המתלוננת והנאשם שניהם אזרחי אריתריאה השוהים בארץ. על פי הנטען בכתב האישום, במועד הרלוונטי לאישום התגוררה המתלוננת בדירה ברח' __ בתל-אביב, בה הפעילה בית קפה המיועד בעיקר לאזרחי אריתריאה. בתאריך 13.11.11 בשעה 7:00 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם בצוותא עם שני אנשים נוספים לדירה (להלן: "האחרים"). השלושה נקשו על דלת הדירה ולאחר שהמתלוננת התעוררה משנתה והכניסה אותם לדירה, ביקשו לשתות בירה. לאחר שהגישה לנאשם והאחרים בקבוקי בירה, נכנסה המתלוננת לחדר השירותים הממוקם בדירה. כשביקשה לצאת מחדר השירותים, גילתה כי דלת החדר נעולה. המתלוננת קראה לנאשם ולאחרים שיסייעו לה לפתוח את הדלת. בעקבות פנייתה טיפס אחד האחרים על קיר השירותים והציע למשוך את המתלוננת דרך הרווח בין הדלת לתקרה (להלן: "הרווח"). לאחר שהמתלוננת סירבה להצעתו, הציע הנאשם להיכנס לשירותים דרך הרווח ולנסות לפתוח את הדלת מתוך השירותים. המתלוננת הסכימה להצעת הנאשם והוא טיפס על הקיר ונכנס לחדר השירותים בו שהתה המתלוננת. מיד לאחר שנכנס לשירותים פנה הנאשם אל המתלוננת ודרש ממנה כי תקיים עמו יחסי מין ואיים עליה כי במידה ותסרב, יהרוג אותה. לאור סירובה של המתלוננת לקיים עמו יחסי מין, החל הנאשם לחנוק את המתלוננת כשהוא אוחז בגרונה וניסה לחנוק אותה בדרך זו. בהמשך, הפיל הנאשם את המתלוננת אל רצפת השירותים ולמרות תחנוניה שיעזוב אותה לנפשה, הרימה באמצעות משיכת שערותיה, הכה אותה בראשה באמצעות בקבוק בירה ודחף את פניה לתוך מי האסלה בשירותים. מיד לאחר האמור הסיט הנאשם את החצאית והתחתונים אותם לבשה המתלוננת ובעל את המתלוננת בניגוד לרצונה בכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה עד אשר הגיע לפורקן. לאחר שהנאשם הגיע לפורקן, הדפה אותו המתלוננת מעליה וניסתה ללא הצלחה להימלט מחדר השירותים. הנאשם, אשר זעם על כך שהמתלוננת דחפה אותו, החל להכות את המתלוננת באמצעות צינור ברזל ואגרופיו, הטיח בגבה כיור אותו תלש מקיר השירותים, הפילה ארצה, דרך על בטנה וחנק אותה. מיד לאחר האמור, טיפס הנאשם על קיר השירותים ונמלט מהמקום בעוד המתלוננת מוטלת על רצפת השירותים שותתת דם. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות ודימומים, בין היתר: שכבת עור שהוסרה מעל עין שמאל דימומים ופצעי שפשוף בצוואר, פצע שפשוף בין אפה לשפתיה ודימומים בשתי שפתיה.

תשובת הנאשם לכתב האישום

תשובתו של הנאשם לכתב האישום ניתנה בדיון שהתקיים ביום 23.5.12. בתשובתו אישר הנאשם כי הגיע בבוקר האירוע לדירת המתלוננת על מנת לשתות אך טען כי הגיע בגפו וכי במועד בו הגיע כבר היה המקום פתוח, נכחו בו אחרים, ונשמעה בו מוסיקה לריקודים. הוא הזמין בירה וקיבל אותה. הנאשם הכחיש את הסיטואציה לפיה ננעלה המתלוננת בשירותים, את כניסתו לתא השירותים ואת בעילתו אותה בכוח, ולטענתו לא קיים עמה כלל יחסים. לטענת הנאשם, המתלוננת כעסה עליו שהוא שותה במקום אחר ובא אל בית הקפה שלה רק כדי לרקוד ולא לשלם עבור שתייה - הם התווכחו, הוא סטר לה, היא ירקה עליו וניסתה לקחת ממנו את בקבוק הבירה, הוא תפס אותה, דחף אותה בכוח וברח מהמקום (עמי 4 לפרוט׳). עם תום פרשת התביעה, בעדותו לפנינו במסגרת חקירתו הראשית, שינה הנאשם את גרסתו לאירועים נשוא כתב האישום. הנאשם הציג גרסה חדשה, כבושה, עליה אעמוד בהרחבה בהמשך. בשלב זה די שאציין כי במסגרת גרסתו החדשה והכבושה, הודה בקיום יחסי מין עם המתלוננת בתא השירותים הנעול, אלא שלטענתו אלו בוצעו בהסכמה. את האלימות שהפגין כלפי המתלוננת במסגרת האירוע הסביר הנאשםכתוצאה מריב בו פתחה עמו המתלוננת בתא השירותים הנעול, לאחר שהחלו בקיום יחסים בהסכמה, שנסב סביב תנאי התשלום שהבטיח הנאשם לשלם למתלוננת בתמורה לקיום יחסי מין עמו.

דיון

ראיות המאשימה

המאשימה הניחה לפנינו את מכלול ראיותיה. המסד - עדותה של המתלוננת. בנוסף לכך העיד שכן של המתלוננת (עת/11) שנזעק למקום האירוע מששמע את זעקותיה לעזרה ואף הספיק לחזות בנוכחים בדירה עוזבים את המקום, בטרם הגיעה המשטרה. כן העידו חוקרי המשטרה שחקרו את האירוע, אספו ממצאים וגבו עדויות מהמעורבים ומומחה רפואי משפטי, ד"ר ריקרדו נחמן (עת/14) שבדק את המתלוננת שעות מספר לאחר האירוע. כמו כן הוגשו דוחות, זכ"דים, מסמכים רפואיים, חוות דעת המעבדה לזיהוי פלילי, ומסמכים נוספים, שהרלוונטים בהם יסקרו בהרחבה בהמשך. זה המקום לציין כי אותם שניים אחרים שעל פי הנטען בכתב האישום הגיעו בצוותא עמו לדירת המתלוננת ונכחו במקום במועד האירוע, וזהותם לא הייתה ידועה למאשימה, אותרו ע"י ב"כ הנאשם והובאו לעדות מטעם ההגנה.

נוכח כפירתו של הנאשם באשמות שיוחסו לו בכלל ובקיום מגע מיני עם המתלוננת בפרט, נאלצה המאשימה במסגרת פרשת התביעה, להביא, בין השאר, ראיות ועדויות רבות שאינן רלוונטיות עוד לגדר המחלוקת, לאור גרסתו הכבושה והחדשה של הנאשם שנשמעה במסגרת חקירתו הראשית. מדובר בעיקר בממצאי DNAשמקורם בזרעו של הנאשם שנמצא על תחתוני המתלוננת, ממצאים שנגבו, הועברו, פוענחו ונותחו (לרבות מן הפן הסטטיסטי) ע"י עדים רבים שהעידו מטעם המאשימה, שעדותם התייתרה, הלכה למעשה, שכן "חלק ממעשה התקיפה אשר יוחס לנאשם כמו גם המעשה המיני אינם מוכחשים והם מוסכמים על הצדדים, הרי שעיקר המשפט נסוב סביב שאלת הסכמתה של המתלוננת לביצוע המעשה המיני" (סי 128לסיכומי ב"כ הנאשם). בנסיבות אלו, ניתוח ראיות הצדדים ייעשה תוך שימת דגש על הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים בשלב תום שמיעת הראיות, ולא על שלל אלו שהיו נתונות במחלוקת בטרם שטח הנאשם את גרסתו החדשה לאירועים, במסגרתה הודה בקיום יחסי מין עם המתלוננת.

גירסת המתלוננת (עת/1)

המתלוננת מסרה את הודעתה הראשונה במשטרה ביום האירוע ה-13.11.2011(ת/6אי) וזו תועדה (ת/6ב) ותומללה (ת/6ג). בתאריך 5.3.12התבצע עימות בין המתלוננת לנאשם (ת/7א) שגם הוא תועד (ת/7ב) ותומלל (ת/7ג). הודעה שנייה נגבתה מהמתלוננת במשטרה ביום 9.3.12(ת/8א). דא עקא, אירעה תקלה בהקלטת הודעה זו וכתוצאה מדיסק פגום לא ניתן היה לתמללה (מזכר בעניין צורף כמוצג ת/ב מאת השוטר אבידור ברש שאף העיד מטעם התביעה). ביום 11.3.12נגבתה מהמתלוננת הודעה שלישית (ת/9א) שגם היא תועדה (ת/9ב) ותומללה (ת/9ג). כל ההודעות, כמו גם העימות, נעשו בנוכחות ובאמצעות מתורגמן לשפה הטגרית מטעם המשטרה. המתלוננת, בעדותה בבית המשפט, במסגרת חקירתה, הן הראשית והן הנגדית, התייחסה לכל שהתחולל בינה לבין הנאשם בחדר השירותים הנעול במועד האירוע. התיאור העובדתי שמסרה המתלוננת בעדותה תומך ברובו בנטען בכתב האישום, ומכל מקום אינו גורע ממנו אלא מוסיף עליו. המתלוננת אינה דוברת את השפה העברית, ועדותה שהובאה בשפה הטיגרית תורגמה במהלך מתן עדותה,על ידי מתורגמן מטעם בית המשפט.

המתלוננת סיפרה בבית המשפט על הרקע האישי והמשפחתי שלה - בת 27 שנים, נמצאת בארץ שנתיים וארבעה חודשים, הגיעה לארץ לבד שכן בעלה נפטר באריתריאה ומתפרנסת ממכירת תה, קפה ובירות לאזרחים אריתראים השוהים בארץ מדירתה (עמ' 13 ש' 5-עמ' 14 ש' 19 לפרוט׳).

