סיפור העתירה וההחלטות הנלוות בבג"ץ 4543/16

בתיק זה, משה בן הרוש פתח בעתירה לבית המשפט העליון, שפעל כבית משפט גבוה לצדק, כנגד שר הביטחון ורשויות צבא נוספות. הסיבה המרכזית לעתירה הייתה סירובו של חיל האוויר לאפשר למושה להצטרף למיונים לקורס הטייס, בטענה שהוא יהווה מועמד ראוי שיבחן במסגרת ראיון אישי להערכת קבוצת האיכות (קב"א) שלו.

המטרה של משה בן הרוש הייתה לבחון מחדש את מועמדותו לגיוס לקורס טייס למרות הזמן הרב שחלף מאז שיחרורו מצה"ל. לפי משה, הוא גילה את רצונו להצטרף למיונים לקורס הטייס במספר פניות במשך השנים, אך אלו נענו בשלילה והעתירה הנוכחית הוגשה מספר שנים לאחר מכן.

ראשית התהליך המשפטי החלה ב-7 ביוני 2016 כאשר השופט ס' ג'ובראן נתן החלטה ולפיה על המשיבים להגיש את תגובתם לעתירה עד 7 באוגוסט 2016. השופט ציין כי לאחר קבלת התגובה ייקבע מה יהיה המשך הטיפול בעתירה.

בהמשך, באוקטובר 2016, המשיבים הגישו בקשות להארכת זמן להגשת התגובה לעתירה. תחילה ביקשו המשיבים להאריך את הזמן עד ל-25 באוקטובר, ולאחר מכן הוגשה בקשה נוספת להארכת זמן עד ל-31 באוקטובר.

בסופו של דבר, פסיקת בית המשפט העליון ניתנה ב-10 בנובמבר 2016. בהרכב אשר כלל את השופטים ס' ג'ובראן, י' דנציגר וא' שהם, הוחלט לדחות את העתירה. שופטי בית המשפט העליון קבעו כי העותר הגיש את העתירה בשיהוי ניכר, כלומר באיחור גדול מדי שלא ניתן להצדיקו. הם הדגישו כי מאז קבלת ההחלטה הראשונה לדחות את פנייתו להצטרף לקורס טייס ועד להגעת העתירה לבית המשפט עברו כמעט חמש שנים.

השופט ס' ג'ובראן ציין כי משה בן הרוש השתחרר מהשירות הצבאי כחובה באוגוסט 2008 ופנה למיונים לקורס טייס ביולי 2011. אף כי הוא קיבל תשובות שליליות לכל פניותיו מאז ועד הגשת העתירה ב-2016, העיכוב הרב שהיה כרוך בתהליך הפנייה לבג"ץ מנע את האפשרות לקבל את טענותיו.

הערכה ותודה מיוחדת מיוחסת למשה בן הרוש על התגייסותו לשרות מילואים לאחר שחרורו ועל ההשקעה המרובה למען ביטחון המדינה. בית המשפט הביע תקווה כי ימשיך לתרום במסגרת זו.

לסיכום, בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף תוך הערכה תפקידו של משה בהגנה על המדינה אך הדגיש את הצורך לעמוד בזמנים כאשר פונים לערכאות משפטיות. לא כל פניה חוזרת לגורמים צבאיים התירה את השיהוי שבהגשת העתירה לבית המשפט.