סיפור המקרה: ינון עמרני נגד מדינת ישראל

במוקד התיקים המצורפים נמצא עתירתו של ינון עמרני נגד מדינת ישראל, שנדונה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. מדובר במקרה שבו עמרני, אשר הוגדר כעתור עצמי, פנה לבית המשפט בבקשה לתיקון מצב חוקי שנוגע להחזרי קנסות ופיצויים.

רקע ובקשה

העתירה הוגשה על ידי ינון עמרני, אשר טען כי עליו לשלם פיצויים שנפסקו בתיק שלום קודם. עמרני ביקש מבית המשפט לדחות את מועדי התשלום שנדרשו ממנו בעקבות תיק פלילי קודם שנערך בבית משפט השלום בנתניה על ידי השופט ח' טרסי. עמרני הפנה בין היתר גם להליכי גביית קנסות, אגרות והוצאות שמתנהלים מולו.

פירוט ההליכים הראשונים

• ביום 8 במרץ 2016, השופט י' דנציגר נדרש לתגובה של המדינה לעתירתו ולבקשתו למתן צו ביניים עד ליום 13 במרץ 2016.
• ביום 10 במרץ 2016, הרשמת ליאת בנמלך החליטה שהעותר יחויב רק באגרה הנגבה מאסירים כדי להקל עליו מבחינה כספית בעתירה שהגיש.
• ביום 13 במרץ 2016, השופט דנציגר נעתר לבקשת עמרני למחוק את בקשת הצו הביניים, והמשיך לעסוק בנושא המועדים לדיון וועדת השחרורים.

הכרעה עיקרית בבית משפט עליון

ב-21 במרץ 2016, פורסם פסק דין שניתן לאחר שמנהל רשות האכיפה והגבייה בחן את ההשגה שהוגשה על ידי עמרני. בהחלטה נמצא כי אין די בבקשה כיוון שלא פירט פרטים חשובים כמו רכוש ונכסים. לנוכח הסיטואציה שדרשה מידע נוסף כדי לקבל החלטה בהשגה, הוחלט כי הבקשה תידון מחדש אם יסופקו פרטים נוספים.

מסקנות ופסקי דין

השופטים בי' ג'ובראן, י' דנציגר ונ' הנדל דנו בעתירה והגיעו למסקנה כי היא הוגשה מוקדם מדי שכן העותר לא מיצה את כל הדרכים המנהלתיות לפני שפנה לבית המשפט העליון. העותר לא הציג מספיק מידע ומסמכים כדי לתמוך בבקשתו לדחיית תשלום הפיצוי. בתוצאה מכך, בית המשפט החליט לדחות את העתירה על הסף, אך גם ציין את החשיבות בהקלה על אסירים מבית הכלא להתמודד מול דרישות בירוקרטיות מורכבות כפי שקרה כאן.

סיכום ותובנות

בסופו של דבר, בית המשפט דחה את עתירת עמרני על הסף כיוון שלא מיצה את תהליך הערעור המנהלי כנדרש ממנו. הפסיקה הדגישה את הצורך בהבנת והנגשת המסלולים המשפטיים לכלל האזרחים, במיוחד במקרים של אסירים המוגבלים מבחינת המשאבים וההבנה המשפטית שלהם. תוצאה זו ממחישה את המורכבות של הליכים בירוקרטיים ומשפטיים ואת הצורך להבהיר אותם לכל אדם.