סיפור המקרה של אפרים אפי קניאס בבג"ץ 6887/13

בג"ץ 6887/13 עוסק בעתירה שהגיש אפרים אפי קניאס נגד מספר גופים ממשלתיים מרכזיים, ביניהם היועץ המשפטי לממשלה, מדינת ישראל, פרקליטות מחוז תל אביב, שרת המשפטים וכנסת ישראל. העתירה נידונה בבית המשפט העליון על ידי הנשיא א' גרוניס והשופטים ע' פוגלמן וי' עמית.

העתירה נגעה לשני עניינים עיקריים: הראשון, ביטולו של סעיף 60א(ז) לחוק סדר הדין הפלילי, והשני, ביטול כתב אישום שהוגש נגד קניאס בשל היעדר שימוע מקדים כנדרש. קניאס רצה שבית המשפט יורה לבטל את חמשת האישומים מכתב האישום המקורי או לכל הפחות להעביר את הדיון אליו לבית המשפט השלום.

העותר, אפרים אפי קניאס, טען כי הוגש נגדו כתב אישום תוך כדי שהוא במעצר, וזאת מבלי שניתנה לו הזדמנות לשימוע מקדים. השימוע תוכנן מראש אך בוטל לאחר שהמשטרה חקרה אותו שוב ומצאה ראיות נוספות למעשי המרמה בהם הואשם.

הפרשה הובילה למצבים משפטיים מורכבים, כאשר בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו קיבל את כתב האישום שמכיל 14 אישומים של עבירות מרמה. העותר ביקש משופטיו בבית המשפט העליון לבטל את כתב האישום בטענה כי יש עילות חוקתיות טובות לשקול ביושר שימוע לפני העמדתו לדין.

בבקשה להארכת מועד שהוגשה לבית המשפט, נקבע שעל הפרקליטות להגיש את תגובתה לשאלת קיומו של סעד חלופי שהוצע לעותר. בית המשפט החליט שעל הפרקליטות להתמקד בשלב זה בשאלת קיום הסעד החוקתי.

• חוק סדר הדין הפלילי הוזכר בדיונים, ובעיני העותר היו טעמים חוקתיים שמצדיקים ביטול של מקצת האישומים נגדו.
• העתירה ביקשה לבחון את התנהלות המדינה ואת תקינות הגשת כתב האישום מבלי מתן שימוע.

לבסוף, השופטים קבעו כי לעותר קיים סעד חלופי, ואם יורשע, יוכל לערער על המשפט, ולשם כך לא נזקקו לבחון את הטענות החוקתיות של העתירה בשלב זה. העתירה נדחתה על הסף וללא עלות הוצאות לעותר.

החלטה זו התקבלה בהתבסס על הדוקטרינה שלא כדאי לדון בטענות חוקתיות כאשר קיימת חלופה אחרת שטרם מוצתה בבית המשפט הרלוונטי, מה שגם בעקבותיה ניתנה הוראה להגיש תגובה מקדמית לעתירה שהועלהה, תוך 30 ימים.

לסיכום, עתירתו של אפרים אפי קניאס לצווי ביניים על ידי בית המשפט העליון נדחתה, והמשפט הפלילי נגדו נמשך כפי שתוכנן במקביל להכנות שנתקיימו להמשך המשפטים בערכאות הנמוכות יותר.