המתלוננת העידה כי בבוקר האירוע, לקראת השעה 7:00, הגיעו לדירתה שלושה אנשים: הנאשם ושניים נוספים ששמותיהם מהארי והאגוס. את האחרונים היא מכירה היכרות מוקדמת שטחית ברמה של "שלום שלום וביי ברחוב". את הנאשם לא הכירה (עמ'15 ש' 1-19 לפרוט׳). השלושה נכנסו לדירה, הזמינו בירות וקיבלו את מבוקשם. המתלוננת נכנסה לשירותים על מנת להטיל את מימיה וכשביקשה לצאת גילתה שדלת השירותים נעולה. בנסיבות אלו ביקשה המתלוננת את השלושה לפתוח את הדלת והם סירבו (עמי 15 שי 23-29 לפרוט׳). המתלוננת זעקה לעזרה עד שהתעייפה והתיישבה על רצפת תא השירותים פרק זמן ארוך אותו אמדה כ" שעתיים" (עמי 17 שי 22-27 לפרוט׳). בשלב זה נתלה מהארי על קיר תא השירותים (כפי שהסבירה המתלוננת בעדותה וכעולה מהתמונות שצורפו כמוצג ת/1, קיים פתח בין הקיר בו דלת הכניסה לשירותים לבין התקרה) והציע לה את עזרתו למשוך אותה אל מחוץ לתא. המתלוננת סירבה לכך מחשש שישברו ידיה, ואז הנאשם נתלה באותה הדרך על קיר השירותים והציעה להיכנס לתא השירותים פנימה ולסייע בפתיחת הדלת מבפנים. המתלוננת הסכימה והנאשם נכנס פנימה (עמי 17 שי 28- עמי 18 שי 31 לפרוטי).

את שהתרחש בשלב זה תיארה המתלוננת באופן הבא:

"איך שהוא נכנס הוא שם לי את הידיים וצעקתי, אמרתי לו מה אתה עושה? מה אתה שם ידיים? למה אתה עושה את זה?....הוא אמר לי עכשיו אני שוכב איתך, אם לא אני שוחט אותך פה. אמרתי לו לא היום ולא מחר אני אשכב איתך, אתה יכול לשחוט אותי כבר עכשיו. אני לא מפחדת מזה בכלל, אני יותר דואגת לילדים שלי.

אני לא מפחדת למות, חשוב לי לחיות בגלל הילדים שלי, עכשיו אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, להרוג אותי" (עמי 19 שי 6-13 לפרוטי).

בתגובה, כך המתלוננת, תקף אותה הנאשם. הוא אחז בגרונה וחנק אותה, לאחר מכן הוא סובב את גופה, תפס את שיערה וכרך אותו סביב צווארה, וסתם את פיה באמצעות ידו תוך שהוא מכה בה בחוזקה (עמ' 19 ש' 26 - 20 ש' 31 לפרוט'). הנאשם דחף אותה לעבר הכיור שנמצא בשירותים וכתוצאה מכך קיבלה מכה חזקה במותנה ונאלצה לשבת כיוון שלא הצליחה לנשום (עמ' 21 ש' 2 - 11 לפרוט'). המתלוננת תיארה כי הנאשם תפס את שיערה והרים אותה בחזקה למצב עמידה ושוב חנק אותה באמצעות שיערה תוך שהוא מאיים עליה במטרה כי תקיים עמו יחסי מין (עמ' 21 ש' 12-15 לפרוט'). המתלוננת החלה שוב לצעוק והנאשם אחז במוט ברזל שמצא בתא (שהמתלוננת זיהתה את תצלומו במוצג שהוגש וסומן כת/2) והיכה בכתפיה, במותניה ובגבה (עמי 21 שי 17-20 לפרוטי). לאחר מכן הנאשם תפס את ראשה של המתלוננת, כופף את ראשה לתוך האסלה, אחז בבקבוקים שהיו מונחים בארגזים ליד דלת השירותים והיכה באמצעותם (עמי 21 שי 23- עמי 22 שי 32 לפרוטי). המתלוננת תיארה כי בשלב זה הוריד הנאשם את חצאיתה ותחתוניה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה כשהוא עומד מאחוריה וראשה עדיין בתוך האסלה (עמי 23 שי 3 - עמי 24 שי 1 לפרוטי). לאחר שהנאשם הגיע לפורקן, המתלוננת התרוממה, דחפה אותו לאחור, וניסתה לברוח אולם התנגשה עם ראשה בקיר וקיבלה סחרחורת (עמי 25 שי 6- 21 לפרוטי). הנאשם החל להכותה שוב עם מוט הברזל ועם הבקבוק, מה שגרם לנפילתה של המתלוננת לרצפה ולעלפונה. הנאשם לא חס על המתלוננת גם בשלב זה ונמלט מתא השירותים באותה הדרך בה נכנס אליו: "הוא לקח את הכיור, הוא שבר עלי, הוא חשב שאני מתתי כבר או שאני לא בחיים ואז הוא זרק עלי את כל הבקבוקים גם. הוא קפץ ויצא מאותו פתח בחזרה..." (עמי 25 שי 32- עמי 26 שי 2 לפרוטי). המתלוננת תיארה כי חלף פרק זמן נוסף, אותו העריכה כ"אולי שעתיים אפילו" עד שהתעוררה מעלפונה והחלה לצעוק לעזרה. עובר אורח שעבר בחוץ בא לסייע לה וניסה לפתוח את הדלת מבחוץ ללא הצלחה, וזו נפתחה רק כאשר האגוס נכנס לתא השירותים (מהקיר בחלקו העליון שמעל הדלת) וסייע במאמצים עד שהדלת נשברה (עמי 26 שי 11- עמי 27 שי 3 לפרוטי). משנגלה מראה המתלוננת, שהייתה חבולה ושותתת דם, לעובר האורח שסייע בפתיחת הדלת, האחרון התקשר למשטרה (עמי 27 שי 3-4 לפרוט׳). בטרם הגיעה המשטרה למקום, עזבו האגוס ומהארי את הדירה, לא לפני שהתנצלו בפני המתלוננת " לפני שהם יצאו הם אמרו לי תשמעי, היינו שתויים, אנחנו מצטערים והיינו נורא שיכורים" (עמי 27 שי 4-6 לפרוט׳). משהגיעה המשטרה למקום צולמה זירת האירוע והמתלוננת (סט תמונות צורף כמוצג ת/1) והמתלוננת התלוותה למשטרה לחיפוש הנאשם באזור, חיפוש שלא נחל הצלחה (עמי 27 לפרוטי). משם נלקחה המתלוננת למשטרה לצורך גביית תלונתה ובהמשך לבית החולים וולפסון לבדיקה ותיעוד רפואי. עוד סיפרה המתלוננת כי לאחר הגשת התלונה במשטרה הגיעו אליה, בשתי הזדמנויות, אנשים ממשפחתו של הנאשם, ביניהם אשתו ואבא של אשתו של הנאשם, לשם עריכת "סולחה" במטרה שתבטל את התלונה שהגישה נגדו. משהגיעו בפעם השלישית, התקשרה למשטרה והם עוכבו לחקירה (עמי 33-34 לפרוטי).

עדות מר וובטנסאי (עת/11)

העד הוא שכנה של המתלוננת, אזרח אריתראי הדובר את השפה העברית. הודעתו של העד נגבתה במשטרה ביום האירוע (הוגשה ע"י ההגנה וסומנה כמוצג נ/4) והוא העיד בבית המשפט, מטעם התביעה, בישיבת יום 8.7.12.

בעדותו בבית המשפט העיד העד כי יש לו קיוסק, באותה הכתובת בה מתגוררת המתלוננת ברח' __ וכי הוא גר בסמוך לקיוסק (עמי 220 שי 1-5 לפרוטי). בבוקר יום האירוע, בשעה 7:00, עת ישן בביתו, התעורר לקול צעקותיה של המתלוננת (עמי 220 שי 13-21). הוא הסתכל לעבר דירת המתלוננת מחלונו וניסה לשאול את המתלוננת מה קרה, אולם מכיוון שדלת דירתה הייתה סגורה היא לא יכלה לשמוע אותו (עמי 220 שי 25-26 לפרוטי). העד לא ראה מה שהתרחש בתוך הדירה עצמה בעת האירוע, אולם סיפר כי לאחר ששלושה אנשים יצאו מהדירה, יצאה המתלוננת והוא דיבר איתה והיא סיפרה לו שבחור אחד "...נכנס לשירותים ועשה לי בכוח הוא נתן לי מכות ורצה לעשות משהו לא טוב" (עמי 221 שי 12-13 לפרוטי). כאשר המתלוננת סיפרה לו את הדברים היא הייתה בוכייה ושותתת דם מעורפה (עמי 221 שי 29 - 222 שי 3 לפרוטי). העד נלקח לתחנת המשטרה על מנת לנסות ולזהות את האנשים שהיו בדירה.

לטענתו, הוא זיהה אחד מהאנשים אשר ראה יוצא מהדירה, שאין לו היכרות אישית עמו אבל "אני רואה אותו כל הזמן ברחוב אבל אני לא מכיר אותו את השם" (עמי 222 שי-223 שי 22 לפרוטי). במסגרת חקירתו הראשית של העד הוגשו לבית המשפט תמונה של האגוס ודו"ח זיהוי של העד את האגוס (מוצגים ת/38 ות/39). העד העיד כי בדיעבד נודע לו מהמתלוננת ששמו של האדם אותו זיהה, שהינו אחד מהשניים שהתלוו לנאשם, הוא האגוס (שהעיד בביהמ"ש כעה/5). בחקירתו הנגדית הבהיר העד כי פרט להאגוס- אשר את פניו הוא מכיר כי היה איתו כשהגיעו יחד לישראל - הוא לא מזהה את פניהם של מהארי או של הנאשם (עמי 233 שי 20-32 לפרוטי). העד נשאל על ידי הסנגור מה ראה כאשר נכנס לדירת המתלוננת, בתום האירוע, והשיב כי ראה את דלת תא השירותים כשהיא שבורה, השירותים עצמם נשברו, ובתוך תא השירותים היו שברי בקבוקים (עמי 226 שי 14-20 לפרוטי).

