הנאשם הינו אזרח גרמני שנכנס לישראל ביום 1.11.09 באשרת תייר שפגה ביום 1.2.10, ומאז הינו שוהה בלתי חוקי בארץ. הנאשם נהג לבצע עבודות מזדמנות. בסמוך לחודש ספטמבר 2011, הכיר הנאשם את ר׳ג׳ ילידת 1949 (להלן: "המנוחה"). המנוחה נהגה להיעזר בנאשם בעבודות שונות בחנות שבבעלותה, ולעיתים הייתה מזמינה את הנאשם לדירתה (להלן: "הדירה"), שם הייתה מכינה לו ארוחות ונעזרת בו בעבודות שונות. במהלך חודש אוקטובר 2011 הנאשם חפץ לנסוע לארה"ב, וגמלה בליבו ההחלטה להשיג את הכסף הדרוש לו לנסיעה לארה"ב, ע"י כך שייטול מהמנוחה כספים ללא הסכמתה. לשם מימוש מטרתו האמורה, נפגש הנאשם בתאריך 25.10.11 עם המנוחה בדירתה. המנוחה ביקשה מהנאשם לתקן מאוורר מקולקל, ובמקביל הכינה ארוחת צהרים לנאשם. לאחר שסיים הנאשם את תיקון המאוורר, נכנסה המנוחה לשירותים. בשלב זה הנאשם גנב מתיקה של המנוחה כסף מזומן במטבע זר ובמטבע ישראלי בסכום שווה ערך לכ-4,800 ₪. כאשר יצאה המנוחה מהשירותים היא הבחינה בנאשם מניח את תיקה על הרצפה והבינה כי הנאשם נטל את כספה. בתגובה אמרה המנוחה לנאשם שבכוונתה להתקשר למשטרה, והסתובבה על מנת לקחת את הטלפון הנייד שלה שנותר בשירותים ולהתקשר למשטרה.

הנאשם הרים את מנוע המאוורר וזרק אותו בחוזקה לעבר ראשה של המנוחה. מנוע המאוורר פגע בחלק האחורי של ראשה, מעל לעורף, והיא נפלה על הרצפה כתוצאה מעוצמת המכה.

בשלב זה הנאשם ניגש למנוחה, ועל מנת לממש את החלטתו לגרום למותה, חנק את צווארה בשתי ידיו, כשהמנוחה אומרת לו "דוד למה"?. הנאשם לא הצליח לגרום למותה של המנוחה באמצעות חניקתה. על כן והיות שהתעייף מחניקתה בידיו, נטל הנאשם את כבל החשמל של המאוורר, כרך אותו סביב צווארה של המנוחה, וחנק אותה בחזקה בצווארה. לאחר מכן לקח הנאשם סכין מטבח ודקר את המנוחה מספר דקירות בחזה ובאזור הצוואר, בין היתר דקירה בחזה מצד ימין שחדרה לריאה הימנית. לאחר מכן, על מנת להבטיח שהמנוחה אשר דיממה למותה, לא תזעיק עזרה, ועל מנת להבטיח את מותה של המנוחה, נטל הנאשם בגד שהיה מונח על הרצפה והניחו על ראשה של המנוחה, תוך שהוא מגלגל את קצוות הבגד ודוחף אותו לתוך פיה.

בעוד המנוחה שוכבת מתבוססת בדמה על הרצפה, נכנס הנאשם למקלחת בדירה, התקלח והחליף את בגדיו לבגדים נקיים. לאחר מכן, על מנת לוודא את מותה של המנוחה, ועל מנת למנוע את גילוי מעשיו, החליט הנאשם לשרוף את הדירה בה נמצאה המנוחה. לשם כך באמצעות מצת שהיה ברשותו, הצית הנאשם אש בארבעה מוקדים בדירה, כל זאת כשהמנוחה שוכבת גוססת על הרצפה. לאחר שהאש החלה להתפשט בדירה, יצא הנאשם מהדירה כשהכספים שנטל מן המנוחה ברשותו. בהמשך, על מנת למנוע גילוי מעשיו, השליך הנאשם את הבגדים שלבש עת רצח את המנוחה, אל הירקון, בכוונה להשמיד ראיות. בהמשך למעשיו אלו, התקשר הנאשם להזמין כרטיס טיסה לארה"ב, המיר בציינג׳ חלק מהכסף הזר שגנב מהמנוחה לשקלים, ורכש כרטיס טיסה לארה"ב.

כתוצאה ממעשי הנאשם והדקירה בריאתה, נפטרה המנוחה בבית החולים.

