סיכום תיק בג"ץ 2620/16 - עוואדה סארה ואח' נ' שר הפנים ואחרים

הסיפור שלפנינו עוסק במקרה שבו זוג נשוי, עוואדה סארה ומוראד אלעואדה, הגיעו לבית המשפט הגבוה לצדק בישראל בבקשה להוצאת צו ארעי שיעצור את גירושו של מוראד מישראל, עד שתתקבל החלטה בוועדה ההומניטארית.

הסיפור מתחיל ב-17 בפברואר 2016, אז הגישו בני הזוג בקשה לוועדה ההומניטארית לקבלת היתר שהייה למוראד בישראל. העותרים טוענים כי הם נשואים ומתגוררים עם בנם בישראל, כשסארה היא בעלת מעמד חוקי בארץ בעוד שמוראד, שהוא תושב האזור, אינו מחזיק במעמד חוקי.

מכיוון שלא נתקבלה עדיין החלטה בבקשתם וכדי למנוע את גירושו של מוראד במהלך הזמן שהוועדה מתכנסת להחלטתה, פנו השניים לבית המשפט בבקשה דחופה לצו ארעי ב-3 באפריל 2016.

ב-4 באפריל 2016, נענה בית המשפט לבקשתם והוציא צו ארעי המונע את גירושו של מוראד, עד לקבלת תגובת המדינה המיוצגת על ידי שר הפנים ושירותי הביטחון הכללי. תגובה זו נדרשה להימסר עד ה-11 באפריל 2016.

בינתיים, בני הזוג חיים בפחד מהאפשרות שמוראד ייעצר ויגורש טרם התקבלה החלטה בעניינו של מוראד מהוועדה ההומניטארית.

הדיון המרכזי התקיים ב-12 באפריל 2016, כאשר חבר השופטים, כולל השופט צ' זילברטל שעמד בראש ההרכב, פסל את העתירה על הסף. השופטים הסבירו שהעתירה הוגשה מוקדם מדי וכי אין לה עילה ברורה בשלב זה, זאת לאור סעיף 3א1(ד) לחוק האזרחות והכניסה לישראל, המעניק לוועדה ההומניטארית עד שישה חודשים למתן החלטה.

בנוסף, המדינה טענה שהעתירה מוקדמת ושאין מקום למנוע את גירושו של מוראד. המדינה הדגישה שמוראד שוהה בישראל שלא כחוק מאז שנת 2011, ושלא ברור למה חיכה כל כך הרבה עד שפנה בבקשה להיתר שהייה, במיוחד כשהסיבה שהיה כנראה טובה לקדום הבקשה כבר לפני זה.

השופט צ' זילברטל הבהיר בהחלטתו שהצו הארעי המונע גירוש מבוטל, כי המשיבה, מדינת ישראל, לא תדרוש הוצאות מהעותרים, אך תהיינה השלכות לעתירות עתידיות דומות מצד העורך דין של העותרים, אשר עלולות לכלול תשלום הוצאות אישיות.

לסיכום, העתירה נדחתה בשל היותה מוקדמת ואינה בשלה, והצו לעיכוב גירושו של מוראד בוטל. עם זאת, ניתן להבין את מצוקתם של בני הזוג שחיים בצל איום הגירוש תוך המתנה להחלטה בוועדה ההומניטארית.