בג"ץ 24095-09-24

השופט נעם סולברג:

1. העתירה שלפנינו מכוונת לביטול צו המעצר המינהלי שהוצא בעניינו של העותר.

2. תוקפו של צו המעצר הנתקף בעתירה, ואשר לא צורף כנספח לה, יפוג ביום 13.9.2024; קרי, בעוד 3 ימים. כפי שציינתי בעבר, "גם בעת שבה נעצר אדם לראשונה, ועניינו טרם הובא לביקורת שיפוטית, נקבע כי יש לאפשר 8 ימים לצורך הערכות לקיום דיון במעצרו, תוך מתן שהות מספקת לגורמי הביטחון להיערך לדיון כדבעי. הדברים הם בבחינת קל וחומר, שעה שצו המעצר המינהלי בעניינו של המבקש נבחן ואושר זה מכבר על-ידי שתי ערכאות שיפוטיות, המחזיקות במומחיות מיוחדת לעניין. מתוך הבנה לחשיבותה של הביקורת השיפוטית על מעצרים מינהליים, מקדיש בית משפט זה חלק ניכר מעתותיו לשם כך. [...] חרף האמור, לא ניתן לקבוע דיון דחוף 'מהרגע להרגע', כל אימת שמוגשת עתירה מעין זו. מה גם שכאמור, יש להביא בחשבון את הצורך של גורמי הביטחון, ושל מחלקת הבג"צים שבפרקליטות המדינה, להיערך לעתירה, כדת כראוי וכנכון. לפיכך, מקום שבו כבר במועד הגשת העתירה נותרו פחות מ-8 ימים לפקיעת תוקפו של צו המעצר המינהלי, אין מקום לקיים דיון בה לגופה" (בג"ץ 3597/24 עודה נ' שופט צבאי משפטאי, פסקה 7 (2.5.2024); ראו גם: בגץ 12659-08-24‏ ‏רוח' נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 2 (7.8.2024)). אם כן, בנסיבות העניין, פרק הזמן שנותר - אינו מאפשר לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית; קל וחומר, שלא ברצינות הנדרשת במקרים מסוג זה, אשר לנוכח הפגיעה הקשה בחירות, ניצבת בבסיסם רגישות מיוחדת (ראו: בג"ץ 3587/24 תאיה נ' מפקד צבאי לאזור, פסקה 3 והאסמכתאות שם (2.5.2024)).

3. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. אציין, כי לא נעלמה מעיני העובדה כי החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים ניתנה רק ביום 18.8.2024, למעלה מ-4 חודשים לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט הצבאי, אשר ניתן ביום 4.4.2024. אכן, הדעת אינה נוחה מכך. (במאמר מוסגר אציין, כי גם לב"כ העותר לא אצה הדרך להגיש את העתירה שלפנינו, אשר הוגשה למעלה מ-3 שבועות לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים). על כל פנים, מובן כי טענותיו של העותר שמורות לו, וכי ככל שיוארך מעצרו - אם לא כבר נעשה כן - פתוחה לפניו הדרך להשיג על כך. דינה של העתירה אפוא לדחייה.

השופט יוסף אלרון:

אני מסכים.

השופטת דפנה ברק-ארז:

אני מסכימה לדחיית העתירה. במקרה דנן, שבו נותרו בעת הזו שלושה ימים בלבד עד למועד פקיעתו של צו המעצר המינהלי הנוכחי, ומבלי למצות את הדיון בכלל המקרים, אין עוד טעם מעשי בקיום הדיון (ראו עוד: בג"ץ 19807-08-24 בית ראשד נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (8.8.2024)).

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נעם סולברג.