הראיות לעונש: התביעה הגישה דברים שכתב א׳ - חתנה של המנוחה (ת/1), וכן הוגשו תסקיר נפגעיעבירה ועברו הפלילי של הנאשם (ת/2, ת/3). תמצית המידע הכלול במסמכים אלה יפורט להלן. ההגנה לא הגישה ראיות לעונש.

כאמור, עפ"י הסדר הטיעון במ/2, הוסכם בין הצדדים, בין השאר, שיוטל על הנאשם פיצוי למשפחת קורבן העבירות. המחלוקת העונשית שנותרה בין הצדדים הינה גובה הפיצוי [במ/2, סע׳ 7(ב)(2)] שהתביעה ביקשה שנפסוק לאמה של המנוחה ולכל אחד משלושת ילדיה. בכך נדון ונכריע עתה.

המצב המשפטי בענין פסיקת פיצוי בגזר הדין לבני משפחת המנוחה:

סעיף 2 בחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א - 2001, מגדיר מיהו "נפגע עבירה", בקובעו: "מי שנפגע במישרין מעבירה, וכן בן משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו, למעט החשוד, הנאשם או הנידון;", ו"בן משפחה" מוגדר בסעיף זה כך - "בן זוג, הורה או בן זוג של הורה, בן או בת, אח או אחות;". ברוח הגדרות אלה, ואף ברוח מרחיבה יותר, פסק בית המשפט העליון בע"פ 2196/10 אגבריה, בקובעו כך:

"...לעניין הפיצוי נטען...כי סעיף 77 לחוק העונשין אינו מאפשר פסיקת פיצוי למי שאינו הנפגע הישיר מן העבירה...אין להלום טענה זו. איני סבור כי סעיף 77 מצמצם עצמו לקרבן העבירה הישיר בלבד... או ל"נפגע עבירה" כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א- 2001. באחת הפרשות ציין השופט ג׳ובראן, כי "הגם שנכון הוא הדבר, כי בעבר מיעט בית- המשפט לחייב נאשמים ברצח לשלם פיצוי למשפחות הנרצחים, הרי שבעת האחרונה עדים אנו לשינוי מסוים שחל בפרשנות הניתנת לסעיף 77 לחוק העונשין. כך, החל בית-המשפט לעודד את השימוש בהוראת החוק האמורה לאור העלייה שחלה במעמדם של נפגעי עבירה ומתוך הכרה בזכותם לקבלת פיצוי על הנזקים השונים - הרכושיים, הגופניים והנפשיים - שנגרמו להם ... איני רואה כל סיבה שלא להעניק לילדי המנוחה פיצוי בגין הסבל כגון הסבל הרב שנפסק להם" (ע"פ 7033/04 יאיר נ׳ מדינת ישראל (לא פורסם) - פסקה 18). משמעות הדברים היא כי לא רק לנפגעי עבירה כהגדרתם בחוק זה יוענק הפיצוי לפי סעיף 77; לשונו של הסעיף, המדברת על פיצוי "לאדם שניזוק על-ידי העבירה..." ברורה למדי אין הסעיף נוקט בהגדרה מצמצמת, וגם תכליתו ברורה: לסייע...למי שניזוק מן העבירה, ולא יתכן ספק שככלל אשתו וילדיו של קרבן עבירה ניזוקים בעגמת נפש, בשלילת הכנסות ועוד..." (ראו שם, בסע׳ כב לפסה"ד מיום 8.3.12, מפי כב׳ השופט רובינשטיין, ועל דעת כב׳ השופטים עמית וסולברג).

על אותה רוח דברים חזר בית המשפט העליון שוב ושוב בפסיקתו, והותיר בעינה פסיקת פיצויים לבני משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו: בע"פ 2196/10 אגבריה דלעיל מיום 8.3.12 - פיצוי שנפסק גם להורי המנוח, ולצאצאי המתלונן ולאשתו; בע"פ 1948/09 אבו סבחה ואח׳ מיום 23.4.12 - פיצוי שנפסק ליורשי המנוח; בע"פ 6968/09 יונס מיום 30.8.12 - פיצוי שנפסק להוריו של המנוח; בע"פ 8704/09 באשה מיום 11.11.12 - פיצוי שנפסק להוריו של המנוח, לשני אחיו, ולאחותו; בע"פ 6385/11 בניטה מיום 3.12.12 - פיצוי שנפסק לאמה של המנוחה ולסבתה (ראו את הפסיקה דלעיל באתר ביהמ"ש העליון).

