פרשת אלמסרי נגד הפרקליט הצבאי הראשי

סיפור המקרה מתחיל בשנת 2011, כאשר מוניב רביע אלמסרי, שבאותה עת צעד עם עוד מאות מפגינים לאורך גבול ישראל-לבנון לציון "יום הנכבה", נפצע מירי מצד חיילי צה"ל לפי טענתו. הפציעה הובילה לכך שסבו של מוניב, מסרי מוניב, ובני משפחתו החליטו לפנות לערכאות בבקשה לפתוח בחקירה רשמית שתבדוק את נסיבות הפציעה במהלך ההפגנות הללו.

המשפחה פנתה אל הפרקליט הצבאי הראשי, וביקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת). הם טענו שהירי היה לא מוצדק ופצע קשה את מוניב. שלוש שנים חלפו לפני שהם הגישו את העתירה לבית המשפט העליון.

בבית המשפט העליון, העתירה כללה בקשה להוצאת צו על תנאי נגד הפרקליט הצבאי במטרה לגרום לו להורות על חקירה. במהלך ההליכים התגלגלו מספר החלטות, אשר כללו בקשות להארכות זמנים והצעות לפתרונות מחוץ לכתלי בית המשפט. נציגיהם של העותרים, עו"ד מיכאל ספרד ועו"ד סופיה ברודסקי, עמדו מול הפרקליט הצבאי הראשי, מיוצג על ידי עורכי הדין ענר הלמן ואודי איתן.

לאחר מספר ישיבות והמלצות מצד השופטים, שכללו בין היתר הצעה לשקול מחדש את ההליכים או לפנות להשגות נוספות מול הרשויות המשפטיות המוסמכות, הוחלט לבסוף לדחות את העתירה. השופטים הבהירו שלא נמצאו ראיות שמצדיקות פתיחת חקירה פלילית במקרה זה, ושיש לדחות את הבקשה לחקירה מחדש כלפי חיילי צה"ל.

• העותרים ביקשו להורות על פתיחת חקירה פלילית מצד מצ"ח בנוגע לאירוע הירי.
• בית המשפט ניהל מספר דיונים במהלך השנים 2015-2017, שהתמקדו בבקשות להארכות הזמן ובהצעות לפתרונות חלופיים.
• במהלך ההליכים המשפטיים נדחו מספר עתירות ונדונות הצעות השופטים לפנות להשגות נוספות מול היועץ המשפטי לממשלה.

הפסק-הדין הסופי ניתן בשנת 2017, כאשר השופט א' שהם, המשנה לנשיאה ס' ג'ובראן והשופט מ' מזוז קבעו כי אין צו להוצאות ודחו את העתירה לאחר שלא נמצאה הצדקה לפתיחת חקירה פלילית, וזאת חרף ההבנה להתבטאותם המורכבת של האירועים מצידם של העותרים.

חשוב לציין שהמקרה הזה מצביע על המורכבות שביחסי ציבור ואירועים ביטחוניים שבהם מעורבים חיילי צה"ל, וצורך בשיקול דעת זהיר מצד בית המשפט בנוגע לפתיחת חקירות שהתבססו על מקרים דומים בעימותים גבוליים.