העד נשאל על ידי הסנגור באשר לשלושת האנשים שראה יוצאים מהדירה, והשיב כי המתלוננת אמרה לו שהשניים הראשונים (האגוס ומאהרי) לא עשו לה כלום אלא רק ישבו ושתו בירה (עמי 227 שי 3-12) וכי הוא בטוח "במאה אחוז" שהאדם השלישי, הנאשם, יצא מהדירה "לא הרבה זמן" אחרי שניהם (עמי 227 שי 20-24 לפרוטי). כאשר הסב הסנגור את תשומת ליבו של העד לטענת המתלוננת לפיה הנאשם עזב את המקום הרבה לפני שהאגוס ומהארי עזבו אותו, ענה העד כי סדר האירועים היה כדלקמן: בהתחלה יצאו האגוס ומהארי מהדירה, אבל לא עזבו את המקום ונשארו שם, ואחריהם יצא הנאשם וברח מהמקום, ואז האגוס ומהארי באו אל המתלוננת וביקשו ממנה סליחה (עמי 228 שי 8- 230 שי 7 לפרוטי). כשהתבקש העד על ידי בית המשפט לחזור על דבריהם של מהארי והאגוס למתלוננת, נעתר לכך העד ואמר בשפה הטיגרית "אל תבכי ואין לך מה לבכות, אל תדאגי..., (עמי 231 שי 7 לפרוטי). העד נשאל על ידי הסנגור מדוע לא אמר לשוטרים כשהגיעו למקום, להם סייע בתרגום דבריה של המתלוננת לעברית, את חילופי הדברים שהיו בין המתלוננת למהארי והאגוס, בטרם נמלטו מהמקום, והשיב כי לא נשאל על כך (עמי 230 שי 11-12 לפרוטי, עמי 235 שי 28-236 שי 5 לפרוטי). העד נשאל לגבי דבריו לשוטר הסיור, רס"ל אברה (עת/3) שהגיע למקום האירוע, כפי שנכתבו בדו"ח הפעולה (ת/5) לפיהם ראה את מהארי והאגוס עומדים מחוץ לדלת הדירה ושומרים שאף אחד לא ייכנס לדירה, ואישר כי כך ראה את הדברים. העד סיפר כי אכן היו שני אנשים שניסו להיכנס לדירה ובתחילה ניסו מהארי והאגוס למנוע את כניסתם לדירה, אך הדבר לא עלה בידיהם ובסוף נכנסו כולם (מהארי האגוס ושני האנשים) והביאו לחילוצה של המתלוננת: "שני אנשים באים ואומרים להם לא לא. תעזבו, תעזבו, והכל בסדר אמרו להם, אבל היא הייתה צועקת ואחר כך נכנסו אגוס וזה, גם שני אנשים נכנסו פתחו את הדלת, כולם יצאו.

כב' הש' אבניאלי: זאת אומרת אחר כך מעארי ואגוס נכנסו עם עוד שני אנשים?

ת: כן, נכנסו גם איתם. שברו את השירותים." (עמ' 235 ש' 1-5 לפרוט').

עדות רס"ל אסייה אברה (עת/ 3)

העד הוא שוטר סיור שהגיע למקום האירוע, שוחח עם מר וובטנסאי (עת/11) ונעזר בו לצורך תרגום דברי המתלוננת. חקירתו הראשית של העד התמצתה בהגשת דו"ח הפעולה שערך (ת/5). בדו"ח תיאר העד את מצבה הפיזי והנפשי של המתלוננת, כפי שהבחין בו בסמוך לאחר תום האירוע נשוא כתב האישום: "הגענו למקום הבחנו באישה ממוצא אריתארי עם חולצה אדומה וחצאית שחורה אשר נראו עליה סימני אלימות בעיקר בפניה, דם ניכר על בגדיה, הנ"ל נראתה היסטרית ובוכיה". בהמשך הדו"ח תיאר העד גם את זירת האירוע, דהיינו את הממצאים שמצא בדירה: " נכנסתי לדירה והבחנתי כי ישנם בקבוקי בירה פתוחים על השולחן, דלת השירותים שבורה ובקבוקים נוספים אשר היו בשירותים מפוזרים בפנים כמו כן נראו כתמי דם על האסלה והכיור נשבר ונמצא על הרצפה, סגרתי זירה".

עדות רס"ר ליטל מליחי (עת/4)

חקירתה הראשית של העדה התמצתה בהגשת המוצגים סט תמונות המכיל שלוש תמונות של חבלות שנגרמו למתלוננת ותשע תמונות המתעדות את הדירה (מוצג ת/1), דו"ח העתקת/צילום טביעות אצבעות ממקומות שונים בדירה ומבקבוקי הבירה שהיו מונחים על השולחן (ת/12) ודו"ח תפיסה וסימון בו מתארת העדה את הגעתה למקום האירוע, את פגישתה במתלוננת ואת הפעולות שביצעה במקום (ת/24).

התמונות שצילמה העדה (מוצג ת/1) אפשרו לבית המשפט להתרשם ממבנה דירת המתלוננת ומזירת האירוע - מהתמונות עולה כי המבנה של הדירה כולל חדר יחיד, מעין סלון, בו הייתה ספה, שני כיסאות, מקרר ושולחן שעליו שלושה בקבוקי בירה. כן ניתן להתרשם מהתמונות מתא השירותים הקטן בו על פי הנטען התרחש האירוע נשוא האישום; הקיר המפריד בין הסלון לתא השירותים אשר אינו מגיע עד התקרה ומדלת התא וידית הדלת.

עדות ד"ר ריקרדו נחמן (עת/4)

עדותה של המתלוננת נתמכת במסמכים הרפואיים המהווים תעודת חדר מיון, "חדר 4" במרכז הרפואי וולפסון, בו טופלה המתלוננת ביום האירוע אשר נערכה ע"ד ד"ר סוזנה וונד והוגשה בהסכמה וללא חקירה נגדית (מוצג ת/3) וחוות דעת מומחה של ד"ר ריקרדו נחמן, הרופא שבדק את המתלוננת בחדר המיון, נושאת תאריך 22.11.2011 (מוצג ת/4).

במוצג ת/4 מתוארות חבלותיה ופציעותיה של המתלוננת, בעיקר בפניה ובצווארה של המתלוננת (ומחלקם ניתן להתרשם גם מ-3 התמונות הראשונות המהוות את מוצג ת/1- תמונות שנלקחו בזירה). בחווה"ד נקבע כי "הנגעים יכלו להיגרם בתזמון שדווח ע"י המתלוננת" (עמי 4 לחווה"ד).

לגבי התקיפה המינית - נכתב על ידי העד בחוו"ד כי לא נמצאו סימנים חבלתיים באיבר המין ובסיכום חווה"ד נאמר כי "היעדר סימנים חבלתיים בפות אינו שולל החדרת גוף נוקשה כגון פין בזיקפה דרך שפות הפות. לסיום: לא ניתן לשלול או לאשש תקיפה מינית, וממצאי בדיקתי מתיישבים עם תקיפה פיזית." (עמי4 לחווה"ד).

חקירתו הראשית של העד התמצתה בהגשת חוות דעתו (מוצג ת/4) ו"טופס נטילת דוגמאות מנפגעי עבירות מין" אותו ערך (מוצג ת/20).

בחקירתו הנגדית נשאל העד באשר לחבלות שנגרמו למתלוננת והאם יכולות להתיישב עם טענת המתלוננת כי הוכתה באמצעות בקבוקי בירה. העד השיב כי "חבלה קהה" יכולה להיגרם גם כתוצאה ממכות מכל חפץ קהה, כמו בקבוקי בירה, וכי גם הפצע ובו חסר עור במצחה - גם הוא ייתכן ונגרם כתוצאה מכך (עמי 253 שי 11-17 לפרוטי).

באותו הקשר השיב העד לשאלת הסניגור כי מכות עם מוט ברזל בגב ובמותניים לא בהכרח משאירות סימנים על גוף הנפגע. העד הוסיף והסביר בהקשר זה כי העובדה שלא נמצאו סימנים גלויים על פני העור של המתלוננת למכות עם מוט ברזל בגבה ובמותניים, אינה מעידה בהכרח על כך שאין ממצא פנימי מתחת לעור, וייתכן שהמטומה הופיעה לאחר מספר שעות רב יותר מהמועד בו נבדקה המתלוננת על ידו (בשעה 14:45 ביום האירוע, שעות ספורות לאחר תום האירוע, עמי 254 שי 3-20 לפרוטי). לעניין היעדר חבלות באיבר מינה של המתלוננת - הסביר העד כי תיאור האירוע על ידי המתלוננת כאירוע אונס שבוצע תוך אלימות קשה, אינו מחייב ממצאים חבלתיים באיבר המין אלא עיקר הנזקים יהיו "נזקים נלווים, אקסטרה גניטליים, לאו דווקא בגניטליה, לאו דווקא באזור הפות, הרי מדובר באישה שמקיימת יחסי מין. לא חייב שיהיו נזקים בכלל" (עמי 254 שי 30-255 שי 28 לפרוטי).