גובה הפיצוי טיעוני ב"כ הצדדים:

טיעון התביעה: ב"כ התביעה מבקשת שבית המשפט יפסוק לזכות אמה של המנוחה ולזכותם של כל אחד משלושת ילדיה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בסעיף 77 לחוק העומד על סך 258,000 ₪. תסקיר נפגעי העבירה מתאר את השבר העמוק אצל כל אחד ואחד מבני המשפחה - לגבי אמה של המנוחה בעמוד 3 בפסקה האחרונה שם - מדובר באם ובת ששמרו על קשר הדוק. המנוחה גרה תקופות ארוכות, גם עם ילדיה, בבית אמה ולאחר הרצח אמה של המנוחה נמנעת מאירועים חברתיים. ביחס לבנה צ׳ - מפנה לעמוד 5 בפסקה השנייה; ישנה פגיעה בתא המשפחתי שלו כולו כתוצאה מהרצח, הוא נעדר כוחות והדברים מפורטים. ו׳, בתה השנייה של המנוחה, לאחר הרצח הפסיקה לימודים בשל קושי ממשי להתרכז, נעצר הקידום המקצועי שלה, היא עצמה מרגישה חוסר עניין במכלול מישורי החיים - מפנה לעמוד 5 -7 בהקשר לו׳. א׳, בתה הצעירה של המנוחה - מפנה לעמוד 7-8 לתסקיר - נוצר משבר מול הסביבה, יש קושי בתקשורת בתוך התא המשפחתי גם על רקע השבר שחווה בן הזוג שלה א׳ וגם ביחס אליו ההשלכות פורטו בתסקיר. התסקיר מלמד שכל אחד מבני המשפחה ניזוק מהעבירות שביצע הנאשם; גם אם ההתמודדות היא שונה, יש נקודה אחת משותפת והיא אבל שמוביל לחסר ולקושי תפקודי. ישנה פסיקה ענפה של בתי המשפט שהכירה בזכותם של נפגעי עבירה בכלל ובפרט שארים - הורים, ילדים ואפילו אחים של קורבנות עבירות רצח לקבל פיצוי מהרוצח. פעם אחר פעם נפסקו סכומים גבוהים ואפילו סכומים מקסימליים לכל אחד ואחד מהנפגעים. בעניין לטיף נקבע שהפיצויים הם לניזוקים בעבור הסבל והנזק הנפשי גם אם הם לא היו תלויים במנוח כלכלית. לפי הפסיקה, מצבו הכלכלי של הנאשם, אי יכולתו לעמוד בתשלומי הפיצויים, אינם נשקלים בשיקולי בית המשפט, וכך גם אשם תורם בהתנהגויות של המנוח נקבע כלא רלוונטיות לעניין פסיקת הפיצוי. פסק דין יאיר, שבו חולק הפיצוי המקסימלי בין כל השארים, הוא יחסית ישן מראשית תקופת ההכרה בזכותם של הקורבנות, והיום העמדה היא שכל אחד ואחד מהניזוקים זכאי לפיצוי. פיצוי כזה הוא סביר ביותר בנסיבות העניין בשים לב לרצח האכזרי ולסבלה של המנוחה עובר למותה ולאלמנטים נוספים לרבות העובדה שהמנוחה עבדה והשתכרה. הודאת הנאשם איננה פקטור בחישוב הנזק לקורבנות מכל מקום זו באה בתחילת פרשת הגנה וגם לכך יש משקל. לכן התביעה ביקשה לחייב את הנאשם בפיצוי לאם המנוחה ולכל אחד משלושת ילדיה, בסכום של 258,000 ₪ לכל אחד מהם.

כאמור, התביעה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם:

הנאשם הורשע בעבר בביצוע העבירות הבאות בחוץ לארץ:

בגרמניה (ת/2) - עבירות גניבה (מספר מקרים), גניבה בנסיבות מחמירות מאוד, מעילה, מעשה רמאות באמצעות מחשב, הונאה (2 מקרים), שוד (מספר מקרים). בגין עבירות אלו נגזרו עליו עונשים הנעים בין עבודות שירות לשנתיים מאסר. עבירה אחרונה בוצעה בשנת 2004. בארה"ב (ת/3) - הנאשם הואשם בקבלת רכוש גנוב (רכב), ההליכים נגדו נדחו במסגרת פרויקט מעורבות לפני משפט, אך השתתפותו בפרויקט הופסקה בעקבות פנייה של קצין פיקוח אזורי, הנאשם לא התייצב לשימוע בפני ביהמ"ש, והוצא צו מעצר נגדו. עבירה זו בוצעה בשנת 2006.

