סיפור העסקה ומשחקי הכוחות - אביחי מנדלבליט נ' היועץ המשפטי לממשלה

בג"ץ 2652/15 מתחיל כסיפור מורכב של ייצוג וסמכות, שבו אלוף (מיל') ועורך הדין אביחי מנדלבליט, מי שהיה הפרקליט הצבאי הראשי בזמן "פרשת הרפז", מנסה לטהר את שמו. מנדלבליט, שישב במרכז הדרמה המשפטית, פונה לבית המשפט העליון בבקשה כי יכריע לא לתת למשטרה וליועץ המשפטי לממשלה לקבל החלטות פזיזות שכל מטרתן לפגוע במעמדו ובמוניטין שלו.

בפרשה מדובר, שמכונה "פרשת הרפז", טוען מנדלבליט כי שימש בזמן חשיפתה כפרקליט הצבאי הראשי וחקר בנושא התגלגלה גם אליו. לאחר חקירה, המשטרה טענה שמצאה תשתית לכאורית המעלה חשד לביצוע עבירות הקשורות לשיבוש מהלכי משפט ומרמה. מנדלבליט, שמאמין בצדקתו, שולח מכתבים ליועץ המשפטי ולפרקליט המדינה, וטוען להתנהלות חסרת פגם מצידו.

לאחר מספר דיונים ומכתבים, רשמת ליאת בנמלך שומעת בקשות לעיון בתיק מהעורך דין יובל יועז, ובוחנת האם יש לאפשר עיון רחב במסמכים שיכולים לחשוף מידע רגיש בפרשה. לאחר שרדת את מעללי הבקשות, היא סוף כל סוף מאשרת עיון בתיק אך מזהירה לגבי ההליך המורכב והנוהל במזכירות.

• בדיון ב-17 במאי 2015, השופטים י' עמית, צ' זילברטל, ונ' סולברג מקבלים החלטה לפיה לא ניתן לעתירה של מנדלבליט להצליח - היא נדחית משום שקיימת עילה לסגירת התיק בשל חוסר ראיות ולא חוסר אשמה.
• העתירה נראית בעין הדיון כחלק מהליך מוקדם ללא צורך בביקורת שיפוטית.

מנדלבליט טוען שהדלפות מגמתיות בדו"חות המשטרה פוגעות בשמו ובמוניטין שלו, ובפרט בניסיון הקריירה שלו. הוא מדגיש את חשיבות הניקיון שמו, כיוון שהוא שואף להמשיך ולהשתלב בכל הזדמנות בעולם המשפטי, בין אם כעורך דין בכיר ובין אם כשופט. הפרשה, שהוא לעניות דעתו אומר שהוא "נקי" ממנה, עדיין ממשיכה לרחף עליו כמו עננה שלא ניתן להיפטר ממנה.

ביני וביני, בית המשפט העליון מבין את הפחדים והחששות של מנדלבליט מהשלכות ההחלטה שתתקבל בעניינו. אך במקביל טוען כי הביקורת השיפוטית מוקדמת. הוא מנמק שהזמן והמידע שנמסר עדיין לא מספיקים להבנה והערכה מלאה של המציאות המשפטית המורכבת.

בסופו של דבר, העתירה נדחית, ובנסיבות המורכבות הללו אף לא ניתנה צו להוצאות. הסיפור הזה משאיר אותנו עם שאלות רבות לגבי המורכבות האינסופית של פרשות משפטיות ותפקידה של תיקשורת ורגש במבצעים משפטיים במשך חייהם של אנשי ציבור.