פרשת ההגנה

גרסת הנאשם

על גרסת הנאשם למדים אנו מתשובתו לכתב האישום, מעדותו בבית המשפט, מעימות שנערך בינו לבין המתלוננת (ת/7א דו"ח ביצוע עימות, ת/7ב - דיסק המתעד את העימות, ת/7ב - תמלילי העימות) ומשתי הודעות שנגבו ממנו - הראשונה, בטרם נערך העימות (ת10א - ההודעה, ת10ב - שלושת הדיסקים המתעדים את החקירה, ת10גי - שלושת תמלילי החקירה) והשנייה מייד לאחר העימות (ת/11אי - ההודעה, ת/11בי - דיסק המתעד את החקירה, ת/11גי - תמלול החקירה). הן העימות והן הודעות הנאשם במשטרה נגבו כבר ביום מעצרו (5.3.12) והדבר נעשה בנוכחות ובאמצעות מתורגמן לשפה הטיגרית מטעם המשטרה. גביית הודעות הנאשם במשטרה והעימות תועדו בהקלטה ותומללו.

כפי שיובהר להלן, בין גרסאותיו השונות של הנאשם במשטרה, ובהמשך גם בבית המשפט, חלו לא מעט התפתחויות, עד שבחר הנאשם לאמץ בבית המשפט גרסה חדשה וכבושה בה הודה בקיום יחסי מין עם המתלוננת בתא השירותים הנעול, אלא שלטענתו אלו בוצעו בהסכמה.

בהודעתו הראשונה של הנאשם במשטרה שנגבתה ביום 5.3.12בשעה 10:48, לאחרשהוזהר כי הוא חשוד באונס המתלוננת, הכחיש הנאשם את המיוחס לו (ת/10א שי 3). הנאשם נשאל לגבי מעשיו ביום האירוע נשוא כתב האישום, ה-13.11.2011, והכחיש הכחשה גורפת את כל המיוחס לו, לרבות עצם הגעתו לדירה וכל מגע או שיג ושיח עם המתלוננת (ת/10א שי 101-112). הנאשם הכחיש כל היכרות עם המתלוננת (ת/10אי שי 149-155).הנאשם נשאל אם קיים יחסי מין עם נשים אחרות מאשתו והשיב כי נהג מידי פעם ללכת למכון ליווי, כשאשתו טרם הגיעה לארץ, אולם הדגיש כי לא קיים יחסי מין עם בחורה אריתראית אחרת מלבד אשתו, לא בכוח ולא בהסכמה (ת/10א שי 140-145;163;174;181;188). גם לשאלה כיצד הגיע הזרע שלו אל המתלוננת, חזר הנאשם וטען כי הדבר לא ייתכן ואינו מאמין שזה יכול להיות (ת/10אי שי 182-186). הנאשם הסכים כי תילקח ממנו דגימת DNA(ת/10אי שי 132-133) וזו נלקחה, בסוף החקירה, ע"י החוקרת (ת/10גי- חלק שלישי, עמי 2-3). הנאשם נשאל לגבי היכרותו עם האגוס, ומשהוצגה לו תמונתו - אישר כי הוא מכיר אותו, כי היה שכן שלו עוד מאריתריאה וכי היו נפגשים מדי פעם בארץ ו"יושבים שותים מדי פעם", אישר כי פגש בו פעם אחרונה כחודש לפני מעצרו בחתונה של חבר משותף והכחיש מכל וכל אפשרות לפיה נפגש עמו ביום האירוע ((ת/10אי שי 193-214).

העימות בין הנאשם למתלוננת נערך זמן קצר לאחר תום גביית הודעתו הראשונה(סיום גביית ההודעה בשעה 12:35לפי ת/10א והעימות החל בשעה 14:30לפי דו"ח ביצוע העימות שסומן כמוצג ת/7א). במהלך העימות הטיחה המתלוננת באוזני הנאשם, אשר ישב מולה, את פרטי האירוע נשוא כתב האישום, תוך שהיא מציינת כיצד הגיע למקום עם חבריו, נכנס פנימה לתא השירותים, ואת ההתעללות הקשה שחוותה ממנו שהחלה במכות ובשיאה אף אנס אותה (ת/7אי שי 5-27). הנאשם התמיד בהכחשתו את המעשים, בחוזרו על גרסתו מהודעתו הראשונה. הנאשם טען כי הוא כלל לא מכיר את המתלוננת "בכלל לא מכיר אותה, לא יודע מי זאת. אני רואה אותה פעם ראשונה לא נגעתי ולא התקרבתי אליה לא מכיר אותה" (ת/7א שי 34-35). הנאשם הכחיש כי אנס או קיים יחסי מין בהסכמה עם המתלוננת או אחרת " אני לא אנסתי ולא נגעתי בה אני בכלל לא שכבתי עם אף שחורה ואם כן תבדוק כל הבדיקות אני אומר לא" (ת/7א שי 30-31). הנאשם חזר על גרסתו זו גם משהוטח בו, במהלך העימות, כי נמצאה דגימה של זרעו על המתלוננת והדגיש "אתם אומרים לא יודע מה אתם אומרים. מאז שעליתי מאריתריאה לא נגעתי באף אריתראית ולא התקרבתי לאף אריתראית" (ת/7א שי 49-50). משהטיחה בו המתלוננת כי אם זה לא היה הוא מי שביצע את המעשים לא היה שולח "אנשים שלו קרובים שלו בשביל לא להגיש תלונה אם לא היה לא היה מתחנן להשלים ולא להגיש תלונה" (ת/7א שי 63-65) ומשנשאל מדוע שלח אנשים שישלימו ביניהם ענה בתשובה מתחמקת לפיה " אני לא יכול לדבר כואב לי הראש" (ת/7א שי68-71) ובהמשך השיב " אני לא מכיר שום דבר אני לא יודע" (ת/7א שי 78). בשלב זה, חל מפנה מסוים בגרסת הנאשם - משנשאל הנאשם מדוע תעליל עליו המתלוננת ומה האינטרס שלה לשקר אם הוא כלל לא מכיר אותה, "נזכר" לפתע כי הוא מכיר את המתלוננת היטב וכי היו אף שכנים בעבר: " לפני שנעצרתי היינו שכנים. שנה שעברה מכיר אותה טוב מאוד והיא מכירה אותי טוב מאוד, אני מכיר אותה לפני שנה. הייתה גם עובדת אצל אחד סוני שמוכר נרגילות ומשקאות." (ת/7אי שי 87-92, 99-118 , בתמלול בעמי 17-22 למוצג ת/7ג). יצויין בהקשר זה כי המתלוננת, מצידה, המשיכה לטעון במסגרת העימות כי לא הייתה בינה לבין הנאשם היכרות מוקדמת (ת/7אי שי 94-98). מייד עם תום העימות אמר הנאשם לחוקרת כי הוא מעוניין לדבר איתה (ת/7ג בעמי 23). לאחר שהמתלוננת הוצאה מחדר החקירות, הזהירה החוקרת את הנאשם פעם נוספת וגבתה הודעתו השנייה.

בהודעתו השנייה של הנאשם במשטרה, שנגבתה מייד עם תום העימות בשעה 15:32(ת/11א) בחר הנאשם להתוודות ולקשור עצמו לאירוע נשוא האישום ולמתלוננת: "אני רוצה להגיד את האמת. אני הרבצתי לה והתעללתי בה אבל לא אנסתי אותה. שלחתי לה אנשים שישלימו...הייתי שתוי הרבצתי לה אני מודה. מאז שעליתי לארץ לא שכבתי עם שום אריתראית. אונס לא היה התעללות כן. " (ת/11א שי 2-6). הנאשם טען כי הגיע לדירת המתלוננת בגפו ולא עם חבריו וכי היו אנשים במקום (ת/11א שי12-15). הנאשם נשאל מדוע החל להכות את המתלוננת ומה עשה לה והשיב: " לא זוכר איזה מילה זרקה לי והייתי קצת שתוי והרבצתי לה...נתתי לה סטירה ירקה בי והדבקתי אותה לקיר והפלתי אותה והתחילה לצרוח ולבכות זרקתי אותה והלכתי" (ת/11אי שי 17-20). החוקרת ביקשה את הסבר הנאשם להמצאות זרעו על המתלוננת והוא מצידו הכחיש את הדבר מכל וכל, טען כי זה לא אפשרי וכי לא אנס את המתלוננת:

"ש. התחלת לספר את האמת, למה חצאי אמת. הרי אמרתי לך שהיה אונס היות וזרע שלך נתפס עליה. מה תגובתך?

ת. אין דבר כזה. לא היה דבר כזה חוץ מאלימות ומכות שום אונס לא היה אני יודע את זה מאה אחוז.

ש. אני מסבירה לך עוד פעם. היה זרע שלך איך הוא הגיע על בחורה?

ת. אני יודע במאה אחוז שאין זרע שלי. איך אתם ממציאים את זה. אין לי דבר כזה על אונס לא מצאתם שום זרע.

ש. אני אומרת לך שמצאנו זרע שלך זה לא המצאה?

ת. אתם משכנעים אותי להגיד דבר שלא היה בכוח, ולא תמצאו זרע שלי שם כי לא היה.

ש. מה לא ברור לך שזה לא המצאה וזה מה שמצאו?

ת. את יכולה להגיד מה שאת רוצה. אני לא יכול להגיד מה שלא היה אונס, לא היה לא עשיתי. אני מבקש להעמיד עו"ד ולברר טוב, טוב אונס לא היה. " (ת/11 אי שי 21-30).

בסיום החקירה הודה הנאשם כי אכן שלח אנשים אל המתלוננת במטרה שתשלים איתו ועל מנת לפצות אותה בפיצוי כספי (ת/11אי שי 58-66).