טיעון ההגנה לעונש: בפסיקה לא ניתן פיצוי מקסימלי. בפסקי דין שהוגשו ע"י התביעה יש נסיבות מיוחדות. למשל, בפסק דין ניזרי אחד השיקולים היה שהילדים ראו את האם נשרפת בחיים לנגד עיניהם וזו הסיבה שביהמ"ש העליון סבר שיש לתת את הפיצוי המקסימלי. פסק דין נוסף שיש בו שיקול מיוחד הוא נדב שם דובר בילדים קטינים שהיו סמוכים לשולחנו של המנוח. היו שיקולים נוספים - למשל בברקאי דובר על שיקול שהנאשם רדף בצורה אובססיבית את המנוח חודשים ארוכים אחרי פיטוריו והביע שמחה למותו. כך גם בפסקי הדין האחרים, כל אחד ועניינו. בענייננו, יש להתחשב בעובדה שהנאשם הודה ולקח אחריות, מתחרט ולוקח על עצמו את העונש של מאסר עולם. הנאשם אמר: הוא נורא מצטער על המקרה. הוא חשב אחרי המקרה הרבה על הנושא. הוא יכול להבין את המשפחה שכועסת עליו. הוא מקווה שבמשך הזמן יסלחו לו (עמי 74 לפר׳).

פסיקה של ביהמ"ש העליון שבה נפסק פיצוי בסכום המירבי הקבוע בסעיף 77 לחוק לבני משפחה של מי שהעבירה גרמה למותו:

בע"פ 4179/07 נדב (פורסם בנבו, 23.4.2009), ירה המערער במנוח מטווח קצר שתי יריות אקדח שפגעו בחלקו האחורי של ראשו. גופת המנוח הושלכה בסמוך לאתר בניה. ביהמ"ש פסק פיצוי לשני ילדיו הקטינים של המנוח, שהיו סמוכים על שולחנו, בסכום המירבי, שעמד אז על 228,000 ₪. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור והותיר את רכיב הפיצוי בעינו.

בע"פ 2092/05 נזרי (פורסם בנבו, 11.11.2009), שפך המערער בנזין על גרושתו והצית אותה, ובעודה בוערת ניסה לדרסה. כל זאת למול עיניהן של שתיים מבנותיהם. המנוחה מתה מפצעיה כשלושה שבועות לאחר האירוע. על המערער נגזר, בין היתר, פיצוי כספי לשלוש בנותיו בסך 228,000 ₪ לכל אחת. ביהמ"ש העליון הותיר את רכיב הפיצוי בעינו.

בע"פ 8800/07 בראשי (פורסם בנבו, 26.4.2010), ירה המערער שלוש פעמים לכיוון ראשו של המנוח, על רקע סכסוך כספי. מותו נגרם במקום. ביהמ"ש הטיל עליו, בין היתר, לפצות כל אחד מילדי המנוח וכן את אשתו בסכום של 228,000 ₪. ביהמ"ש העליון הותיר את רכיב הפיצוי בעינו.

בע"פ 9623/07 ברקאי (פורסם בנבו, 30.6.2010), ירה המערער בעורפו של המנוח בשעת לילה, על רקע משקע של מרירות שנותר בליבו כלפי המנוח. ביהמ"ש חייבו לפצות את אימו, אשתו ובתו של המנוח בסכום של 228,000 ₪, הוא הסכום המירבי שהיה קבוע אז בחוק. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור. בע"פ 8704/09 באשה (פורסם בנבו, 11.11.2012), הורשע המערער בביצוע בצוותא של רצח בכוונה תחילה - המערער השתתף בתקיפת המנוח ועמד בסמוך אליו כשהלה נדקר, ונקבע כי הייתה לו שליטה רעיונית על הביצוע. הוטל עליו, בין היתר, חיוב לפצות את הורי המנוח ואת אחיו הצעיר ממנו בסכום של 228,000 ₪ כל אחד (שהיה אז סכום הפיצוי המירבי שבחוק), ואת אחותו ואחיו הבכור של המנוח בסכום של 80,000 ₪ כל אחד. ביהמ"ש העליון דחה את הערעור והותיר את רכיב הפיצוי בעינו.

יישום פסיקת ביהמ"ש העליון על אירוע רצח המנוחה - לאור נסיבותיו ולאור הנזק והסבל שנגרמו לאם המנוחה ולשלושת ילדיה, מן הדין הוא לפסוק לכל אחד מהם פיצוי בסכום המירבי:א. נסיבות רצח המנוחה מצדיקות פסיקת פיצוי בסכום המקסימלי שבחוק לאם המנוחה ולכל אחד מילדיה:

