בפני: כבי השופט גלעד נויטל, סגן נשיא, אב"ד כבי השופטת טלי חיימוביץ כבי השופט גרשון גונטובניק

בעניין: מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) - המאשימה

ע"י ב"כ עוה"ד מיכל מזרחי ואלירן גלילי

נגד

דמטאו מקונן אספה - הנאשם

ע"י ב"כ עו"ד אבי כהן

גזר דין

אנו אוסרים פרסום של שם המתלוננת וכן של כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותה. השופט גלעד נויטל, סגן נשיא, אב"ד:

הצדדים ערכו הסדר טיעון (במ/2) בעניינו של הנאשם, במסגרתו כתב האישום תוקן, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), והורשע בעבירות כדלקמן: מעשה סדום בנסיבות אינוס, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן - החוק) בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק; גרם מעשה סדום בנסיבות אינוס, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק ביחד עם סעיף 350 לחוק; וניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק וסעיף 345(ב)(3) לחוק ביחד עם סעיף 25 לחוק. במסגרת הסדר הטיעון נכתב, בין השאר, כי ההגנה מודעת לכך שבכוונת התביעה לבקש תסקיר קורבן לצורך הטיעונים לעונש, וסוכם בין הצדדים כי בעניין העונש הצדדים יהיו חופשיים בטיעונם. הוגש תסקיר נפגעת עבירה בעניינה של המתלוננת, והצדדים טענו לעונש. ההגנה הגישה את המסמכים הבאים: מכתב מש.ז שהנאשם עבד בחברה שלה, מסמך של עו"ד ט.צי בעניין כספים של הנאשם (נ/1), ואת החלטת הועדה המייעצת לענייני פליטים מיום 23.6.15, ונספחיה (נ/2). הוגשה פסיקה. בנוסף, הוצג אישור על כך שהנאשם הפקיד מרצונו, ולא כחלק מהסדר הטיעון, 8,000 ₪ לפיצוי נפגעת העבירה (נ/3).

אלה עובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), שבהן הודה הנאשם:

בין הנאשם לנ.מ, ילידת 1990 (להלן: המתלוננת) קיימת היכרות מוקדמת שטחית שהחלה כשנה קודם למועדים הרלבנטיים לכתב אישום זה. ביום 8.7.16, או בסמוך לכך, עברה המתלוננת להתגורר בשכירות משנה בדירה אותה שכר הנאשם (להלן: הדירה). ביום 23.8.16 בשעה 24:25, או בסמוך לכך (להלן: המועד), שכבה המתלוננת במיטתה בחדרה שבדירה (להלן: החדר). במועד הנ"ל, נכנס הנאשם לחדר כשבידו הוא אחז בסכין, באמצעותה איים על המתלוננת (להלן: האיום), הטיל עליה אימה והורה לה להתפשט, לפסק את רגליה, ולכבות את הטלפון הנייד שלה. מחמת האיום והאימה שהטיל עליה הנאשם, כיבתה המתלוננת את הטלפון הנייד שלה. הנאשם נטל אותו ממנה, ווידא שהיא אכן כיבתה אותו, והשליכו על רצפת החדר. בשל האיום האמור, ובשל האימה שהטיל עליה הנאשם, פעלה המתלוננת על פי הוראות הנאשם, פשטה את בגדיה ונותרה עירומה, תוך שהתחננה בפני הנאשם שיניח לה לנפשה. המתלוננת ביקשה מהנאשם לאפשר לה קודם להתרחץ מכיוון שהיא נמצאת בנידה. בתגובה אמר לה הנאשם "אני אוהב דם", וביצע בה, שלא בהסכמתה, מעשה מגונה, ונגע באמצעות ידו בקצה איבר מינה בכדי לוודא שהיא אכן מדממת, וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, תוך שהוא מטיל אימה על המתלוננת, ומאיים עליה באופן המתואר לעיל. לאחר מכן, אפשר הנאשם למתלוננת להתרחץ. כשהמתלוננת יצאה מהמקלחת, הנאשם היה עירום. הנאשם ביצע במתלוננת, שלא בהסכמתה מעשה מגונה, בכך ששפשף את איבר מינו באיבר מינה, וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, תוך שהוא מטיל עליה אימה, ומאיים עליה באופן המתואר לעיל. בהמשך, הורה הנאשם למתלוננת להחדיר את איבר מינו לפיה. המתלוננת אמרה לו שאינה יודעת כיצד לעשות זאת ובתגובה, הציג הנאשם בפניה סרט סקס במחשב הנייד שלו (להלן: סרטון הסקס) ואמר לה "תסתכלי על הקלטת ותעשי מה שהם עושים". המתלוננת ביקשה מהנאשם שיניח לה לנפשה, ובתגובה הורה לה הנאשם לשתוק. בהמשך, ובשל האימה שהטיל עליה הנאשם והאיום האמור לעיל, צפתה המתלוננת בסרטון הסקס, ולאחר מספר דקות, בהוראת הנאשם ובשל פחדה ממנו בשל האיום כאמור, החדירה המתלוננת, שלא בהסכמתה, את איבר מינו של הנאשם לפיה. כתוצאה מכך המתלוננת הקיאה ונחבלה מהסכין. בתגובה, אמר לה הנאשם "שקרנית, אני אלמד אותך", תוך כדי הטלת אימה על המתלוננת באמצעות האיום המתואר לעיל, הורה הנאשם למתלוננת לשכב על גבה ולהרים את רגליה באוויר. בשל פחדה של המתלוננת ולאור האיום כאמור, פעלה המתלוננת על פי הוראות הנאשם. הנאשם ניסה לבצע במתלוננת מעשה סדום וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אך לא הצליח. משכך הורה הנאשם למתלוננת לשכב על צידה, היכה אותה באמצעות ידיו ברגליה, דחף אותה בחזה וניסה להחדיר בשנית את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אך ללא הצלחה - כל זאת ללא הסכמת המתלוננת, ומחמת האימה שהטיל עליה הנאשם, והאיום כאמור לעיל. בהמשך, הניח הנאשם על כורסא בחדר שתי כריות והורה למתלוננת לשכב על הכורסא, ולהרים את רגליה באוויר. בשל האימה שהטיל עליה הנאשם, ולאור האיום כאמור, פעלה המתלוננת על פי הוראות הנאשם, והנאשם ביצע בה מעשה סדום, שלא בהסכמתה, והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, עד שהגיע לפורקן מיני, תוך שהמתלוננת מתפללת בלחישה לאלוהיה. בתגובה, אמר לה הנאשם "תסתמי, כל מה שאני אומר לך, תעשי" וכן איים עליה, שלא כדין, בפגיעה בגופה בכך שאמר לה שאם תחולל רעש, יהרוג אותה, וכל זאת בכוונה להפחידה. במעשיו המתוארים לעיל, ביצע הנאשם במתלוננת, שלא בהסכמתה החופשית, מעשה סדום, גרם מעשה סדום תוך שהוא מאיים עליה באמצעות הסכין, ניסה לבצע בה מעשה סדום תוך שהוא מאיים עליה באמצעות הסכין וגורם לה לחבלה גופנית.