בתשובתו לכתב האישום, שניתנה בישיבת יום 23.5.12, דבק הנאשם במענה התואםאת גרסתו בהודעתו השנייה במשטרה. בתשובתו, אישר הנאשם כי הגיע בבוקר האירוע לדירת המתלוננת על מנת לשתות אך טען כי הגיע בגפו וכי במועד בו הגיע כבר היה המקום פתוח, נכחו בו אחרים, ונשמעה בו מוסיקה לריקודים. הוא הזמין בירה וקיבל אותה. הנאשם הכחיש את הסיטואציה לפיה ננעלה המתלוננת בשירותים, את כניסתו לתא השירותים ואת בעילתו אותה בכוח, ולטענתו לא קיים עמה כלל יחסים. לטענת הנאשם, המתלוננת כעסה עליו שהוא שותה במקום אחר ובא אל בית הקפה שלה רק כדי לרקוד ולא לשלם עבור שתייה - הם התווכחו, הוא סטר לה, היא ירקה עליו וניסתה לקחת ממנו את בקבוק הבירה, הוא תפס אותה, דחף אותה בכוח וברח מהמקום (עמי 4 לפרוטי).

בעדותו של הנאשם בבית המשפט ביום 28.10.2012, בפתח חקירתו הראשית ומשתםשלב הראיות מטעם המאשימה, הפתיע הנאשם עם גרסה חדשה (עם זה יצויין כי ב"כ הנאשם בפתח הישיבה ביקש לעדכן את ביהמ"ש כי כבר לפני מספר שבועות, אך לא טרם הדיון הקודם אז הסתיימה פרשת התביעה, מסר לו הנאשם גרסה חדשה שהיא "שונה באופן מהותי ביותר מהגרסה שהוא מסר ב־23.5.12" - עמ' 262 לפרוטי).כאמור, על פי גרסה חדשה זו הודה הנאשם בקיום יחסי מין עם המתלוננת בתא השירותים, כמו גם באלימות שהפגין כלפי המתלוננת - אלא שלטענתו יחסי המין בוצעו בהסכמה.

הנאשם העיד כי בבוקר האירוע הגיע לדירתה של המתלוננת, לבד, לקראת השעה 7:00 בבוקר, לאחר בילוי משותף עם שניים מחבריו. לטענתו, שמע מוזיקה, נכנס לדירה וראה שם אנשים ישנים. משנשאל הנאשם ע"י סנגורו לנוכחות מהארי והאגוס במקום האירוע השיב כי הם לא נכנסו יחד איתו למקום וכי לא ראה אותם ביציאתו משם אך "היו אנשים שם חלקם ישנים כאלה ולא שמתי לב" ואינו יודע כמה אנשים היו במקום מאחר שלא ספר אותם והיה שתוי (עמי 282 שי 26 לפרוטי). גם במענה לשאלות בית המשפט השיב הנאשם את אותה התשובה: ראה אנשים במקום כשנכנס לדירה שהוא אינו יודע את זהותם והבהיר כי אינו יכול לדעת אם עליהם נמנו גם מהארי והאגוס "הם יכולים להיות, יכול להיות שזה הם, יכול להיות שהם לא, אתה צריך להבין שאני הייתי שתוי, בגלל שהם היו גם עם הפנים כלפי מטה ישנים" (עמי 289-290 שי 31 לפרוטי).

לאחר כניסתו לדירה שוחח הנאשם עם המתלוננת שאמרה לו שלום ושאלה אותו "איפה היית שלא ראיתי אותך אף פעם?" בהמשך, נכנסה המתלוננת לתא השירותים, ננעלה בתא, וביקשה את עזרתו בחילוצה. הוא ניסה לפתוח את דלת אך לטענתו לא הצליח, היא זרקה לו מפתח שבאמצעותו ניסה לפתוח לה את הדלת אך גם זה לא הועיל, ואז לדבריו ביקשה ממנו שימשוך אותה מהפתח העליון שבין הדלת לתקרה. הוא ניסה למשכה דרך הפתח אך ללא הצלחה שכן "היא לא ניסתה לעזור לי וכל הזמן צחקה" (עמי 273 שי 7-27 לפרוטי). בשלב זה, הציע הנאשם כי יכנס לתא השירותים לצורך חילוצה, המתלוננת הסכימה והוא נכנס (עמי 274 שי 1 לפרוטי). הנאשם העיד כי ניסה לחלץ את המתלוננת על ידי כך שעמד מאחוריה, העמיד את המתלוננת על הכיור וניסה לדחוף אותה מעל הדלת, ללא הצלחה שכן "היא לא עזרה לי, כל הזמן צחקה"; "היא כל הזמן צחקה והיא לא ניסתה לעזור לי, אני מרים אותה והיא צוחקת...הרמתי אותה וכבר הגענו למעלה והיא חוזרת תוך כדי צחוק" (עמי 274 שי 1-20 לפרוטי; עמי 276 שי 19-22 לפרוטי). התנהגות המתלוננת, שלטענת הנאשם לא שיתפה פעולה עם נסיונות החילוץ מצדו, הביאו אותו לידי מסקנה כי רצונה האמיתי הוא קיום יחסי מין עמו: "...ואחרי זה אני כבר שיניתי את המחשבה או את דעתי....הכוונה ראיתי שיש לה רצון...היא כנראה צוחקת, יש לה רצון אחר, אפילו הנושא של הדלת זה היה לא אמת..הכוונה היא שהיא רוצה לקיים איתי יחסי מין...וכל פעם שניסיתי להרים אותה היא צחקה וכל הנושא של הדלת זה היה כנראה שקרי" (עמי 276 שי 24- 277 שי 2 לפרוטי). בעקבות "גילוי" זה נקט הנאשם יוזמה ונישק את המתלוננת בלחיה בעודם בתא השירותים והיא נישקה אותו בחזרה (עמי 277 שי 4-13), אך חרף גינוני החיבה ההדדיים התנתה את קיום היחסים בתשלום:

" העד: ואחרי זה היא נישקה אותי בחזרה.

ש. איפה היא נישקה אותו?

ת. בצד ימין, בצד שמאל בלחי. שאלתי אותה, היא אמרה לי אתה תשלם כסף.

ש. מה שאלת אותה?

ת. כדי שנוכל לשכב.

ש. אם היא רוצה לשכב?

ת. היא אמרה לי אתה תשלם כסף.

ש.מה? כמה? מה?

ת. היא אמרה לי מאתיים ₪, אמרתי לה אני אשלם לך. ואחרי זה התחלנו לגעת אחד בשני" (עמי 277 שי 12-21 לפרוטי).

הנאשם העיד כי לאחר שהסכים לדרישת המתלוננת לתשלום בסך 200 ₪ לקיום יחסי מין, הם החלו במגע פיזי אשר כלל נגיעות, שבמהלכן פשט הנאשם את מכנסיו ואילו המתלוננת לדבריו פשטה את תחתוניה ואת חצאיתה עד הברכיים, לאחר מכן "...היא נשענה והתכופפתי קצת כדי לקיים איתה יחסים והיינו מחובקים בגלל שלא...לא היה נוח לי...בגלל שלא היה לי נוח אז כל פעם ניסיתי" (עמי 278 שי 7-17 לפרוטי, עמי 280 שי 10 לפרוטי). מאחר שלנאשם לא היה נוח לקיים יחסי מין עם המתלוננת באותה תנוחה, ביקש מן המתלוננת להסתובב, ומאותו שלב הדברים התדרדרו במהירות ונגררו לאלימות מצדו:

"ת. בגלל שלא היה לי נוח אז כל פעם ניסיתי. אמרתי לה תסתובבי, אמרה לי קודם תשלם לי, אמרתי לה אני אשלם לך, אמרה לי תשלם לי קודם, אמרתי לה אני אשלם לך ואז היא, ברגע שאמרתי תשלם לא תשלם אז אמרתי לה, אם את לא רוצה אז לא צריך, היה לי שבעים ₪, היא אומרת לי אתה לא יוצא מכאן, אני אצעק עכשיו, אני אצעק, אמרתי לה אני אתן לך מכות, זוזי, אומרת לי אני לא מפחדת לא מכות ולא ממוות, טיפסתי לכיוון למעלה, היא משכה אותי עם הרגליים למטה, ירדתי, דחפתי אותה לכיור שהיה ליד הדלת, היא, דחפתי אותה לכיוון הכיור שהיה ליד הדלת אז נפל הכיור.

ש. מה קרה לכיור?

ת. נפל הכיור. רציתי לצאת אחרי זה, תפסה אותי עוד פעם דחפתי אותה, היא נפלה.

ש. לאיפה דחפת אותה?

ת. הקיר שמולי דחפתי אותה והיא החליקה נפלה על הטוסיק, אחרי זה עם ה, נתתי מכה ברגל...בעטתי בדלת, נפתח לי ואז ברחתי משם" (עמי 278 שי 17-32 לפרוט', רי גם בעמ' 297-299 לפרוט' ובעמי 303 שי 10-16 לפרוט' שם אישר הנאשם כי בנסיונו להימלט מהבית דחף וגם סטר למתלוננת).

הנאשם נתן תשובה מתחמקת לשאלה אם חדר לאיבר מינה של המתלוננת. בתחילה טען כי ניסה לחדור אליה (עמ' 279 ש' 9-11 לפרוטי), בהמשך השיב לשאלות בית המשפט כי חדר לאיבר מינה (עמי 280 שי 11-15 לפרוטי) ולבסוף החליט כי אינו יודע: "כב' השופט שוחט: אז עכשיו עוד פעם, תגיד לו ככה...השופט רוצה לדעת אם איבר המין שלו נכנס לאיבר המין שלה או למקום אחר בגוף שלה, כן או לא? שלא יתבייש, שיגיד.

ת. לא היה לי נוח, ניסיתי כל פעם.

ש. אז רגע, אז הוא לא הצליח להכניס?

ת. איך אני יכול להגיד שחדרתי? לא היה לי נוח ואמרתי לה להסתובב.

ש. אז הוא לא חדר.

