2. ראשיתם של הדברים בכתב אישום שהוגש נגד העותר באשמת מעשים מגונים תוך שימוש בכח בקטין בן 12. בפגישה שקיימו באי-כח העותר עם נציגי המשיבה 2 (להלן: פרקליטות המחוז), העלו הם טענות הגנה על יסודן ביקשו מן הפרקליטות לשקול למחוק את כתב האישום. מספר ימים לאחר הפגישה נפגש הפרקליט המטפל בתיק עם המתלונן, ומשמצא הבדלים בין גרסתו בראיון עמו לבין חקירתו במשטרה העלה את הדברים על הכתב והעביר את התרשומת לצוות ההגנה. בעקבות האמור, טען בא-כוח העותר כי הפרקליטות ליבנה עם המתלונן את טענות ההגנה במעין "מקצה שיפורים" ו"השלמת חקירה" העולים כדי זיהום ההליך המשפטי ופגיעה ביכולתה של ההגנה לנהל חקירה נגדית אפקטיבית ולרדת לחקר האמת. הפרקליט המטפל השיב, כי מדובר היה בריאיון התרשמות מן המתלונן הנערך כמקובל, וכי לא עימת את המתלונן עם טענות ההגנה אלא המתלונן פרש לפניו את סיפורו במלל חופשי. בהמשך, הודיעה פרקליטות המחוז לבית המשפט כי המתלונן נשאל בפגישה שאלות הבהרה אחדות להבנת דבריו, וכי במסגרת מגעיה עם עדים, מציגה הפרקליטות לפניהם גם טענות הגנה כדי לברר תגובתם, לצורך בירור האמת, והדבר נעשה בזהירות הראויה על מנת שלא לשבש את העדות.

3. על רקע עמדה זו הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 6165/14). בעתירה ביקש לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו מהטעם שמדיניות זו של פרקליטות המחוז עומדת בניגוד להלכה הפסוקה בענין ראיונות עדים לאחר הגשת כתב אישום. כן ביקש להורות למשיב 1, פרקליט המדינה, לקבוע הנחיות להסדרת הסוגיה. המשיבים טענו, כי דין העתירה להידחות על הסף, ובצד האמור ציינו, "למעלה מן הצורך... כי בימים אלה נערכת עבודת מטה בעניין זה בפרקליטות המדינה".

4. ביום 2.1.2015 דחה בית המשפט את העתירה על הסף מהטעם שעומדים לעותר סעדים חלופיים במסגרת ההליך הפלילי. בשולי הדברים הפנה בית המשפט לפסק הדין בבש"פ 6740/13 מדינת ישראל נ' פלוני (21.1.2014), אשר עסק באמות המידה לקיום ראיונות על-ידי התביעה, וכן הוסיף: "למעלה מן הצורך בגדרי עתירה זו, רשמנו לפנינו את הודעת המשיבים לפיה נערכת בימים אלה עבודת מטה בפרקליטות המדינה בעניין הנדון. אכן, יש חשיבות בדבר הזה".

5. העתירה שלפנינו עניינה בעבודת המטה האמורה. העותר טוען, כי פנה אל הפרקליטות ביום 15.2.2015 וביקש עדכונו בתוצרי עבודת המטה, ומשלא נענה, עותר הוא לחייב את המשיבים לפרסם את תוצאות עבודת המטה בהתאם להצהרתם בעתירה הקודמת כאמור. המשיבים בתגובתם טענו, כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, מהטעם שבעתירתו הקודמת ביקש העותר להורות למשיב 1 להוציא תחת ידו הנחיות להסדרת סוגיית ראיונות עדים, ומשבית המשפט לא ראה להורות למשיבים לעדכנו בדבר התקדמות עבודת המטה ודחה את העתירה - אין לאפשר לעותר לעתור בשנית לאותו סעד. שנית, מהטעם שהעתירה היא מוקדמת, שכן עבודת המטה אמנם התקדמה במהלך החודשים שחלפו אולם טרם הושלמה. לגוף הענין הוסיפו, כי אין חובה בדין לקיים את עבודת המטה שנערכה ביוזמתם, וממילא גם אין חובה לפרסמה.

6. דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת.

7. הודעת המשיבים בדבר קיום עבודת המטה נמסרה ביום 16.12.2014, במסגרת תגובתם לעתירה הקודמת. פסק הדין בעתירה הקודמת ניתן ביום 2.1.2015. כבר ביום 15.2.2015 פנה העותר אל הפרקליטה אשר ייצגה את המשיבים בעתירה הקודמת (ולא אל המשיב 1) וביקש לקבל את תוצאות עבודת המטה, וביום 2.4.2015 הזדרז והגיש את העתירה דנן. בשים לב לנושא עבודת המטה בה מדובר, ולכך שאין היא מתבצעת מכח דין הקובע לוח זמנים להשלמתה, העתירה היא מוקדמת. נוכח הודעת המשיב 1 כי עבודת המטה מתבצעת וכי התקדמה במהלך החודשים שחלפו, יש לאפשר השלמת תהליך העבודה בו הוחל (השוו: בג"ץ 6556/11 יואל גליקמן נ' מפקד זרוע היבשה, צה"ל (5.10.2011); בג"ץ 5222/07 עירית חולון נ' שר הפנים (16.7.2007)).

8. אין צריך לומר, כי אין בכך כדי לעכב את בירור טענותיו הפרטניות של העותר באשר לראיון שערך הפרקליט המטפל עם המתלונן בעניינו. טענות אלה מקומן להתברר במסגרת ההליך הפלילי בעניינו של העותר, כפי שהובהר בפסקה 15 לפסק הדין בעתירה הקודמת. עוד יובהר, כי אין באמור כדי לנקוט עמדה באשר לטענות אחרות שהעלו הצדדים, ובפרט בשאלה האם קמה חובה בדין לפרסם את תוצאות עבודת המטה, לכשתושלם.

9. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ה' באב התשע"ה (‏21.7.2015).