מתו׳ תסקיר נפגעת העבירה מיום 17.9.17 (תמצית העיקר): מטעמי צנעת הפרט, לא אפרט את כל האמור בתסקיר. המתלוננת, כבת 27, ילידת אריתריאה (עמי 2 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, הם פגשו את המתלוננת שהיתה פגועה ומרוסקת, אשר פרסה בפניהם את נסיבות חייה המורכבות והפגיעות הקשות שביצע בה הנאשם (עמי 1 לתסקיר). שירות המבחן התרשם כי המפגש היה עמוס למתלוננת מבחינה רגשית, בין היתר בשל הקושי לגעת בזכרונות הטראומטיים (עמי 1-2 לתסקיר). לדברי שירות המבחן, בולט כי המתלוננת סובלת מאז האירוע מתסמינים שאופיינים למצב פוסט טראומה ונזקים קשים במישור הרגשי. להערכת שירות המבחן, טראומת פגיעת הנאשם טרם עובדה, והמתלוננת עסוקה כיום בהישרדות יום יומית ובהתמודדות עם החרדות שמציפות אותה (עמי 2 לתסקיר; באשר לרקע המשפחתי והאישי של המתלוננת ראו הרחבה בעמי 2-3 לתסקיר). באשר לפגיעה של הנאשם, לדברי שירות המבחן ניכרו תגובות דיסוציאטיביות של ניתוק רגשי בעת שתיארה את הפגיעה המינית שביצע בה הנאשם (עמי 3 לתסקיר). מבחינתה של המתלוננת מאז האירוע, המפגש עם סכנת חיים מלווה אותה בכל מקום. לדברי שירות המבחן, המתלוננת חווה פגיעה חמורה בתחושת המוגנות ובביטחון האישי שלה. מדובר בתחום נזק משמעותי הגורם לחרדה, עוררות יתר ואי שקט. לדברי שירות המבחן ניכר כי המתלוננת האמינה כי ביכולתה למנוע את הפגיעה, אולם ברגעי אימה נאלצה להיענות לדרישותיו של הנאשם מתוך דחף הישרדותי ועל מנת להציל את עצמה. להערכת שירות המבחן, מצב זה העצים את התחושה של חוסר האונים והחמיר את הנזקים שמלווים את המתלוננת עד כה. הימשכות אירוע הפגיעות נחווה על ידי המתלוננת כנצח והיא איבדה את תחושת הזמן. לדברי שירות המבחן, בלט כי המתלוננת מייסרת את עצמה על כך כי לאור הפחד שהקפיא אותה, בשל האיום שהופעל מצידו של הנאשם כלפיה, המתלוננת נכנעה לו ולדרישותיו. מתיאוריה של המתלוננת עולה כי היא הקיאה במהלך הפגיעות ועד היום היא סובלת מבחילות והפרעות בתיאבון (עמי 4 לתסקיר). עוד התייחסה המתלוננת לכאב הפיזי שחוותה בעת הפגיעה ולאכזריות הנאשם (עמי 5 לתסקיר). המתלוננת תיארה תגובות דיסוציאטיביות של ניתוק רגשי ודה-פרסונליזיציה - התנתקות מגופה בעת שהנאשם ביצע בה את זממו, וזאת כביטוי לחוויית הטראומה וכדי לא להרגיש את הכאב הרגשי והפיזי (באשר לבדיקות שהמתלוננת נאלצה לעבור בעקבות הפגיעה - ראו בעמי 5 לתסקיר). שירות המבחן התרשם כי המתלוננת מתמודדת ומתייסרת עם תחושות אשמה ובושה על כך כי לא זיהתה ולא צפתה את הפגיעה הקשה של הנאשם, וניכר כי היא כועסת על עצמה על כך שסמכה עליו והסכימה להיות שותפתו בדירה (עמי 6 לתסקיר). בחודשים הראשונים שלאחר הפגיעה המתלוננת נמנעה מלחזור לדירה בה נפגעה, מה שהיה כרוך גם בהפסד כספי. בנוסף, מאז הפגיעה המתלוננת מתקשה להתמיד לאורך זמן במקומות תעסוקה מה שמהווה בין היתר פגיעה ביכולת ההשתכרות שלה (עמי 6 לתסקיר; נזק נוסף במישור תפקודה החברתי של המתלוננת - ראו בעמי 6-7 לתסקיר). שירות המבחן סבור כי המתלוננת זקוקה לטיפול שיעזור לה לעבד רגשית את הפגיעה שעברה (עמי 7 לתסקיר). שירות המבחן המליץ כי כחלק מרכיבי הענישה יוטל על הנאשם גם פיצוי, שיאפשר למתלוננת לנצל אותו לשיקומה (עמי 8 לתסקיר).

ראיות התביעה לעונש:

המתלוננת העידה בבית המשפט (עמי 16 לפרי): (המתלוננת העידה בישיבה, מיררה בבכי, גופה רעד, היא היפנתה את פניה לקיר בית המשפט, והסבה את גבה לנאשם, כדי לא לראותו). לדבריה, היא מרגישה מתה, גופה; הנאשם לקח את נשמתה - "הנאשם הרס לי את החיים...הלוואי והייתי מתה, אין לי טעם לחיים".