ת. לא, אני לא החדרתי אליה, אבל אני לא יכול לדעת אם החדרתי או לא, כל פעם ניסיתי.

כבי השופטת אבניאלי: הוא ניסה, לא היה לו נוח והוא לא יודע, נכון שזה מה שהוא אמר?

מתורגמן: הוא אמר ככה.

כב' השופטת אבניאלי: מה אתה אמרת? האם מה שהוא אומר ניסיתי לחדור ואני לא יודע אם חדרתי, כן או לא, זה מה שהוא אומר? תשאל אותו.

ת. ניסיתי וכל פעם ואמרתי לה תסתובב, זה המילה.

עו"ד קפלנסקי: אני מצטער שאני צריך, האיבר מין שלו היה בזקפה?

ת: כן.

ש. הוא ניסה לחדור לתור לתוך האיבר מין שלה?

ת: כן" (עמי 281 שי 1-20 לפרוטי).

תשובה מתחמקת נתן הנאשם גם לשאלה אם הגיע לפורקן מיני אם לאו, וכך באו הדברים לידי ביטוי בחקירה:

"ש. אוקיי, עכשיו, תשאל אותו אם הוא גמר במהלך הנסיונות האלה?

ת. אני הרגשתי שלא גמרתי בגלל זה אמרתי לה גם להסתובב.

ש. אז הוא לא גמר, אני רוצה להבין מה הגירסה, הוא לא גמר?

ת. אני לא יודע.

כבי השופט שוחט: מה זה הוא לא יודע?

כב' השופטת דותן: מה אתה לא יודע אם גמרת?

ת. אני כמו ש, בגלל שלא גמרתי הנחתי לעצמי ש, בגלל זה אמרתי גם שתסתובב.

כב' השופטת דותן: זו פעם ראשונה שאתה מקיים יחסי מין עם אשה?

ת. יש לי אישה.

כבי השופטת דותן: אז אתה לא יודע מתי אתה גומר ומתי לא?

ת. באותו זמן הייתי שתוי גם.

כבי השופטת דותן: אז אנחנו יכולים לסכם את התשובה שאתה לא יודע אם גמרת או לא?

ת. אני חשבתי לעצמי שלא גמרתי" (עמי 300 שי 1-13 לפרוטי).

לגבי האלימות בה נקט כלפי המתלוננת, נשאל הנאשם ע"י בית המשפט מה מקור החבלות שהיו למתלוננת על פניה. תחילה השיב כי רק דחף את המתלוננת, בהמשך הוסיף כי גם סטר לה. משהוצגו לנאשם תמונות מתוך מוצג ת/1 שבהן ניתן לראות את היקף החבלות בפניה (חבלות בשפה, בלחי ובמצח) השיב "אני לא יודע איך זה קרה, תשאל אותה, זה בכלל לא הגעתי לשם, סטרתי לה בלחי." (עמי 303 שי 5-28 לפרוטי). בהמשך נחקר הנאשם ע"י ב"כ המאשימה לשינוי גרסאותיו מעת שנגבתה הודעתו הראשונה במשטרה. הנאשם הודה ששיקר כאשר הכחיש בתחילה כל היכרות עם המתלוננת וכי לא נפגש איתה מעולם והסביר שההכחשה הגורפת נבעה מכך שהיה בלחץ נפשי (עמי 305 שי 3), בגלל שפחד (עמי 305 שי 7) ובגלל ש" הם אמרו שקיימתי איתה יחסי מין גם בישבן אז זה בכלל מבייש" (עמי 305 שי 5 לפרוטי). כתוצאה מפחד, שיקר גם בעימות מול המתלוננת משהכחיש כל היכרות עמה (עמי 306 שי 3 לפרוטי). בהמשך הוסיף הנאשם הסבר נוסף ולפיו הפחד מאשתו הוא שהביא אותו לשקר ולהכחיש כל היכרות עם המתלוננת, גם במסגרת העימות:

"ש....השאלה היא לא אם אנסת או לא, השאלה היא אם אתה מכיר אותה או לא מכיר אותה, למה אמרת שאתה לא מכיר אותה?

ת: אם אני אומר שאני מכיר אותה ואז ישאלו אותי עוד שאלות שיובילו לשאלות שנשאלו ופחדתי כי רציתי להסתיר את זה מאשתי.

ש. תראה, אחרי שאמרת בפעם הראשונה מה שהקראתי לך עכשיו, אמרת שאתה בכלל לא מכיר אותה אז אחרי כמה דקות בעימות פתאום אתה משנה, קודם אתה מסביר לנו שאתה פוחד ואתה לא רוצה ושאשתך לא תדע ואז אחרי כמה דקות אתה אומר: בעצם אני כן מכיר אותה בפנים, אני רואה אותה פה ושם אבל לא שכבתי איתה, כן, מה הוא אומר על זה?

ת. בהתחלה חשבתי ורציתי להגיד ואז בסוף אמרתי שאני אוהב את אשתי מול החוקר ואז כבר עבר לי בראש וראיתי איזה בעיות הולך להיות עם אשתי ואז נאלצתי להגיד שלא עשיתי כלום ושלא." (עמי 307 שי 4-16 לפרוטי).

הנאשם הסביר כי הסיבה לכבישת גרסתו האחרונה עד שלב זה של ההליך נבעה גם כתוצאה מהפחד מאשתו ומאובדן משפחתו אם יתברר לה כי קיים יחסי מין עם אחרת, פחד שהתמתן עתה מאחר שאשתו כבר יותר רגועה:

"כבי השופטת דותן:...אתה רואה שמחזיקים אותך במעצר, מביאים אותך לבית משפט, מעמתים אותך עם המתלוננת, אתה רואה שהעניין רציני אז אתה מפחד מאשתך במקום לספר את האמת?

ת: הנזק שאני יקבלה מאשר (כנראה הכוונה מאשתי ש.ש.) אני מעדיף להישאר במעצר.

ש. ורק שאשתך לא תדע.

ת. במקום לאבד את אשתי והילדים שלי.

ש. אז למה עכשיו, פתאום החלטת שאתה רוצה לאבד אותן, מה קרה היום?

ת. עכשיו היא כבר יותר רגועה והסברתי לי והיא יותר רגועה והיא מאחלת לי שאלוהים יוציא אותי מכל ה.

ש. מתי היא נרגעה?

ת. העורכי דין שהוא דיבר עם בן דודה שלי ואז היא ידעה." (עמי 308 שי 23 - 309 שי

1 לפרוטי).

עדות מהארי גבריוסוס (עה/2)

העד הינו אחד מהשניים ה"אחרים" שהגיעו בצוותא עם הנאשם לדירת המתלוננת ונכחו בדירה במועד האירוע. עובר למועד הגשת כתב האישום זהותו של העד לא הייתה ידועה למאשימה והוא אותר על ידי ב"כ הנאשם. הודעת העד נגבתה במשטרה ביום 9.7.12 על פי בקשת הסינגור. בהודעה (מוצג ת/40) אישר העד כי במועד האירוע היה בדירת המתלוננת יחד עם חברו האגוס ואף כי היה לו שיג ושיח עם המתלוננת בתום האירוע, אך הכחיש כל ידיעה אישית באשר לנוכחות הנאשם או למעשיו: "אני והאגוס באנו שיכורים שתויים לפאב הייתי שיכור אני לא זוכר שום דבר אפילו הזמנתי בירה ואפילו לא שתיתי אותה האגוס מכיר את המקום והוא הביא אותי לשם לפני זה אני והאגוס שתינו במקום אחר הרבה בירות והאגוס הביא אותי לפאב הזה שאני לא יודע איפה אני אפילו הזמנתי בירה ולא שתיתי אותה כי נרדמתי נרדמנו אני והאגוס ושמענו קולות אפילו לא שילמנו לה על הבירה הראשונה שלקחנו האגוס שאל אותה מה קרה לך אני יסביר אני והאגוס היינו בפאב ישנו נרדמנו שם ואז שמענו בכי של אישה מבחוץ היא עמדה בפתח של הפאב והאגוס שאל אותה מה קרה היא אמרה לו אתה גם מכיר אותו זה שהרביץ לי הולך איתך כל הזמן ככה היא אמרה להאגוס הוא קוראים לו סמהאט בהיינה לזה שהיא טוענת שהוא הרביץ לה אני מכיר את שניהם את סמהט והאגוס.

ש. האם ראית את סמהאט באותו יום?

ת. אני לא ראיתי אותו בכלל כי הייתי שיכור אפילו שבאו משטרה תפסו אותי הייתי שיכור גמור לא שמעתי כלום(ת/40 שי 20-30).

העד התמיד בגרסתו כי הגיע לדירת המתלוננת רק עם האגוס ולא עם הנאשם (ת/40 שי 56-57) וטען כי לא ראה את הנאשם במקום כשנכנס, הגם שלא יכול היה לשלול שנכח שם: "אני לא ראיתי את ביינה אבל אני זוכר שניים או שלוש היו שם אבל אני לא זוכר אם זה ביינה או לא." (ת/40 שי 63).

כמו כן מסר העד בהודעתו במשטרה כי לא זכור לו שהמתלוננת הייתה סגורה בשירותים וכי הוא ניסה לחלצה (ת/40 שי 49-51) וכי כל התאור של המתלוננת על הימצאותה נעולה בתא השירותים אינו מוכר לו, הוא לא זוכר שום דבר בעניין זה, לא ניסה לעזור לה לצאת מהשירותים בשום אופן ואף לא היה מסוגל לעזור לה "הייתי במצב לא טוב הייתי שיכור זרוק, איך אני יכול לעזור" (ת/40 שי 66-92). בהודעתו במשטרה מסר העד גם כי מרוב שהיה שיכור, אינו יודע אם האגוס שבר את הדלת בשירותים וסייע בחילוץ המתלוננת (ת/40 שי 83-84) וכי עיקר הידע שיש לו על שהתרחש באותו האירוע קיבל למעשה מהאגוס, שהוא היה זה ששוחח עם המתלוננת במועד האירוע:

"לא זוכר הייתי שיכור. האגוס שאל אותה הוא אמר לך לך ודחף אותי והיא סיפרה להאגוס " (ת/40 שי 43).

