בג"ץ 1105/06 - קו לעובד נ' שרי הממשלה והמוסד לביטוח לאומי

במרכז התיק עומדת העתירה של ארגון "קו לעובד" נגד מספר גורמים ממשלתיים: שר הרווחה, שר הבריאות, שר האוצר, שר הפנים, ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, והמוסד לביטוח לאומי. הארגון טוען כי יש לאפשר לעובדים זרים, המועסקים בישראל ויש להם זיקה חזקה למדינה, לקבל זכויות ביטוח בריאות וביטוח סוציאלי כתושב ישראל.

המחלוקת סובבת סביב הזכויות הסוציאליות שמגיעות לעובדים זרים בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולחוק הביטוח הלאומי. הארגון "קו לעובד" מציב את השאלה האם יש לבצע שינויים בתקנים הקיימים כך שייכללו גם זכויות בסיסיות של עובדים שאינם תושבי ישראל, אך שהותם במדינה נמשכת תקופה ארוכה.

• העותרת: "קו לעובד", ארגון שמייצג עובדים בנושאי זכויות ובהערכות מסודרות יותר מול גורמי הממשל.
• המשיבים: שר הרווחה, שר הבריאות, שר האוצר, שר הפנים, ועדת העבודה והרווחה והמוסד לביטוח לאומי. המשיבים מייצגים את עמדות הממשלה הנוגעות למדיניות החברתית והכלכלית הכוללת במדינה ולפיכך קשורים לנושא באופן ישיר.

הדיונים בתיק זה נמשכו מספר שנים, כשהתחילו כבר בשנת 2006. תחילה גישרה בתיק השופטת ארבל, אך בעקבות שינויים בצוות השופטים הצטרפה השופטת ע' ברון. במשך הזמן הוגשו מספר בקשות להארכת מועדים לביצוע פסקי דין ותגובות מצד המשיבים, מה שמעכב את המקרה ההולך ומסתבך.

בפברואר 2016 הגישו המשיבים בקשה להארכת המועד לביצוע פסק הדין עד ל-6 באפריל 2016, מתוך מטרה להספיק לגבש צווים ותקנות רלוונטיים שיאפשרו את פתרון הבעיה. המאמצים לדון בנושא והארכות הזמן המשיכו גם לעבר מרץ 2016, דהיינו חודש לאחר המועד המקורי שהוקבע על ידי בית המשפט.

חשוב להבהיר כי הארכות המועדים אינם מצביעות על אובדן עניין בבית המשפט לצורך פתרון הבעיה, אלא מראות את מורכבותה ואת הצורך בזמן נוסף כדי למצוא את הפתרון האופטימלי והכולל המתאים לכל המעורבים.

בנוסף, בית המשפט הביע את העמדה לגבי שימוש בהליכים משפטיים אחרים כמו תביעה על בזיון בית משפט. אחת הטענות של העותרת כלפי המשיבים כללה בקשה מעין זו, אך בית המשפט דחה את הבקשה והצהיר כי על העותרים לעיין בצווים שאושרו ולהשתמש בביקורת השיפוטית הרלוונטית בהתאם.

במהלך התקופה שבין 2013–2016 נוהלו מספר דיונים, בהם ניתנו החלטות פרוצדורליות שמטרתן לוודא את התקדמות הדיון והשלמתו בצורה הנכונה ביותר. המחלוקות העובדתיות והמשפטיות הנוגעות למקרה זה נותרו בלתי פתורות, ועוררו עניין ציבורי רב בשל חומרתם והשפעתם האפשרית על אוכלוסיית העובדים הזרים בישראל.

לסיכום, תיק זה מדגיש את הצורך בהתבססות על פתרון חוקי שישמור על העובדים הזרים, בין היתר בזכות הוראות חקיקה קפדניות ומעודכנות המתאימות למציאות המשתנה. התקנות המדוברות בפח בכל הנוגע לקבלת שירותי בריאות מתאימים ובהענקת זכויות סוציאליות מותאמות לאוכלוסייה זו ומחויבות המדינה להבטיח זכויות יסוד אלו. תיק זה מעלה על נס את חשיבותו של דיון רחב ומעמיק בנוגע למדיניות החברתית בישראל תוך לקיחת בחשבון של כל השיקולים הרלוונטיים במקרה זה.