ראיות ההגנה לעונש:

מר י.ל (עמי 15-16 לפרי): לדברי העד, הוא עצמאי ויש לו סוכנות לדירות נופש לתיירים בתל אביב. הוא והנאשם עבדו יחד בשנת 2009 בבית מלון, והם שמרו על קשר. העד היה ממונה על הנאשם, גם עבד איתו וגם היה בקשר חברי איתו. לדבריו, הנאשם הוא בן אדם בודד בעולם ובנה את עולמו פה בשנים האחרונות בעשר אצבעות, חי חיים שקטים, ומעולם לא הסתבך בשום צורה. בתור עובד הנאשם היה עובד מסור ונאמן בבית המלון ולאחר מכן גם בעבודה מולו. הנאשם מתקשר אליו מהמעצר, לפחות פעם או פעמיים בשבוע, לבקש את עזרתו, הוא היחיד שיש לו פחות או יותר בעולם הזה, אין לו משפחה, אף אחד לא מבקר אותו. לדברי העד, הוא מבין שהעבירה חמורה, אך ביקש שבית המשפט יסתכל על השנים שהנאשם עשה ונתן, אדם שכל כולו עשייה ועבודה. לדבריו, הנאשם היה מועמד למעבר לארה"ב, והמעמד הזה נגדע בגלל המקרה. לפי מכתבה נ/1 מיום 10.9.17 של גבי ש.ז: הנאשם עבד כעובד ניקיון, והיה עובד עם מוסר עבודה גבוה, מסודר, ממושמע ונעים הליכות. בכל המקומות שבהם עבד הנאשם, היו מאד שבעי רצון מעבודתו ומהתנהגותו.

החלטת הועדה המייעצת לענייני פליטים מיום 23.6.15, ומסמכים הקשורים אליה (נ/2) - מההחלטה ונספחיה עולה, כי בקשת הנאשם למקלט נדחתה, והוחלט שאין להעניק לנאשם מעמד של פליט. כמו כן, הועדה לא קיבלה את טענתו של הנאשם כי הוא "מחוסר אזרחות", ולשיטת הועדה הנאשם הינו אזרח אתיופיה לכל דבר ועניין (עמי 2-3 להחלטה).

טיעונים לעונש (תמצית העיקר):

טיעון התביעה לעונש (עמי 18-21 לפרי): הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן. לדברי התובע מדובר במעשים מכוערים, אכזריים וברוטליים שביצע הנאשם כלפי המתלוננת בחדרה שבביתה, כשהוא אוחז בנשק קר והכל לצורך מימוש זממו וסיפוק יצריו, וכן הנאשם ניצל את פערי הכוחות הפיזיים בינו לבין המתלוננת, ואף גרם לה לחבלה תוך כדי ביצוע המעשים, וכל זאת תוך רמיסת כבודה והשפלתה. באשר לערכים המוגנים שנפגעו, טען התובע כי הנאשם פגע בשלמות גופה ונפשה של המתלוננת, כבודה וזכותה לפרטיות, כמו כן נפגעה זכותה לאוטונומיה על גופה, ותחושת הביטחון שנגזלה ממנה ביד גסה על ידי הנאשם. הפגיעה מתעצמת נוכח המעשים שנעשו בביתה של המתלוננת, שם היא אמורה להרגיש בטוחה ומוגנת. לטענתו, עמדו בבתי המשפט לא פעם על החומרה הכרוכה בכפיית מגע מיני ועל הצורך להחמיר בענישתם של מבצעי עבירות אינוס, וההשלכות של עוצמת ההשפלה והטראומה שמלווה את קורבנות העבירה כל חייהם. לדבריו, באשר למידת הפגיעה בערכים המוגנים, הרי שמעשים מסוג זה שביצע הנאשם מותירים נזק נפשי לכל החיים. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, התובע טען באשר לתכנון לביצוע העבירה, שהנאשם נטל מבעוד מועד סכין והכל במטרה לאיים ולהפחיד את המתלוננת ולגרום לה, כפי שהוא הצליח, לציית ולעשות כדבריו, כמו כן הנאשם אמר למתלוננת לכבות את הטלפון הנייד שלה ולאחר מכן השליך אותו על רצפת החדר במטרה שלא תהיה לה אפשרות להזעיק עזרה. הנאשם השאיר את המתלוננת חסרת אונים בכדי שיוכל לבצע את זממו ללא הפרעה.

בהתייחס לניצולו לרעה של הנאשם את יחסיו למתלוננת, לדברי התובע הנאשם הכיר את המתלוננת ובחר בקורבן קל, מישהי שסמכה עליו, עת היה שותפה לדירה. עוד טען התובע כי גם הפרש הגילאים בין המתלוננת לנאשם הינו נסיבה לחומרה. באשר לאכזריות והאלימות במעשיו של הנאשם, התובע הפנה לעובדות כתב האישום המדברות בעד עצמן, ולכך שלאורך האירועים הנאשם אחז בסכין והמתלוננת אף נחבלה מהסכין. בנוסף, האכזריות של הנאשם באה לידי ביטוי במספר רב של הזדמנויות בהן יכול היה הנאשם להפסיק את מעשיו ולהתחרט, אך הוא לא עשה כן, והוא אף איים על המתלוננת. באשר לנזק שנגרם מביצוע העבירות, הפנה התובע לתסקיר נפגעת העבירה ממנו ניתן ללמוד לטענתו על הנזק שהותירה הפגיעה הקשה במתלוננת, הן במישור התפקודי והן במישור הרגשי, והפנה, בין היתר, לעובדה ששירות המבחן מציין שהמתלוננת זקוקה לטיפול מתמשך כדי שתוכל להתמודד עם הטראומה שהיא חוותה ולבנות לעצמה מסגרת חיים נורמלית ככל הניתן. עוד ציין התובע כי הנאשם הוא נתין זר, שקיבל אשרה לשהות בישראל לצורך עבודה וניצל זאת לבצע את העבירות שביצע במתלוננת.

באשר למדיניות הענישה הנהוגה, התובע הגיש פסיקה, אבחן והשווה אותה למקרה שבפנינו. התובע סבור שמדובר במספר עבירות אך באירוע אחד ולכן עתר לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות שביצע הנאשם, שנע בין 10 ל - 15 שנות מאסר.

באשר לעונש ההולם בתוך המתחם, התובע ציין לקולא שהנאשם הודה טרם שמיעת הוכחות, ובכך חסך זמן שיפוטי ואת העדת המתלוננת. באשר למסמכים שהגיש הנאשם הקשורים לבקשתו להיות פליט בישראל, הפנה התובע למסמך הוועדה המייעצת לענייני פליטים, וציין כי נסיבות חייו של הנאשם המוזכרות שם נמסרו מפיו של הנאשם והועדה אף התרשמה כי קיימות תהיות לגבי אמינות דבריו של הנאשם, ולכן טען התובע שאין לתת משקל של ממש לנסיבות המפורטות. עוד ציין התובע: לנאשם אין עבר פלילי, אך ציין כי הנאשם בארץ רק משנת 2007, יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות מין, ועל בית המשפט להשית עונשים מרתיעים שהולמים את המעשים החמורים שביצע הנאשם. התובע ביקש למקם את עונשו של הנאשם ברף העליון של מתחם העונש ההולם, ולהטיל על הנאשם עונש שלא יפחת מ - 13 שנות מאסר בפועל, ובנוסף להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, ופיצוי שלא יפחת מ-50,000 ₪.