"שום דבר לא זוכר. איך שהאגוס דחף אותי אמר לי לך לך אני הלכתי נזרקתי על איזה קיר ונשארתי שם ולא ידעתי מה קורה איתי כי הייתי שיכור." (ת/40 שי -50 51).

אני באותו יום הייתי שיכור האגוס אמר לי לך והוציא אותי החוצה לא יודע הרביצו לא הרביצו לא יודע שום דבר מזה"

ש. אני לא דיברתי איתך בכלל על מכות. אז בו תספר לי למי הרביצו.

ת. אני אמרתי לך לפני זה היא בכתה והאגוס שאל אותה מה קרה והיא אמרה להאגוס שסמהט בהיינה הרביץ היא אמרה את זה להאגוס וגם הראתה לו סימנים בפנים בלחי אמרה לו הנה פה הוא הרביץ לי זהו זה מה שאני יודע והאגוס אמר לי לך אפילו שאל אותי אחר שאמרתי לך איפה ישנת ואמרתי לו שמצאו אותי זרוק בחוץ איזה אריתראים ראו אותי זרוק שם בחוץ הם עזרו לי העירו אותי" (ת/40 שי 83-90).

גם בעדותו בבית המשפט דבק העד בגרסה שאמנם ממקמת אותו במקום האירוע במועד התרחשותו - אך מרחיקה אותו מהאירועים נשוא האישום ומהנאשם: העד העיד כי במהלך כל הלילה שקדם למועד האירוע בילה עם חברו האגוס, כאשר הבילוי כלל שתיית בירה במקומות שונים. לקראת הבוקר הוא והאגוס הגיעו לדירת המתלוננת, נכנסו אליה, שתו בירה ונרדמו בסלון הדירה (עמי 326 שי 7 - 327 שי 14). לטענתו, לא ראה את הנאשם באותו בוקר (עמי 327 שי 26- 328 שי 9 לפרוטי ; 328 שי 18-30 לפרוטי). העד הכחיש את דברי המתלוננת כי כביכול ניסה לחלץ אותה מתא השירותים בו ננעלה, וטען כי אין לו שום מושג על כל עניין הנעילה בשירותים (עמי 329 שי 2-31 לפרוטי). העד התבקש ליתן התייחסותו לעדות המתלוננת לפיה בטרם עזבו הוא והאגוס את המקום הם פנו אליה אמרו שהיו שתויים והתנצלו. בתחילה העיד כי בטרם יצאו מהדירה הוא שאל אותה מה קרה לה והיא לא רצתה לספר: " המילים הנכונות אני זוכר שדיברתי איתה, שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה לי אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו" (עמי 330 שי 5-6 לפרוטי), לאחר מכן טען כי לא הוא אלא האגוס היה זה ששאל אותה מה קרה לה "לא לא לא דברתי איתה, הגוס. בדרך שיצאנו אני זוכר שהגוס שאל אותה מה קרה" (עמי 330 שי 8-15 לפרוטי), לאחר מכן טען כי אינו זוכר כלום, לרבות אם האגוס שאל אותה דבר מה (עמי 330 שי 17 לפרוטי), ולבסוף טען כי האגוס סיפר לו רק למחרת היום כי שוחח עם המתלוננת בטרם עזבו " אני בעצמי לא זוכר איפה הייתי בכלל, מה קורה איתי. האגוס שאל אותה, הוא סיפר לי למחרת שהוא שאל אותה והיא אמרה לו לא רוצה לדבר על זה עכשיו" (עמי 331 שי 3-4 לפרוטי).

משהתבקש העד ליתן הסבר מדוע תעליל המתלוננת על הנאשם עלילת שווא המשיך להדגיש את אי ידיעתו באשר למה שהתרחש בדירה במועד האירוע, אך לא היסס להציג את המתלוננת כמתלוננת "סדרתית":

" הייתי, אני אומר שהייתה שמה, אבל אני לא זוכר. הייתי שם אבל כל העניין הזה שהיא מספרת אני לא זוכר את הדבר הזה, וגם אם הייתי יודע שמישהו הרים עליה ידיים או הרביץ לה הייתי אומר את האמת פה. אני לא יודע מה הסיבה שהיא עושה את הדברים האלה. גם לפני זה היא תבעה שניים שלושה אנשים, אני לא יודע למה היא עושה דברים כאלה." (עמי 332 שי 1-5 לפרוטי). יצויין כי גם בהודעתו במשטרה ציין, מבלי שנשאל על כך, כי "אני הבחורה הזאת אני מכיר אותה טוב זה כבר שלוש אנשים היא מכניסה אותם לכלא" (ת/40 שי 53).

עדות האגוס טרקאי - עה/5

גם עד זה הינו אחד מהשניים ה"אחרים" שהגיעו בצוותא עם הנאשם לדירת המתלוננות ונכחו בדירה במועד האירוע. למועד הגשת כתב האישום זהותו של העד לא הייתה ידועה למאשימה והוא אותר על ידי ב"כ הנאשם.

בחקירתו הראשית בבית המשפט אישר העד כי הוא מכיר את הנאשם עוד מאריתריאה וכן מכיר את המתלוננת ואף היה אצלה בדירה מספר פעמים עובר למועד האירוע נשוא האישום (עמי 369 שי 8-22 לפרוטי). באשר להתרחשות במועד האירוע, דבק העד בגרסה דומה לגרסת מהארי, המרחיקה אותם מעצם נוכחותו של הנאשם במקום או מידיעה אישית באשר למעשיו:

העד העיד כי הגיע לדירה באותו בוקר יחד עם מהארי בעת שהיו שניהם שתויים. כשהגיעו לדירה, שבה כבר היו שני אנשים, כל אחד הזמין בקבוק בירה ואז נרדמו (עמי שי 25- 370 שי 1 לפרוטי). לאחר זמן מה התעורר כתוצאה מרעש אשר שמע, ואז ראה את המתלוננת בוכה כשהיא מדממת ממצחה. העד העיד כי שאל אותה מה קרה ואז סיפרה לו שמישהו הרביץ לה, אולם לטענתו היא לא אמרה לו מי הרביץ לה (עמ' שי 1-5, 16-19 ; רי גם בעמי 377 שי 1-2לפרוטי ובעמי 376 שי 25-26 לפרוטי). העד אף הוסיף כי סייע לה לנקות את האזור המדמם בראשה (עמי 370 שי 6 לפרוטי) ולאחר מכן עזב את המקום יחד עם מהארי (עמי 370 שי 10 לפרוטי).

לגבי נוכחותו של הנאשם בדירה, טען העד: "לא ראיתי אותו, אולי הוא ישן כשהגעתי, לא ראיתי אותו" (עמי 370 שי 12-13). עוד הוסיף, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי לא הכיר את שני האנשים שכבר היו בדירה בזמן שנכנס עם מהארי, אולם בכל מקרה אף אחד מהם לא היה הנאשם (עמי 370 שי 21-26 לפרוטי). העד נשאל לגבי האירועים שהתרחשו בתוך תא השירותים והשיב כי לא ידוע לו דבר, כי לא ראה ולא שמע, היה ישן והתעורר רק כששמע את קולות בכיה של המתלוננת (עמי 371 שי 25- 373 שי 3 לפרוטי). העד הכחיש את טענת המתלוננת כי עזר לה להיחלץ מהתא, טען כי לא סייע לה להיחלץ מהתא, וכי כשראה אותה בוכה הייתה כבר מחוץ לתא. כמו כן טען כי לא זכור לו שהוא ומהארי אמרו למתלוננת שהם מצטערים ושהיו שיכורים (עמי 375 שי 4 - 376 שי 2 לפרוטי). העד אישר כי גם מהארי ראה את המתלוננת בוכה, אך לא ידע אם מהארי הקשיב לשיחה שניהל עמה (עמי 376 שי 19-21 לפרוטי) ואישר כי שוחח עם מהארי על העניין בנסיבות אחרות בהן נפגשו מאוחר יותר (עמי 376 שי 29-32 לפרוטי).

עדות מלאטה הטה - עה/3

העדה היא אשתו של הנאשם. לגבי האירוע נשוא האישום העידה העדה כי לא הכירה את המתלוננת עובר לאירוע וכי רק לאחר מעצרו של הנאשם (לטענתה, קיבלה שיחת טלפון אנונימית אשר בה התבשרה על מעצרו של הנאשם) נודע לה כי המתלוננת סיפרה שהנאשם היכה אותה ולכן פנתה אליה וניגשה לדבר איתה "לראות מה קרה" (עמי 356 שי 4-11 לפרוטי). העדה תיארה כי התקיימו שתי פגישות עם המתלוננת - בפגישה הראשונה הגיעה אל המתלוננת יחד עם קרובי משפחתה לכתובת שנמסרה לה באותה שיחת טלפון אנונימית על מנת לעשות "סולחה" ואילו בפגישה השנייה הגיעו חמישה אנשים מהמשפחה שלה וחמישה אנשים מהצד של המתלוננת על מנת לסכם את הפיצוי שתקבל המתלוננת. פגישה שלישית נקבעה ליום שבת מסויים אבל לא יצאה אל הפועל מאחר שהמתלוננת עירבה את המשטרה (עמי 356 שי 13 - 358 שי 3 לפרוטי). לטענת העדה, בפגישה שנערכה עם המתלוננת סיפרה לה האחרונה רק על מכות שהיכה אותה הנאשם: " היא אמרה הוא בא שתוי והרביץ לי" (עמי 358 שי -27 32).

