תיק בג"ץ 1802/16 - סלים אבו גוש ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

העתירות נוגעות להחלטה להרוס את דירתו של חסין מוחמד אבו גוש בגדה המערבית על פי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) משנת 1945. התקנה מאפשרת הענשה קולקטיבית בצורה של הריסת בתים של מי שהיו מעורבים בפעולות טרור. ההחלטה ניתנה לאחר שחסין מוחמד אבו גוש היה מעורב בפיגוע ביישוב בית חורון. באירוע זה נדקרה למוות שלומית קריגמן ז"ל ונפצעה עוברת אורח נוספת. במהלך התקרית השליכו המפגעים מטעני צינור ולאחר מכן נוטרלו על ידי מאבטחים.

העותרים, ביניהם בני משפחת אבו גוש והמוקד להגנת הפרט, מבקשים מבית המשפט העליון לדחות את צו ההריסה בטענה שההריסה אינה צודקת ופוגעת בבני משפחה חפים מפשע. הם טוענים לשאלת המעורבות והידיעה של בני המשפחה ביחס למעשיו של אבו גוש, ומעלים את הצורך בבחינת מידתיות ההחלטה להריסה.

בית המשפט העליון דן בעתירה במספר ישיבות, כאשר השופטים המעורבים כוללים את השופט י' עמית, השופט צ' זילברטל והשופטת ע' ברון. השופט י' עמית מציין שקיימת חשיבות בהבנה לגבי מעורבות בני המשפחה לפני קבלת החלטה על הריסה. השופטת ברון מדגישה את הצורך לבחון כל מקרה לגופו ולוודא שההחלטות נלקחות באופן מידתי.

• במהלך הדיונים, ניתן צו ביניים המעכב את ההריסה עד לדיון נוסף בנושא.
• הדיון האיר את החשיבות של ניהול משפטים בצורה שמעודדת שקיפות וטבעיות של השלטון כלפי אזרחים המתגוררים באזורים הנתונים למחלוקת.

השופט י' עמית פסק שעל אף שתקנה 119 מאפשרת הריסה במצבים קיצוניים כאלה, יש לעיין מחדש בשאלה של האפקטיביות שלה כצהר לנקוט באמצעים אחרים שהם פחות פולשניים ומזיקים כלפי משפחות בלתי מעורבות.

בסיכומו של דבר, בית המשפט העניק למשפחה שהות נוספת להיערך לפני יישום הצו, מתוך עקרונות של צדק, ובמיוחד כאשר מעורב בהחלטות הצורך בקבלת החלטות במסגרת החוק הבינלאומי והישראלי. מנגד, יש להבין שהמצב הביטחוני המורכב באזור מחייב לעיתים צעדים שהם חריפים בעיניי הרבים על מנת לשמור על שקט ושלווה בקרב האוכלוסייה הרחבה יותר.

לאור זאת, הורו השופטים על עיכוב ביצוע עד לתאריך 18.4.2016, מה שמאפשר לעותרים להיערך לקראת ההחלטה הסופית. השופטים דאגו לתת הזדמנות לשני הצדדים להציג את עמדותיהם תוך שמירה על איזון נכון בין הצורך הביטחוני וזכויות הפרט.