טיעון ההגנה לעונש (עמי 22-23 לפרי): לדברי הסניגור, אין מחלוקת שהנאשם ביצע עבירה חמורה מאוד. לטענתו, הנאשם בוש ונכלם בגין המעשה. הנאשם שילם פיצוי בטרם גזר הדין בסך 8,000 ₪, שזה כל כספו של הנאשם מעבודותיו בארץ, והנאשם נותר חסר כל. הסניגור טען כי גורל הנאשם התאכזר אליו, כפי שעולה מהמסמכים שהגישה ההגנה. לדברי הסניגור, יש לקחת בחשבון את הפיצוי שהפקיד הנאשם, את הודאתו בכתב האישום המתוקן, את החיסכון בהעדת המתלוננת, על הקושי הרב שכרוך בכך, ואת החשיבות בכך עבור שיקומה וטיפולה כשהיא יודעת שהאיש אכן חטא כלפיה והוא הודה בכך. לדברי הסניגור, הנאשם הוא פליט שגדל ללא אב אשר נפטר טרם לידתו. הנאשם בודד לחלוטין בארץ, הוא 10 שנים בארץ ולא הסתבך מעולם, הוא עבד קשה מאוד והרבה מאוד שעות ביממה לפרנסתו. לטענת הסניגור יש גם להתחשב בכך שתנאי מאסרו קשים ביותר, הוא אינו דובר את השפה, הוא בודד ואיש איננו מבקר אותו והוא אינו יכול לצאת לחופשות. הסניגור התייחס לתסקיר נפגעת העבירה וציין, בין השאר, כי התסקיר מדבר גם על טראומות עבר של המתלוננת, וביקש שתבוצע אבחנה בין טראומות אלה לבין מעשיו של הנאשם. הסניגור התייחס ואבחן את הפסיקה שהגיש התובע, וכן הגיש ואבחן פסיקה מטעם ההגנה. הסניגור ביקש מבית המשפט להתחשב ככל שניתן בנאשם, ועתר להטיל על הנאשם עונש שלא יעלה על 5 שנות מאסר בפועל, שזהו לדבריו עונש חמור ומידתי שמשקלל בתוכו את הנסיבות גם לחומרא וגם לקולא. הנאשם אמר בבית המשפט (עמי 23 לפרי): הוא מצטער מאוד על מה שעשה. הוא טעה.

דיון וגזירת העונש:

יש לראות במסכת העבירות שלפנינו כ"ארוע אחד", וזאת בשים לב למבחן "הקשר ההדוק" בין האירועים, כפי שנקבע בהלכת גיאבר (ע"פ 4910/13 גיאבר, מיום 29.10.14). גם התביעה וההגנה סברו שיש לראות בעבירות שביצע הנאשם כ"ארוע אחד". משכך, אקבע להלן מתחם עונש הולם אחד עבור שלוש העבירות שבהן הודה והורשע הנאשם, בהתאם לעקרון ההלימה, ובהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות [סעי 40ב, 40ג, 40יג(א) לחוק].

קביעת מתחם העונש ההולם:

הער׳ החברתי שנפגע מביצוע עבירות המין שביצע הנאשם במתלוננת:

אין צורך להכביר מילים אשר למידת חומרתן של עבירות המין אותן ביצע הנאשם במתלוננת. הנאשם במעשיו פגע בערכים חברתיים בדמות אוטונומיית האשה על גופה, פגע בכבודה, בביטחונה ובאינטימיות המקודשת לגופה, וכל זאת ביצע הנאשם בביתה של המתלוננת, מבצרה, במקום בו היתה המתלוננת אמורה להרגיש בטוחה ומוגנת. בית המשפט העליון אמר פעמים רבות את דברו באשר לחומרתן של עבירות מין: "על חומרתם הרבה של מעשי מין המתבצעים בזולת בהעדר הסכמה מרצון אין צור׳ להכביר מילים...הניצול המיני של הזולת...תו׳ אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט...הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין..." (ע"פ 9994/07 פלוני, מיום 11.8.08, סעי 14 לפסה"ד, וכן ע"פ 7867/11 פלוני, מיום 16.9.13, סעי 12 לפסה"ד).

מידת הפגיעה בערכים החברתיים:

מעשיו החמורים והבזויים של הנאשם פורטו בהרחבה בכתב האישום המתוקן (במ/1), שבו הודה הנאשם, שלפיו, בין השאר, הנאשם ביצע את העבירות בביתה של המתלוננת, בחדרה, כשבידו הוא אחז בסכין, באמצעותה איים על המתלוננת, הטיל עליה אימה והורה לה להתפשט, לפסק את רגליה, ולכבות את הטלפון הנייד שלה. המתלוננת נותרה ערומה, והתחננה בפני הנאשם שיניח לה לנפשה, אך ללא הועיל. הנאשם ביצע במתלוננת עבירות מין קשות, כאשר שפשף את איבר מינו באיבר מינה, הורה למתלוננת להחדיר את איבר מינו לפיה וכך היא עשתה, וכתוצאה מכך המתלוננת הקיאה ונחבלה מהסכין. בנוסף, הנאשם ניסה לבצע במתלוננת מעשה סדום וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אך לא הצליח, ובהמשך החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה עד שהגיע לפורקן מיני, וכן איים על המתלוננת בכך שאמר לה שאם תחולל רעש, הוא יהרוג אותה. הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים היא אפוא קשה מאד ומשמעותית.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירות [סעי 40ט לחוק]:

התכנון שקדם לביצוע העבירות [סעי 40ט(א)(1) לחוק], והניצול לרעה של כוחו ומעמדו של הנאשם ושל יחסיו עם נפגעת העבירה [סעי 40ט(א)(11) לחוק] - על פי עובדות כתב האישום המתוקן (במ/1) בהן הודה הנאשם: בין הנאשם למתלוננת קיימת היכרות מוקדמת שטחית שהחלה כשנה קודם למועד הארוע, כאשר עברה המתלוננת להתגורר בשכירות משנה בדירה אותה שכר הנאשם בתל אביב. הנאשם ביצע את העבירות בחדרה של המתלוננת, כאשר הנאשם נכנס לחדר כשבידו הוא אחז בסכין, באמצעותה איים על המתלוננת, הורה לה להתפשט, לפסק את רגליה, ולכבות את הטלפון הנייד שלה. מחמת האיום והאימה שהטיל עליה הנאשם, כיבתה המתלוננת את הטלפון הנייד שלה. הנאשם נטל אותו ממנה, וודא שהיא אכן כיבתה אותו, והשליכו על רצפת החדר, קרי לפני שביצע במתלוננת את עבירות המין הנאשם בודד את המתלוננת ומנע ממנה אפשרות להזעיק עזרה בטלפון. במהלך הארוע, הנאשם גם הציג בפני המתלוננת סרט סקס במחשב הנייד שלו, אמר לה לצפות בסרט ולעשות מה שהם עושים, והמתלוננת כך עשתה. כעולה מעובדות אלה, הנאשם תכנן את מעשיו, ואף ניצל את עובדת מגורי המתלוננת בשכירות משנה בדירה אותה הוא שכר, לצורך ביצוע זממו בה.

הנזק שנגרם מביצוע העבירות [סעי 40ט(א)(4) לחוק] - המתלוננת העידה בראיות לעונש בבית המשפט כאשר היא מיררה בבכי, גופה רעד, היא היפנתה את פניה לקיר בית המשפט, והסבה את גבה לנאשם, כדי לא לראותו. לדברי המתלוננת, הנאשם הרס לה את החיים, היא מרגישה מתה, גופה. אין לה טעם לחיים. הנאשם לקח את נשמתה (עמי 16 לפרי). בנוסף, מתוך תסקיר נפגעת העבירה שפורט לעיל ולא אחזור, עולה, בתמצית, כי המתלוננת פגועה ומרוסקת (עמי 1 לתסקיר), מאז האירוע המתלוננת סובלת מתסמינים שאופיינים למצב פוסט טראומה ונזקים קשים במישור הרגשי. להערכת שירות המבחן, טראומת פגיעת הנאשם טרם עובדה, והמתלוננת עסוקה כיום בהישרדות יום יומית ובהתמודדות עם החרדות שמציפות אותה (עמי 2 לתסקיר). מבחינתה של המתלוננת, מאז האירוע המפגש עם סכנת חיים מלווה אותה בכל מקום. לדברי שירות המבחן, המתלוננת חווה פגיעה חמורה בתחושת המוגנות ובביטחון האישי שלה. מדובר בתחום נזק משמעותי הגורם לחרדה, עוררות יתר ואי שקט (עמי 4 לתסקיר). עוד התייחסה המתלוננת לכאב הפיזי שהיא חוותה בעת הפגיעה, ולאכזריות הנאשם (עמי 5 לתסקיר). שירות המבחן התרשם כי המתלוננת מתמודדת ומתייסרת עם תחושות אשמה ובושה על כך כי לא זיהתה ולא צפתה את הפגיעה הקשה של הנאשם, וניכר כי היא כועסת על עצמה על כך שסמכה עליו והסכימה להיות שותפה בדירה (עמי 6 לתסקיר). בחודשים הראשונים שלאחר הפגיעה המתלוננת נמנעה מלחזור לדירה בה נפגעה, מה שהיה כרוך גם בהפסד כספי. בנוסף, מאז הפגיעה המתלוננת מתקשה להתמיד לאורך זמן במקומות תעסוקה מה שמהווה בין היתר פגיעה ביכולת ההשתכרות שלה (עמי 6 לתסקיר; נזק נוסף במישור תפקודה החברתי של המתלוננת - ראו בעמי 6-7 לתסקיר). למראה המתלוננת, למישמע דבריה, ולמקרא תסקיר נפגעת העבירה, עולה תמונת נזק קשה ומשמעותית במתלוננת לאור המעשים הקשים שביצע בה הנאשם, ואופן ביצועם. לפי כתב האישום המתוקן במ/1, הנאשם גם גרם למתלוננת חבלה גופנית (סעי 9 ו-12 לכתב האישום המתוקן).

האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגעת העבירה [סעי 40ט(א)(10) לחוק] - על פי עובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), בו הודה הנאשם: הנאשם נכנס לחדרה של המתלוננת כשבידו הוא אחז בסכין, באמצעותה איים על המתלוננת, הטיל עליה אימה והורה לה להתפשט, לפסק את רגליה, ולכבות את הטלפון הנייד שלה. הנאשם נטל אותו ממנה, וודא שהיא אכן כיבתה אותו, והשליכו על רצפת החדר. בשל האיום האמור, ובשל האימה שהטיל עליה הנאשם, פשטה המתלוננת את בגדיה ונותרה עירומה, תוך שהתחננה בפני הנאשם שיניח לה לנפשה (סעי 6). הנאשם ביצע במתלוננת, שלא בהסכמתה, מעשה מגונה, ונגע באמצעות ידו בקצה איבר מינה בכדי לוודא שהיא מדממת. לאחר מכן, אפשר הנאשם למתלוננת להתרחץ. כשהמתלוננת יצאה מהמקלחת, הנאשם היה עירום. הנאשם ביצע במתלוננת, שלא בהסכמתה מעשה מגונה, בכך ששפשף את איבר מינו באיבר מינה. בהמשך, הורה הנאשם למתלוננת להחדיר את איבר מינו לפיה, והציג בפניה סרט סקס במחשב הנייד שלו. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיניח לה לנפשה, ובתגובה הורה לה הנאשם לשתוק. בהמשך, בהוראת הנאשם ובשל פחדה ממנו, החדירה המתלוננת, שלא בהסכמתה, את איבר מינו של הנאשם לפיה. כתוצאה מכך המתלוננת הקיאה ונחבלה מהסכין, ובתגובה הנאשם אמר לה "שקרנית, אני אלמד אותך", והמשיך בביצוע מעשיו המיניים בגופה (סעי 9-10). בהמשך הורה הנאשם למתלוננת לשכב על גבה ולהרים את רגליה באוויר, וניסה לבצע במתלוננת מעשה סדום וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אך לא הצליח. משכך הורה הנאשם למתלוננת לשכב על צידה, היכה אותה באמצעות ידיו ברגליה, דחף אותה בחזה וניסה להחדיר בשנית את איבר מינו לפי הטבעת שלה, אך ללא הצלחה. בהמשך, הניח הנאשם על כורסא בחדר שתי כריות והורה למתלוננת לשכב על הכורסא, ולהרים את רגליה באוויר. הנאשם ביצע במתלוננת מעשה סדום, שלא בהסכמתה, והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, עד שהגיע לפורקן מיני, תוך שהמתלוננת מתפללת בלחישה לאלוהיה. בתגובה, אמר לה הנאשם "תסתמי, כל מה שאני אומר לך, תעשי" וכן איים עליה, שלא כדין, בפגיעה בגופה בכך שאמר לה שאם תחולל רעש, יהרוג אותה, וכל זאת בכוונה להפחידה (סעי 11). את המעשים ביצע הנאשם תוך שהוא מטיל על המתלוננת אימה, ומאיים עליה. המעשים הקשים דלעיל מדברים בעד עצמם באשר לאכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם במתלוננת.