כאמור בכתב האישום המתוקן במ/1 בו הודה הנאשם, המנוחה נהגה להיעזר בנאשם בביצוע עבודות שונות ולהכין לו ארוחות. כאשר אמרה המנוחה לנאשם כי בכוונתה להתקשר למשטרה כיוון שהבינה כי נטל ממנה כסף, הרים הנאשם מנוע של מאוורר וזרק אותו בחוזקה לעבר ראשה של המנוחה, והיא נפלה על הרצפה כתוצאה מעוצמת המכה. בשלב זה הנאשם ניגש למנוחה וחנק את צווארה בשתי ידיו, כשהמנוחה אומרת לו "דוד למה"?. הנאשם לא הצליח לגרום למותה של המנוחה באמצעות חניקתה. על כן והיות שהתעייף מחניקתה בידיו, נטל הנאשם כבל חשמל של מאוורר, כרך אותו סביב צווארה של המנוחה, וחנק אותה בחזקה בצווארה. לאחר מכן לקח הנאשם סכין מטבח ודקר את המנוחה מספר דקירות בחזה ובאזור הצוואר. לאחר מכן, על מנת להבטיח שהמנוחה אשר דיממה למותה, לא תזעיק עזרה, ועל מנת להבטיח את מותה של המנוחה, נטל הנאשם בגד שהיה מונח על הרצפה והניחו על ראשה של המנוחה, תוך שהוא מגלגל את קצוות הבגד ודוחף אותו לתוך פיה. בעוד המנוחה שוכבת מתבוססת בדמה על הרצפה, התקלח הנאשם והחליף את בגדיו. לאחר מכן, על מנת לוודא את מותה של המנוחה, ועל מנת למנוע את גילוי מעשיו, הצית הנאשם אש בארבעה מוקדים בדירה, כל זאת כשהמנוחה שוכבת גוססת על הרצפה. לאחר שהאש החלה להתפשט בדירה, יצא הנאשם מהדירה כשהכספים שנטל מן המנוחה ברשותו.

עינינו הרואות: אלימות קשה, התעללות ואכזריות שזורות במעשי הנאשם, שניצל את אמונה של המנוחה בו ורצח אותה. נסיבות ביצוע הרצח חמורות הן. כמתואר לעיל, מדובר באירוע רב שלבים שבמהלכו היו לנאשם מספר הזדמנויות לחדול ממעשיו ולא להמשיך במלאכת הרצח, אך במקום זאת הנאשם בחר להחריף את מעשיו, התעלל במנוחה והתאכזר לה, תוך שימוש בעזרים שונים, חבל בה, חנק אותה, ודקר אותה. ואם בכך לא די, הרי שבעוד המנוחה מתבוססת בדמה הנאשם התקלח בדירתה, ולבסוף הצית את הדירה ועזבה כשהוא מותיר את המנוחה שוכבת על הרצפה. התעלמותו ואדישותו של הנאשם לנוכח סבלה של המנוחה, שהוא זה שגרמו במעשה הרצח שביצע, גם הן זועקות. כל זאת עשה הנאשם ללא כל התגרות מצד המנוחה, ותוך שהוא גם גונב מכספה. השוואה לפסקי הדין שהובאו לעיל מעלה כי נסיבות הרצח נשוא תיק זה הן חמורות ביותר, ואם בפסקי הדין דלעיל אישר ביהמ"ש העליון פיצויים בסכום המירבי בחוק, מקל וחומר שיש לעשות כן גם בענייננו.

ב. הנזק והסבל שנגרמו לאם המנוחה ולילדיה מצדיקים גם הם פסיקת פיצוי בסכום המקסימלי: עפ"י תסקיר נפגעי עבירה מ-6.12.12: המנוחה הייתה בת 62 בהירצחה, אם לשלושה ילדים בוגרים ובת לאם קשישה. על פי תיאור ילדי המשפחה, הדמות הדומיננטית עבורם, במשך כל השנים, הייתה המנוחה. השנים האחרונות לחייה של המנוחה תוארו כשנים טובות מבחינת בני המשפחה, שתיארו את המנוחה כאם וסבתא משמעותית ואהובה. לידיעה על הרצח קדמו שעות של חרדה וחוסר וודאות. השעות הללו מתוארות כאירוע טראומטי בפני עצמו, מלווה בתחושת בהלה וחוסר אונים. עורכת התסקיר הציגה את כל אחד מבני המשפחה, ופירטה את תמונת הנזק הייחודית לו:

מ׳ - אם המנוחה: בת 85, מנהלת חיים עצמאיים. הקשר המיוחד שהיה למי עם בתה (היא המנוחה), והדאגה לה היו, במידה רבה, תכלית חייה. על אף גילה המתקדם הייתה מי אישה פעילה. כמעט מדי יום הייתה מגיעה לבקר את בתה בחנות, מבשלת למענה וכן היו מרבות לשוחח בטלפון. היא תיארה את הרגשתה ביום הרצח כתחושה של מוות פנימי, המלווה אותה גם כיום. לדברי בן זוגה של נכדתה (אי), בתגובה להודעה על הרצח, מי התמוטטה בצעקות והכתה את עצמה כמתוך התקף. בתקופה הראשונה שלאחר הרצח הייתה בהשגחת בני המשפחה. גם היום הם מבטאים חשש לבריאותה הנפשית והפיזית. מי מתארת כיום חוסר עניין בחייה, תחושה של קהות חושים ואבל מתמשך. שנתה נודדת והיא ממשיכה לראות את דמותה של המנוחה בכל מקום בבית. היא אינה מקפידה על בריאותה כמקודם, ראייתה ושמיעתה התדרדרו והיא ירדה מאוד במשקלה. מי נמנעת מלהגיע לאירועים משפחתיים או חברתיים, שכן העצב והאבל שחשה מונעים ממנה לשמוח.

צ׳ - בנה הבכור של המנוחה: כיום בן 42, נשוי ואב ל-3 בנות. צי מתאר קשר חברי קרוב עם אימו. הוא חווה את הרצח כשבר שהיטה את מסלול חייו. הוא מתאר תחושה של קהות חושים, דיכאון, אדישות לסביבתו וקושי לנהל שיגרת יום יום. תקופה ארוכה לא תיפקד, כיום הוא חוזר בהדרגה לנהל את עסקו. בשל חוסר תפקודו מצבו הכלכלי התדרדר. צי עסוק רבות במחשבות על מה שעברה אימו ברגעיה האחרונים ומוצף במחשבות חודרניות על פרטי הרצח והסבל שחוותה. הנוכחות בדיונים המשפטיים גרמה לו לתחושות של זעם ומחנק שהוא מתקשה להכיל. הוא חש כי אימו נרצחה בגלל האמון שנתנה באנשים וטוב ליבה. הוא מתרחק מחברת בני אדם וחש מנוכר גם לאנשים קרובים אליו. לדברי אשתו, צי מתקשה לשתפה בעובר עליו, ומגיב בדיכאוניות ואפטיות המתחלפים ברגעים של התפרצויות זעם וחוסר סבלנות. עורכת התסקיר התרשמה כי הפגיעה יצרה אצל צי תחושה של קריסה פנימית. היעדר התפקוד והפגיעה בעבודתו, שעליה התבסס במידה רבה דימויו העצמי, יוצרים קושי נוסף להחלים מתחושת האבל.

ו׳ - בתה השנייה של המנוחה: בת 41, נשואה ואם ל-3 ילדים קטנים. וי מתארת קשר קרוב עם האם. נסיבות המוות - היותו אירוע פתאומי ואלים, מוות שנגרם מ"מעשי אדם", מקשים על תהליך התאבלותה. וי הדגישה בפני עורכת התסקיר כי אינה יכולה להרשות לעצמה לשקוע בדיכאון, בשל צמתים שונים בחייה המקצועיים והאישיים. מקום עבודתה הוא אינטנסיבי ותובעני. האבל שהיא חשה מוצא את ביטויו בתחושה פנימית של עייפות נפשית ודיכאון חבוי. לפני הרצח הייתה אדם חברותי, אולם כיום חשה חוסר עניין ומועקה באינטראקציות חברתיות. המנוחה הייתה סבתם היחידה של ילדיה הקטנים. בנה הבכור, בן ה-5, אינו יודע על הרצח אולם מבין שסבתו האהובה נעלמה מחייו, הוא עוסק הרבה במחשבות על מוות ופיתח חרדות שלא היו לו קודם לכן. וי חשה כי היא נמצאת בהעמדת פנים תמידית ושנפגמה יכולתה להיות אוטנטית ואינטימית גם מול האנשים הקרובים לה, כמו ילדיה ובעלה. כיתר אחיה, מתאמצת וי להיות מעורבת בהליך המשפטי. מעורבות זו מהווה עבורה דרך להחזיר תחושת שליטה וסדר בעולמה, וכן היא רואה זאת כחוב מוסרי לאמה.

א׳ - בתה הצעירה של המנוחה: בת 38, נשואה ואם ל-3 ילדים קטנים. אי תיארה ארוכות את האם כמי שהייתה מסורה ללא תנאי וגבול לילדיה ולנכדיה ומעורבת מאוד בחייהם, "כחלק ממני, חלק בלתי נפרד מהחיים שלי". נראה כי מות האם שלל מ-אי את האדם עליו הייתה יכולה להישען בכל תנאי ומצב. הקשר האינטנסיבי ביניהן מקשה מאוד על ההשלמה עם הפרידה הפתאומית.

