדינה, וקובע תקדים באשר לחשיבות חקר והעמדה לדין במקומות שבהם יש סימן לשימוש בכוח מופרז מצד הרשות.

הדיונים והמסמכים שהוגשו בתיק זה מבטאים ברובד מעשי את המאבק להבטחת צדק בדבר מותם של אזרחים מול פעולות משטרתיות. המקרה הזה נוגע לרבים שמעורבים במערכת המשפטית וגם לציבור הרחב שמחפש ודאות והוגנות בתמורות הסעד המשפטי.