תקציר התיק: עופר פירט ואח' נגד מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל

התיק דן במחלוקת בין עופר ונועה פירט לבין מדינת ישראל, המיוצגת על ידי רשות מקרקעי ישראל, ומועלת בפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק). במרכז המחלוקת עומדת עתירה של עופר ונועה פירט כנגד ההחלטות של רשות מקרקעי ישראל, כאשר הסוגיות המרכזיות הן סמכותה המנהלית של הרשות וכן היבטי מידתיות וסבירות בהחלטותיה.

בשלב המסמכים הראשונים, מתואר כי עופר ונועה פירט מגישים עתירה למתן צו על תנאי נגד רשות מקרקעי ישראל. השופט י' דנציגר מציין כי העתירה תועבר לדיון בהרכב, והוא מודיע על כך בהחלטה מיום 19 במאי 2016.

במסגרת ההתנהלות המשפטית הוגשה בקשה למתן ארכה עבור המשיבה, שהתקבלה על ידי השופט דנציגר ב-11 באפריל 2016. בנוסף, ניתנה הוראה לתגובת המשיבה עד ליום 10 באפריל 2016, כפי שנקבע בהחלטה מיום 6 במרץ 2016.

• העותרים: עופר ונועה פירט.
• המשיבה: מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל.

התיק כולל גם ערעור שלאחר מכן על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה על ידי רשות מקרקעי ישראל, כמו גם עתירות נוספות שהוגשו בהקשר למקרים דומים או משיקים, על ידי ישויות כגון תנועת המושבים ותנועת האיחוד החקלאי. משפט זה נדון בפני נשיאי השופטים ח' מלצר, ע' פוגלמן וד' מינץ.

לאחר שמיעת הצדדים, הפסק נכתב על ידי השופט ע' פוגלמן ונתמך בפה אחד על ידי שופטים אחרים. בהחלטת בית המשפט, הוחלטץ להסתמך על ניתוח רחב של השופט ע' פוגלמן, תוך הצטרפות של השופטים הנוספים להחלטתו. בית המשפט פסק לבסוף בנוגע למידתיות וסבירות פעולות הרשות, כאשר החלטות מסוימות הושטחו על מנת לאפשר תמונה ברורה יותר של ההחלטות והשיקולים מאחוריהן.

החלטות השופטים היו חלק מהותי בהכרעת הכף, תוך כדי איזון בין זכויות העותרים לבין הקווים המנחים של הפעולות המנהליות. הכרעה זו הדגישה את הצורך באיזון הראוי בתחום המנהלתי ועד כמה חשובה נקודת המבט התאגידית והמוסדית של הרשות.

בסופו של יום, בניתוח ההחלטות, הושג שיווי משקל בין החובות הניהוליות של רשות מקרקעי ישראל לעומת הזכויות של האזרחים, כפי שהוצג בתיק זה, תוך קבלת החלטה שמייצגת את האינטרסים הציבוריים והממלכתיים לצד הזכויות הפרטיות.