הכסף שנגנב ביום הרצח מתיקה של המנוחה נאסף עבור אי. המחשבה על כך מעוררת בה תחושות אשמה. היא תיארה את האבל על אובדן אימה כתחושה של עצב שקט המלווה אותה כל הזמן. אי חשה כי האובדן המית אצלה את שמחת החיים ואת יכולתה להרגיש תחושות חיוביות. היא מרגישה שהפכה להיות אדם קשה, כלפי עצמה וכלפי סביבתה. היא חשה שאינה יכולה לסמוך עוד על אנשים סביבה. היא מתקשה לתקשר ולבטא רגש גם לאנשים משמעותיים לה כמו בן זוגה וילדיה. כמו כן, מתקשה בעבודתה, היא מתעייפת בקלות וחסרת סבלנות.

גם בן זוגה של אי מעיד כי הוא עצמו מתמודד עם משבר רגשי עמוק מאז הרצח. הוא מקבל טיפול ונעזר במשרד הרווחה. עורכת התסקיר התרשמה כי שני בני הזוג חווים אובדן קשה. למרות הדאגה ההדדית, אי נמנעת מלשתף את בן זוגה באבלה ואינה יכולה להישען עליו מתוך חשש להרע את מצבו. האובדן נוכח מאוד בחיי המשפחה, ונשאר בלתי מדובר ובלתי פתור.

לסיכום: עורכת התסקיר התרשמה כי הרצח, שהתרחש בתקופה משמעותית בחייה של המנוחה - בה תכננה לפרוש מעבודתה וליהנות מפירות עמלה כמו גם ממשפחתה ונכדיה - יצר שבר עמוק אצל ילדיה ואמה. הם מתאמצים, כל אחד בדרכו, לחזור לשגרה ולתמוך אחד בשני. נסיבות המוות, כמו גם אובדן אדם שמקומו בחייהם היה מרכזי ומשמעותי, מקשים עליהם מאוד. עורכת התסקיר רואה במאבקם "שהצדק ייעשה" כהגדרתם, דרך להחזיר תחושת משמעות וצדק בעולמם של בני המשפחה שהתערער.

כמו כן, ממליצה עורכת התסקיר כי יוטל על הנאשם מרכיב של פיצויים, שיש בהם כדי לבטא הכרה בנזק שנגרם לבני המשפחה.

על כן: מתסקיר נפגעי העבירה עולה תמונה קשה של משפחה המומה, שבורה וכואבת. כל אחד מבני המשפחה חווה את השבר באופן אישי, כאשר למדנו מהתסקיר גם על הקרבה ששררה בין בני המשפחה למנוחה. תמונות הנזק הפרטניות שפורטו בתסקיר הן מוחשיות ומשמעותיות. בני המשפחה מנסים להתמודד עם האובדן הפתאומי ברמה היומיומית, ומתמרנים בין הצורך שחשים להתאבל לבין הניסיון לחזור לשגרה ולתפקוד. המידע שבתסקיר ממחיש את נזקיהם, סבלם ואת מצוקתם הממשית של בני המשפחה. הפגיעה בכל אחד ואחת מבני המשפחה היא עמוקה, ומצדיקה כשלעצמה, את חיוב הנאשם לפצות את אם המנוחה ואת כל אחד מילדיה, בסכום המירבי שבחוק.

מתוך דברי א׳ - חתנה של המנוחה, שהוגשו לבית המשפט (ת/1):

האהבה, המסירות והדאגה שהייתה למנוחה למשפחה, זה הדבר שהכי אפיין אותה. כל המשפחה חיכתה בכיליון עיניים ליום בו המנוחה תסגור את החנות ותבלה יותר בחיק המשפחה. כל זה נקטע עם הרצח. ועכשיו הנכדים לא יזכו להכיר את סבתם. למרות שהחוק מכיר רק בקרובים מדרגה ראשונה כנפגעים, א׳ רואה את עצמו גם כנפגע מהרצח. מאז הרצח ואחרי השבעה יכולת הריכוז שלו נפגעה בצורה קשה מאוד והוא התקשה לחזור לתפקוד עבודה מלא, מה שהוביל לקריסה כלכלית. עיקר הקושי עוד לפני בני המשפחה, כל אחד ואחד מהם מנסה להתמודד עם האירוע בדרכו. מתוך ההספד שהקריא א׳ בלוויה: "...מותך היכה בנו בתדהמה עצומה, לא נשקוט ולא ננוח עד שאותו רוצח ארור ישב מאחורי סורג ובריח". במציאות שנכפתה עליהם, א׳ שמח שהגיעו לזמן הזה. אך בשביל בני המשפחה העניין לא הסתיים, הם ימשיכו ויעקבו ויוודאו שהרוצח ירצה את עונשו.

