תקציר המקרה: רות קוליאן נ' שר האוצר ואח'

במקרה הזה אנו עוסקים בעתירה שהוגשה על ידי רות קוליאן כנגד מספר גופים, כולל שר האוצר, משרד המשפטים, ומספר מפלגות בישראל. קוליאן העלתה בפני בית המשפט העליון טענות שונות הקשורות למימון מסעות בחירות ולמינהגים של מפלגות שאינם מאפשרים השתתפות נשים ברשימותיהן. הפרשה חשפה סוגיות מרכזיות בחברה הישראלית הנוגעות לשוויון מגדרי בפוליטיקה.

המחלוקת המרכזית נגע למימון המוענק למפלגות ולסיעות בפרלמנט והרשויות המקומיות, גם אם הן אינן מאפשרות לנשים להיבחר כחברות ברשימותיהן. העתירה ביקשה מבית המשפט העליון לבטל הוראות חוק מסוימות המעודדות בפועל אפליה מגדרית.

קוליאן, אישה שהתמודדה למועצת עיריית פתח תקווה, התעמתה עם רצונה של מספר מפלגות לבלום את השתתפות הנשים ברשימותיהן בגלל נהלים פנימיים. למרות פנייתה למפלגת ש"ס ולאחרים, לא הצליחה לקבל אישור להשתתפות. כתוצאה מכך, היא ביקשה מבית המשפט להתערב ולקבוע שאין להעניק מימון למפלגות המנהיגות אפליה מגדרית.

• בבקשתה המקורית, הוצע לתת צו-על-תנאי למשיבים, המורה על הסבר מדוע סעיפים מסוימים בחוקי מימון המפלגות אינם מבוטלים כאשר ישנה אפליה מגדרית מובהקת.
• בתגובה לכך, הוחלט בזמנו לדחות את העתירה כיוון שההערות המשפטיות שהועלו לא הצביעו על פגיעה בזכות חוקתית מסוימת. כמו כן, בית המשפט הדגיש את הצורך בהפניית הטענות לרשות המחוקקת ולא לרשות השופטת.
• במהלך הדיונים, הועלתה פעם נוספת האפשרות לצירוף הכנסת כמשיבה נוספת. זה קרה בעקבות בקשה לצו-על-תנאי שתוגש עד למועד מסוים.

הצעדים המשפטיים שננקטו כללו מספר בקשות להארכות זמן והוראות לתגובות מקדמיות מצד המשיבים. פנייתה של קוליאן הייתה מול מספר עורכי דין כשכל אחד מהם מייצג גוף שונה, מה שהוסיפה לעומס על התיק. הפרשה מלאה בתקלות טכניות של עמידה במועדי הגשת מסמכים וניהול תיקי הצדדים המעורבים.

בתגובה לבקשתה לשינוי חוקי המימון, בית המשפט בפסק הדין הסופי הדגיש כמה עקרונות משפטיים חשובים. תפקיד המערכת המשפטית נותר מוגבל בהתמודדותו עם נושאים הקשורים להפרדת רשויות. בית המשפט הוציא דעה לפיה הבאת שינויים חקיקתיים צריכה להיעשות דרך הכנסת, ולא דרך אכיפה שיפוטית.

לאור כל זאת, נדחתה העתירה, ובית המשפט קרא למחוקק ולממשלה לבחון את ההיבטים השונים של שוויון מגדרי ולפתח חוקים נוסח תקופות מודרניות שיאפשרו לפתור את המחלוקות הללו בצורה הוגנת ושוויונית יותר.

למרות שקוליאן לא קיבלה את הסעד שביקשה, המקרה שלה הצביע על חוסר הצדק הפוגע במאבק הנשים בפוליטיקה בישראל והעלה את המודעות לאתגרי השוויון המגדרי העומדים בפני מחוקקים ומנהלי מפלגות כאחד.