נאפז אלשואמרה נגד מדינת ישראל

נאפז אלשואמרה, תושב הכפר דורה שבנפת חברון, מצא את עצמו במרכז תיק בג"ץ לאחר שביום 9 בפברואר 2017, נעצר על ידי כוחות הביטחון. המעצר בוצע בעקבות הצטברות של חומר מודיעיני חסוי שהצביע על אלשואמרה כפעיל בכיר בארגון החמאס. על פי המידע, הוא היה מעורב בפעילות מסיתה לאלימות ובפעילות טרור המסכנת את ביטחון האזור, וכן בניהול כספים למימון טרור עבור הארגון. החומר הראה שאלשואמרה קיבל לידיו כספים הנחשבים כ'נגועים', בסכומים של למעלה מ-8,000 דולר.

לאור החשדות הללו, כוחות הביטחון החרימו את רכבו של אלשואמרה, פולקסווגן, במטרה למנוע שימוש אפשרי בו לפעילות טרור. החלטה זו של המפקד הצבאי (משיב 2) הובילה את אלשואמרה לעתור לבג"ץ למתן צו על תנאי כנגד ההחרמה, בטענה שההחלטה הייתה לא מוצדקת ובלתי מידתית.

בעתירתו דרש אלשואמרה מבית המשפט להורות על ביטול החרמת הרכב והשבתו לידיו, תוך שימת דגש על כך שההחלטה להחרים את הרכב הייתה חסרת בסיס ולא עונה על עקרונות החוק הבינלאומי והישראלי.

הדיונים בבית המשפט

בתחילת הדיונים, ביום ה-3 באפריל 2017, הוציא השופט י' עמית צו ארעי המורה למדינה להימנע מכל דיספוזיציה ברכב וזה עד להחלטה אחרת. זהו היה צעד מגן שנועד לשמר את המצב הקיים עד לבירור מלא של העתירה.

בהמשך התנהלו דיונים נוספים, כאשר בית המשפט ביקש שוב ושוב תגובות המדינה והמשיבים. אף התקבלו בקשות להארכת מועד להגשת תגובות מצד המדינה ובקשות לדחיית מועד הדיון. בבקשות אלו, לרוב, הגדירו השופטים שהבקשה להארכה או הדחייה צריכה לכלול הצדקות ברורות יותר, ושההודעות על תוכן הדיונים יישלחו בעוד מועד לכל הצדדים המעורבים.

לבסוף, ב-20 בנובמבר 2017, בהשתתפות השופטים א' חיות, ח' מלצר וד' מינץ, התקבלה החלטת בית המשפט. השופט ד' מינץ שהיה האחראי על חיבור פסק הדין, הדגיש שהעותר לא הצליח לספק ראיות מספיקות לביטול הצו על תפיסת הרכב. על פי המידע שהוגש, השתמשו המפקד הצבאי והמשיבים בסמכותם בצורה סבירה ולגיטימית כדי להגן על ביטחון האזור.

בהסכמת השופטים, נקבע כי החלטת המשיבים להחרים את הרכב תישאר בתוקף. כאמור, היעדים המרכזיים לפסק הדין היו להבהיר את זכות המדינה והמפקדים הצבאיים להחרמת רכוש במקרים של חשד לפעילות טרור, אם כי צוין שוב שיש להבטיח שהשימוש בכוח זה ייעשה בצורה סבירה ובהתאם לעקרונות החוק.

סיכום ותובנות

• הבג"ץ בחן לעומק את השימוש בסמכות להצורך בביטחון האזור אל מול זכויות הפרט והמעמד האישי של הרכוש המוחרם.
• החלטה על החרמת רכוש יכולה להיעשות רק במקרים בהם יש חשד מוצק לפעילות מסכנת.
• תיק זה מדגיש את חשיבות המידתיות והשקיפות בפעולות רשות משיבה על פי החוק המקומי והבינלאומי.

בפסק הדין, בית המשפט חזר והדגיש שהפעלת סמכויות מעצר והחרמת רכוש צריכות להיות מוצדקות וברורות, ולוודא שהן לא מבוצעות באופן שרירותי או פוגעני. דוגמא למקרה כזה צפויה להיות אף יותר רלוונטית ככל שהלחימה בטרור נמשכת.