ודוק: בית המשפט העליון כבר פסק, כי שיעור הפיצוי הנפסק לטובת נפגע העבירה במסגרת ההליך הפלילי אינו קשור ואינו נקבע בהתחשב ביכולתו הכלכלית של הנאשם [ראו בסוגיה: ע"פ 2661/12 פלוני, בסע׳ 35 לפסה"ד מיום 19.11.12; ע"פ 10102/07 פלוני, בסע׳ 81 לפסה"ד מיום 7.9.10; ע"פ 5761/05 מגידלאוי, בסע׳ ט(2) לפסה"ד מיום 24.7.06].

סוף דבר:

אנו נאמץ את הסדר הטיעון שערכו הצדדים באשר הוא סביר בנסיבות הענין. לא למותר לציין שהסדר הטיעון לא גרע מעונש החובה שקבע המחוקק בגין עבירת הרצח שביצע הנאשם - מאסר עולם, ואף סוכם בו, בין השאר, על פסיקת פיצוי למשפחת קורבן העבירות. אשר לפיצוי זה, הרי שלאור העבירות שביצע הנאשם, ובראש ובראשונה העבירה החמורה מכולן, והחמורה ביותר הקיימת בחוק העונשין - עבירת הרצח, לאור עובדות כתב האישום המתוקן (במ/1) שבו הודה הנאשם והנסיבות החמורות והקשות של ביצוע עבירת הרצח ע"י הנאשם כמפורט לעיל, עברו הפלילי של הנאשם, ולאור האמור בתסקיר נפגעי העבירה לעיל, על רקע פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה, נפסוק לאם המנוחה ולכל אחד משלושת ילדיה, את הפיצוי בסכום המקסימלי הקבוע בחוק. ודוק: ברי כי גם תשלום פיצוי בסכום המקסימלי הקבוע בחוק לא יוכל למלא את החלל העמוק שנפער בחיי בני משפחת המנוחה עקב הרצחה, ולא יוכל לתקן את הנזק והסבל שנגרמו כתוצאה מאובדן חייה, שאין לו שיעור, כפי שתואר בתסקיר נפגעי

העבירה, ובדבריו של אי, חתנה של המנוחה (ראו בסוגיה, למשל: ע"פ 6452/09 עלי, בסעי 10 לפסה"ד,

מיום 22.7.10; ע"פ 8745/08 פלוני, בסעי 32 לפסה"ד, מיום 30.11.11), ואולם, לפחות את שניתן לעשות

מבחינת גובה סכום הפיצוי שניתן לפסוק בגזר דין פלילי - פסיקת פיצוי בסכום המקסימלי שבחוק - את

זאת נעשה אנו בגזר דין זה.

אנו גוזרים איפוא על הנאשם, ולנטין שוורצה, את העונשים הבאים:

1. בגין רצח המנוחה - מאסר עולם (עונש חובה), שיימנה מיום מעצרו של הנאשם - 25.10.11.

2. בגין יתר העבירות שבהן הורשע הנאשם כמפורט לעיל - 5 שנות מאסר בפועל אשר ירוצו בחופף לעונש מאסר העולם שהוטל לעיל.

3. 24 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג פשע, או עבירה נגד הרכוש מסוג פשע, או עבירה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, והכל - לרבות ניסיון.

4. 12 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה של אלימות פיזית נגד הגוף מסוג עוון, או עבירה נגד הרכוש מסוג עוון, והכל - לרבות ניסיון.

5. 8 חודשי מאסר על תנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו לא יעבור הנאשם עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין, או עבירה של שהייה שלא כחוק בישראל, והכל - לרבות ניסיון.

6. הנאשם ישלם פיצוי בסך של 258,000 ₪ לכל אחד מנפגעי העבירה הבאים: לאם המנוחה - מי קי, לבנות המנוחה - וי רי ו- אי שי, ולבנה של המנוחה - צי זי. סך כל הפיצוי שישלם הנאשם כמפורט לעיל יהיה איפוא 1,032,000 ₪ (מיליון ושלושים ושניים אלף ש"ח). הפיצוי האמור יופקד בקופת ביהמ"ש עבור כל אחד מנפגעי העבירה דלעיל לא יאוחר מ-120 יום מהיום ואם לא הופקד כאמור, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שבו אמור היה הנאשם לשלמו כאמור, ועד למועד פירעונו המלא בפועל. התביעה תעביר למזכירות בימ"ש תוך 7 ימים מהיום את פרטי הנפגעים דלעיל להעברת הפיצוי.

הוסברה לנאשם זכותו לערער על פסק הדין תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ג , 20 ינואר 2013, במעמד הצדדים ןבאי כוחם.