נסיבות נוספות ואחרות שיש לציינן לחומרה, הקשורות בביצוע העבירות [סעי 40יב לחוק]: א. המעשים בוצעו בחדרה, ביתה, מבצרה, של המתלוננת, במקום בו היא היתה אמורה להיות מוגנת ובטוחה, לא כל שכן מפני מי שהוא שוכר הדירה שבה היא גרה בשכירות משנה; הנאשם נכנס לחדרה של המתלוננת כשהיא שכבה במיטתה. ב. היתה לנאשם אפשרות לחדול בכל שלב מביצוע עבירות המין במתלוננת, והוא בחר להמשיך ולבצען. ג. פער הגילאים בין הנאשם למתלוננת - במועד ביצוע העבירות הנאשם היה כבן 43 שנה ואילו המתלוננת היתה כבת 26 שנה בלבד.

מדיניות הענישה הנהוגה:

• ע"פ 2624/15 פייסחוב (25.12.16) - בית המשפט המחוזי הטיל על המשיב, בין היתר, 11 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון הפחית ל- 10 שנות מאסר בפועל; המערער הורשע, לאחר הליך הוכחות, בעבירות הבאות: אינוס, מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה, איומים והדחה בחקירה; בין המתלוננת למערער היכרות מוקדמת (אך שטחית). המתלוננת התלוותה למערער לדירתו. בחדר השינה הוא תפס את המתלוננת בכוח בצווארה, חנק אותה, השליך אותה על המיטה, הצמיד סכין לפניה ואיים עליה כי הוא עומד לספור עד עשרים וכי בזמן הזה עליה להתפשט. הוא התפשט בעצמו והחדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת, בעודו אוחז בחזה בחוזקה ומחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. כאשר פרצה שוב בבכי הוא הורה לה "לבלוע" את כל איבר המין שלו, ובעודו מחדיר שוב את איבר מינו לפיה חנק אותה, משך בשערה בכוח והכה אותה בישבנה. לאחר מכן הוריד את ראשה בכוח כלפי מטה בכוונה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, ושוב החדיר את איבר מינו לפיה, תוך שהוא מורה לה להסתכל עליו תוך כדי מעשה. המערער איים על המתלוננת שלא תתלונן; ניתן משקל לתסקיר שירות המבחן ממנו עלה כי המערער אינו מגלה כל חרטה על מעשיו או אמפתיה כלפי המתלוננת, והמסוכנות המינית הנשקפת ממנו מוערכת ברמה בינונית-גבוהה לטווח ארוך; לזכותו של המערער נזקפו גילו הצעיר והעובדה שעברו הפלילי אינו מכביד ולנסיבות חייו הקשות. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם בין 9-12 שנות מאסר בפועל, ואילו בית המשפט העליון קבע כי המתחם הינו בין -8 11 שנות מאסר, ולכן הפחית שנת מאסר בפועל.

• ע"פ 3998/13 אביקזר (מיום 4.2.15) - הוטלו על המערער, בין היתר, 10 שנות מאסר בפועל; המערער הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות של מעשה סדום, איומים, ומעשה מגונה בכוח (ריבוי עבירות); המערער הציע למתלוננת הסעה, והיא נענתה להצעה. במהלך הנסיעה הוא סטה לכיוון סמטה חשוכה. המערער הורה למתלוננת להתפשט, תקף אותה בכך שהכה אותה בסטירות ומשך בשיערה וסובב אותה בכוח. מיד לאחר מכן, נשכב המערער על גבה של המתלוננת שפשף את איבר מינו בישבנה למשך מספר דקות. בהמשך, המערער החל לשפשף את איבר מינו ברגלה של המתלוננת במטרה להחדיר את איבר

מינו לאיבר מינה. בהמשך החדיר את איבר מינו בכוח לפיה של המתלוננת עד שהגיע לסיפוק מיני בפיה. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלוננת חבלות; המערער ללא עבר פלילי; הערכת מסוכנות בינונית-גבוהה.

• ע"פ 7867/11 פלוני (16.9.13) - בית המשפט המחוזי הטיל על המשיב, בין היתר, 6 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון, מבלי למצות את הדין עם המשיב, החמיר ל- 8 שנות מאסר בפועל; המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של מעשה סדום תוך שימוש בכוח, איום בנשק קר וגרימת חבלה ובעבירה של איומים. המשיב אסף את המתלוננת מתחנת אוטובוס והסיעה ברכבו. ברכב התנפל המשיב על המתלוננת, רכן מעליה והצמיד סכין לצווארה. הסכין גרמה למתלוננת לכאב ולשריטה בצווארה. המשיב חיכך את איבר מינו בחזה, הצמיד את הסכין בחוזקה לגרונה וגרם לה לכאב. המשיב דחף בחוזקה את כל איבר המין לפיה של המתלוננת, ואילצה למצוץ אותו במשך מספר דקות; כתב האישום הוגש כעשר שנים לאחר ביצוע העבירות מאחר שרק במועד זה זוהה המשיב; שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המשיב, והעריך את רמת מסוכנותו כבינונית; מתסקיר הקורבן עלה כי האירוע שינה את מסלול חייה של המתלוננת מהקצה אל הקצה; למשיב תיק קודם בגינו נגזרו עליו 4 שנות מאסר בגין ביצוע עבירות אינוס ומעשים מגונים.

• ע"פ 2289/10 פלוני (מיום 21.5.13) - הוטלו על המערער, בין היתר, 12 שנות מאסר בפועל; המערער הורשע, לאחר הליך הוכחות, בעבירות הבאות: אונס, שתי עבירות של מעשה סדום ושוד בנסיבות מחמירות. המערער הגיע לדירתה של המתלוננת, אשר באותה תקופה היה מיודד עם בתה. לאחר ששתו בצוותא, דרש ממנה המערער, באיומי סכין למסור לו את עגילי הזהב שענדה. לאחר מכן קשר אותה בידיה ורגליה באמצעות תחבושת אלסטית שנמצאה במקום ותקף אותה מינית, בכך שהחדיר את איבר מינו לישבנה, לפיה ולאיבר מינה.

• ע"פ 2285/10 פלוני (מיום 2.3.11) - בית המשפט המחוזי הטיל על המשיב, בין היתר, 15 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון החמיר ל- 17 שנות מאסר בפועל. כן הופעל במצטבר עונש מאסר על תנאי בן חודשיים; בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על-פי הודאתו, בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, שני מעשי סדום בנסיבות אינוס ומעשים מגונים בנסיבות אינוס (מקרים רבים); המתלוננת, שהיתה בעת ביצוע המעשים בת 12.5, ירדה בתחנת אוטובוס, ופגשה במערער שביקש את עזרתה בנשיאת שקיות. כשהגיעו לחורשה מבודדת הכה אותה המערער ואיים עליה כי אם תצעק או תתנגד - ידקור אותה וירצח את בני משפחתה המוכרים לו. בהמשך, בהגיעם לשדה, הורה הנאשם למתלוננת למצוץ את איבר מינו והחדירו לפיה. לאחר מכן, הורה המערער למתלוננת לשכב על בטנה, נישק את עכוזה, מישש אותו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, תוך שהיא בוכה מכאבים ונאנקת. בהמשך, הורה לה לשכב על גבה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולאחר מכן אונן בפניה עד שהגיע לפורקן והחדיר את איבר מינו אל איבר מינה בשנית, למשך מספר דקות. כתוצאה מהמעשים, נגרמו למתלוננת, בין היתר, פצעים וקרע בפי הטבעת, קרע בקרום הבתולין; המערער היה ללא עבר פלילי בעבירות מין או אלימות; הערכת מסוכנות גבוהה לטווח ארוך; בשיקולים לקולא נלקחו בחשבון נסיבות חייו הקשות של המערער שעומדות ברקע ביצוע המעשים, היותו קורבן התעללות מינית ואירוע טראומטי שארע לבת זוגו, כמו גם גילו הצעיר והודאתו במעשים.

• ע"פ 5851/09 עמירה (מיום 1.3.11) - בית המשפט המחוזי הטיל על המערער, בין היתר, 12 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט העליון הפחית ל- 10 שנות מאסר בפועל; המערער הורשע, לאחר הליך הוכחות,

בביצוע עבירה של מעשה סדום; הנאשם הסיע את המתלוננת ברכבו. המערער תפס בצווארה של המתלוננת, והוריד את ראשה לעבר איבר מינו, החדיר בכוח את איבר מינו לפיה ואונן בפיה עד שהגיע לפורקן מיני. בנוסף נגע המערער בחזה של המתלוננת ובמפשעתה; המערער ללא עבר פלילי.

על כן:

לאור המידע, רכיבי מתחם העונש ההולם והשיקולים דלעיל, מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם, בעבירות שבהן הוא הורשע כמפורט בכתב האישום המתוקן (במ/1), בנסיבות תיק זה (העושה ומעשיו), הינו בין 10-13 שנות מאסר בפועל.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות [סעי 40יא לחוק]:

הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו [סעי 40יא(1) לחוק], והעדר עבר פלילי [סעי 40יא(11) לחוק]- הנאשם, כבן 44 שנה, ללא עבר פלילי, ויהא זה מאסרו הראשון. בנוסף, הנאשם הינו אזרח אתיופיה ולטענת הסניגור תנאי מאסרו קשים ביותר, הוא אינו דובר את השפה, הוא בודד, איש איננו מבקר אותו והוא אינו יכול לצאת לחופשות.

נטילת האחריות של הנאשם [סעי 40יא(4) לחוק] - הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במ/1 בטרם החלה שמיעת הראיות בתיק. בכך הנאשם חסך את העדת המתלוננת (עובדה בעלת משמעות של ממש לקולא), וכן הוא חסך זמן וטרחה הכרוכים בניהול התיק, וזמן שיפוטי. הנאשם אמר בבית המשפט (עמי 23 לפרי): הוא מצטער מאוד על מה שעשה. הוא טעה.

מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירות ולפיצוי על הנזק שנגרם [סעי 40יא(5) לחוק] - הנאשם הפקיד, מרצונו ולא כחלק מהסדר הטיעון, 8,000 ₪ לפיצוי נפגעת העבירה (נ/3).

התנהגותו החיובית של הנאשם [סעי 40יא(7) לחוק] - מעדותו של מר י.ל (עמי 15-16 לפרי), עלה כי הוא והנאשם עבדו יחד בשנת 2009 בבית מלון, והם שמרו על קשר. לדבריו, הנאשם הוא בן אדם בודד בעולם ובנה את עולמו פה בשנים האחרונות בעשר אצבעות, חי חיים שקטים, ומעולם לא הסתבך בשום צורה. בתור עובד הנאשם היה עובד מסור ונאמן בבית המלון ולאחר מכן גם בעבודה מולו. הנאשם הוא אדם שכל כולו עשייה ועבודה. לפי מכתבה נ/1 מיום 10.9.17 של גבי ש.ז: הנאשם עבד כעובד ניקיון, והיה עובד עם מוסר עבודה גבוה, מסודר, ממושמע ונעים הליכות. בכל המקומות שבהם עבד הנאשם, היו מאד שבעי רצון מעבודתו ומהתנהגותו.

נסיבות נוספות שאינן קשורות לביצוע העבירה [סעי 40יב לחוק]:

החלטת הועדה המייעצת לענייני פליטים מיום 23.6.15, ומסמכים הקשורים אליה (נ/2)- מההחלטה ונספחיה עולה, כי בקשת הנאשם למקלט נדחתה, והוחלט שאין להעניק לנאשם מעמד של פליט. כמו כן, הועדה לא קיבלה את טענתו של הנאשם כי הוא "מחוסר אזרחות", ולשיטת הועדה הנאשם הינו אזרח אתיופיה לכל דבר ועניין (עמי 2-3 להחלטה). בעת גזירת עונשו של הנאשם אשקול גם את נסיבות חייו הקשות, כפי שפירט הנאשם במסמכים אלה. הסניגור ציין, בין השאר (עמי 22-23 לפרי): הנאשם חסר כל, בודד בארץ, בעשר שנותיו בארץ הוא לא הסתבך בפלילים, ועבד קשה לפרנסתו.

אי חריגה ממתחם העונש ההולם: בנסיבות תיק זה, מחד גיסא לא מצאתי כי יש הצדקה לחרוג ממתחם העונש ההולם לחומרא [סעי 40ה לחוק] ומאידך גיסא לא מצאתי כי יש הצדקה לחרוג ממתחם העונש ההולם שנקבע לעיל לקולא [סעי 40ד לחוק].

הרתעה: בענישה שתוטל על הנאשם, יש גם צורך להרתיעו מלבצע בעתיד עבירות דומות לאלה שביצע [סעי 40ו לחוק], וכן להרתיע עבריינים פוטנצייאלים אחרים, לבל יעברו עבירות דומות לאלה שביצע הנאשם [סעי 40ז לחוק]. הדברים שלהלן של בית המשפט העליון בפרשה אחרת, יפים גם לענייננו, בהתייחס לנאשם: "מעשיו של המשיב זועקים מבחינת חומרתם, הם מעוררים סלידה, וראויים לכל לשון של הוקעה וגינוי. המשיב ניצל, בדרכו המרושעת וחסרת החמלה, את ההזדמנות שנקרתה בדרכו...הוא כפה את עצמו עליה, תו׳ שהוא עושה שימוש באלימות, מצמיד סכין לצווארה ומאיים עליה בפגיעה קשה, אם לא תענה ליצריו המיניים המעוותים... נקבע, לא אחת, בפסיקתו של בית משפט זה, כי עבירות האינוס הן מהחמורות שבעבירות הקבועות בספר החוקים, ויש לראות, כגורם מרכזי בגזירת דינם של העבריינים, את "האינטרס הציבורי שבהרתעת עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם"...ועוד נקבע, כי יש להעביר לאותם עבריינים מסר ברור וחד-משמעי, אשר ימצא את ביטויו בהטלת עונשים כבדים ומרתיעים" (ע"פ 7867/11 פלוני, מיום 16.9.13, סעי 12 לפסה"ד).

ובמקום אחר:

"עבירות מין מעצם טיבן וטבען פוגעות בגופן של הקורבנות, מבזות את כבודן ורומסות את נפשן. מי שמבצע עבירות מין ראוי להוקעה וגינוי, וככלל נחוצה מדיניות ענישה מחמירה, שתיצור הרתעה ממשית מפני ביצוע עבירות מסוג זה ותבטא כראוי את הסלידה ושאט הנפש שחשה החברה מעשיית שימוש בגופו של אדם ככלי ריק לסיפוק יצריו של הפוגע. כ׳ במיוחד במקרים כגון זה שלפנינו, כאשר במעשיו של המערער גלומה אכזריות יוצאת דופן" (ע"פ 2624/15 פייסחוב, מיום 25.12.16, בסעי 6 לפסה"ד).

על כן:

לאור כל האמור לעיל, לרבות, מחד, בעיקר - העבירות החמורות שביצע הנאשם, הנסיבות החמורות הקשורות בביצוע העבירות הללו כמפורט לעיל ובכתב האישום המתוקן במ/1, לרבות הנאשם שביצע את זממו בחדרה של המתלוננת שגרה אצל הנאשם בשכירות משנה, ביצע בה מספר עבירות מין חמורות, תוך שהנאשם הורה למתלוננת, שוב ושוב, כשבידו סכין, להיות בתנוחות גוף שונות, כדי שהוא יוכל לבצע בה את מעשיו המיניים, הנאשם המשיך בביצוע עבירות המין במתלוננת על אף שהיא התחננה שיניח לה לנפשה, על אף שהיא הקיאה, על אף שהיא התפללה לאלוהיה, וכשהנאשם אף איים עליה שאם היא תחולל רעש הוא יהרוג אותה; הפגיעה המשמעותית והקשה בערכים החברתיים כתוצאה מביצוע העבירות, הנזק הקשה שנגרם למתלוננת כתוצאה ממעשיו של הנאשם כעולה בעיקר מתסקיר נפגעת העבירה, ומאיד׳, בעיקר - נטילת האחריות של הנאשם והודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן במ/1 ובכך נחסכה עדותה של המתלוננת בבית המשפט, העדר עבר פלילי לנאשם, נסיבות חייו הקשות של הנאשם, יהא זה מאסרו הראשון של הנאשם, הוא אינו דובר את השפה, הוא בודד בארץ, דבריהם של י.ל וש.ז לחיוב אודות הנאשם, השיקולים שהושמעו בטיעונים לעונש, מדיניות הענישה הנהוגה בפסיקה תוך השוואה ואבחנה לעבירות
שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען, ולנאשם, והפיצוי לנפגעת העבירה בסך 8,000 ש"ח שהנאשם הפקיד מרצונו כאמור לעיל - לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 11 (אחת עשרה) שנות מאסר בפועל, שיימנו מיום מעצרו - 23.8.16.

2. 24 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור עבירה לפי סימן הי לפרק יי לחוק העונשין מסוג פשע, לרבות ניסיון.

3. 12 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור עבירה לפי סימן הי לפרק יי לחוק העונשין מסוג עוון, לרבות ניסיון.

4. הנאשם ישלם פיצוי בסך 20,000 ₪ למתלוננת.

הנאשם הפקיד בקופת בית המשפט בטרם הטיעונים לעונש סכום של 8,000 ש"ח כפיצוי למתלוננת. את יתרת הפיצוי, בסך 12,000 ש"ח, הנאשם יפקיד בקופת בית המשפט ב - 10 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, החל מיום 1.2.18 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא יופקד כל תשלום מסכום הפיצוי האמור במלואו ובמועדו, הרי שמלוא סכום הפיצוי יעמוד לפרעון מיידי ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום שבו אמור היה הנאשם לשלמו, ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

השופטת טלי חיימוביץ:

אני מסכימה.

השופט גרשון גונטובניק:

אני מסכים.

סו0 דבר:

הוחלט אפוא, פה אחד, להטיל על הנאשם, דמטאו מקונן אספה, את העונשים המפורטים בחוות דעתו של השופט נויטל, סגן נשיא, אב"ד.

התביעה תעביר למזכירות בית המשפט תוך 7 ימים מהיום את פרטי המתלוננת, כדי שהפיצוי דלעיל יועבר אליה.

הוסברה לנאשם זכותו לערער על פסק הדין תוך 45 ימים מהיום. ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ח, 7 דצמבר 2017, במעמד הצדדים.

טלי חיימוביץ, שופטת

סגן נשיא, אב"ד