עדות טוולדה גברהסלסה - עה/4

העד הוא בן דודו של הנאשם. עדותו של העד התמקדה בפנייתם של בני משפחת הנאשם אל המתלוננת, לאחר מעצרו של הנאשם, לשם עריכת "סולחה" במסגרתה תקבל המתלוננת פיצוי ממשפחת הנאשם ובתמורה לכך תבטל את התלונה כנגדו (עמי 362,366 לפרוטי). העד נשאל ע"י ביהמ"ש האם לפני שהמשפחה הגיעה לעשות סולחה ביררו מה הייתה הסיבה לסכסוך והשיב כי בדרך כלל מבררים וגם במקרה זה ביררו "והיא אמרה שהוא הרביץ לה ואנחנו הלכנו לשם בשביל לברר את העניין ולנסות לראות איך אפשר לפצות אותה אם כן" (עמי 364 שי 9-10 לפרוטי). לטענתו כשפגשו במתלוננת " שאלנו אותה מה קרה אז היא אמרה הוא הכה אותי, הרביץ לי, אנחנו ממש לא היה לנו נעים לשמוע ואמרנו שזה לא מגיע לה" (עמי 362 שי 3-4 לפרוטי).

עדות מוליגטא דרר טספמרייר - עה/6

העד ידוע גם בכינויו גינטל (עמי 400 לפרוטי) והובא לעדות מטעם ההגנה בעיקר על רקע ההיכרות שלו עם המתלוננת שהייתה על רקע עסקי-חברי: " היא הייתה שותפה שלי במשך ארבעה חודשים בבית קפה. עבדנו יחד והיא הייתה חברה שלי. תוך כדי שהיינו חברים הייתה רבה עם אנשים. עם הלקוחות הוא אומר. כל הלקוחות שהיו באים אלי לבר הייתה מרביצה להם. הייתה מקללת אותם" (עמי 394 שי 3-6 לפרוטי).

בהמשך הבהיר העד כי הקשר כלל גם יחסים אינטימיים והקשר נמשך כארבעה חודשים בין מאי- ספטמבר 2011 (עמי 394שי 25-29, עמי 398 שי 8 לפרוטי). העד בעדותו בבית המשפט לא היסס להכפיש את המתלוננת תוך שהוא מציין כי לעמדתו הסיבה שהייתה תוקפת לקוחות נבעה מבעייה נפשית (עמי 394 שי 15-19 לפרוטי) וכי הפסיק את קשריו עמה מאחר ש"היא רבה עם אנשים, איתי היא רבה והיא גרמה לי להיעצר במשטרה" (עמי 395 שי 33 לפרוטי). לטענת העד, התלוננה עליו הנאשמת תלונת שווא על אונס, בעקבותיה נעצר ושוחרר אחרי ארבעה ימים (עמי 396 שי 1-32 לפרוטי). תלונת השווא הגיעה ללא כל ריב מקדים ביניהם (עמי 397 שי 3 לפרוטי).

העד אישר כי הוא מכיר את הנאשם וכי פגש אותו בפעם האחרונה במסגרת המעצר אך מעולם לא בדירת המתלוננת (עמי 402 שי 12-17 לפרוטי) ואישר כי מכיר גם את האגוס ומהארי, אך לטענתו הם לא פנו אליו בעניין המתלוננת (עמי 403 שי 17-20 לפרוטי).

התרשמות ומסקנות

מהימנות המתלוננת

עבירות מין מבוצעות לרוב בחדרי חדרים, ולכן, באופן טבעי, לא ניתן למצוא לקיומן עדויות נוספות, מלבד עדות הקורבן ועדות מבצע העבירה (ראה ע"פ 3783/08 אטיאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.9.10); ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.11.09)).

כך גם בענייננו. מצד אחד, ניצבת גרסת המתלוננת, לפיה אנס אותה הנאשם בתא השירותים הנעול תוך כדי הפגנת אלימות קשה, ומן הצד השני, ניצבת גרסתו הכבושה של הנאשם, שנשמעה לראשונה בחקירתו הראשית, לפיה יחסי המין בוצעו בהסכמה, והאלימות שהפגין כלפי המתלוננת נבעה מריב שהתלהט ביניהם בתא בשירותים משמנעה המתלוננת את יציאתו משם.

על פי סעיף 54 א(ב) לפקודת הראיות ניתן לבסס הרשעה על סמך עדות יחידה של נפגע בעבירת מין ,ובלבד שבית המשפט ינמק מדוע החליט להסתפק בעדות זו כבסיס להרשעה .למידת הפירוט הנדרשת לשם עמידה בחובת ההנמקה ,לא נקבע שיעור קבוע בפסיקה, וההלכה היא, כי הדבר ייקבע בכל מקרה על פי הנסיבות .ככל שעדות הנפגע "חלשה" יותר, תידרש הנמקה "ממשית" יותר, וככל שהנסיבות מעלות יותר ספיקות, כך נדרשת הנמקה מעמיקה יותר,שיש בכוחה להתמודד באופן מספק עם החולשות הקיימות (רי ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (6) 205, 216 ; ע"א 4187/04 גנטשקה נ' מדינת ישראל, פיסקה 18, 21.6.2006; ע"פ 465/06 אביבי נ' מדינת ישראל, פיסקה 34, 6.2.20089.

ההוראה הנ"ל החליפה את דרישת הסיוע שהייתה קיימת בעבר, והיא נועדה לאפשר את ההרשעה גם בהיעדר סיוע שכזה, ובלבד שבית המשפט בחן היטב את דברי העד על כל פרטיהם, ושוכנע, מעבר לספק סביר, כי הדברים שנאמרו נכונים, והקשיים העולים מאותה עדות, יושבו כל צורכם. הצורך במיתון עד כדי ביטול דרישת הסיוע מחד- גיסא, ובזהירות המיוחדת הנדרשת עקב כך מאידך גיסא, נובעים מהמאפיינים המיוחדים של עבירות המין. הדבר הוסבר לא אחת. כך, למשל, נאמר בעניין זה בע"פ 288/88 גנדור נ' מדינת ישראל, פ"ד מב (4) 45, :

"עבירות מין זכו בפקודה להתייחסות מיוחדת הנובעת מעצם טיבן וייחודן: עבירות אלה מבוצעות בצנעה ומבלי שתהיה בדרך כלל אפשרות להעיד עדי ראייה להתרחשויות. מאפיין זה, שתי פנים לו: מחד גיסא יקשה על קורבן עבירת מין למצוא עדים שיעידו ויחזקו את גרסתו ומאידך גיסא עלול ׳קורבן' כביכול בעבירת מין לטפול עלילת שוא, בעוד שיהחשודי יתקשה להתגונן כלפיה אם לא תדרש תוספת לעדות 1הקורבן," (שם בעמי 48).

על רקע דברים אלו, ומתוך הזהירות הראויה, יש לבחון את אמינותה של המתלוננת ומהימנות גרסתה.

מצאתי לנכון לסקור את עדות המתלוננת, תוך הבאת מעט מתיאוריה והסבריה בלשונה, לגבי העניינים החשובים להוכחת העובדות השנויות במחלוקת. סברתי, כי יש בכך כדי להמחיש את רוח הדברים, את אופן מסירתם ואת האותנטיות העולה מהם.

לאחר שמיעת המתלוננת והתרשמות בלתי אמצעית מהתנהגותה, תוך הצלבת גירסתה עם יתר ראיות ועדויות התביעה - לעומת גרסת הנאשם ומסכת ראיות ההגנה - אין לי ספק שהמתלוננת סיפרה אמת בבית המשפט ויש לאמץ את גרסתה. התרשמתי, כי עדות המתלוננת עדות אמת היא וכי סיפרה את אשר חוותה על בשרה וחשה בנפשה, באותן דקות ארוכות כנצח בהן הייתה כלואה עם הנאשם בתא השירותים הנעול, כשהוא מבצע בה את זממו באין מפריע.

לטענת ב"כ הנאשם, קיימות סתירות מרובות בין עדות המתלוננת במשטרה לבין עדותה בבית המשפט, גם בסוגיות מהותיות הקשורות לאירוע וגם בסוגיות שאינן קשורות ישירות לאירוע. לטענת הסנגור בהתקיימותן של סתירות כה מרובות ומהותיות ובאי יכולתה של המתלוננת לתת להן תשובה סבירה וראויה, יש בדבר כדי לעורר ספק רב באמינותה ולהביא לזיכוי הנאשם (סי 46-52, 110-111 לסיכומי הנאשם).

טענה זו אינה מקובלת עליי. נכון הדבר שעל רצף עדותה הארוכה והמפורטת של המתלוננת התגלעו קשיים, במספר נושאים, אשר יש מקום להתייחס אליהם. עם זה, לא מצאתי בקשיים אלה כדי לפגום בעדות בכללותה, הם כלל אינם נוגעים בלב המחלוקת (אשר לאור גרסתו האחרונה של הנאשם מתרכזת בשאלת ההסכמה ליחסי המין ולא לעצם קיומם - רי בסי 49 לסיכומי הנאשם), וניתן למצוא לכל אחד מהם הסבר המניח את הדעת. אתייחס להלן לקשיים המרכזיים בעדות המתלוננת עליהם עומד ב"כ הנאשם בסיכומיו:

• ב"כ הנאשם מצביע בסיכומיו על העובדה שכתב האישום המקורי ייחס לנאשם עבירת נסיון לביצוע מעשה סדום על ידי החדרת איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת במהלך האירוע שהתרחש בתא השירותים, ורק בפתח הישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות ביום 10.6.12, ביקשה התובעת לשנות את כתב האישום ולתקן את כתב האישום במחיקת אישום זה ותיקון הסעיף הרלוונטי בפרק העובדות. לטענת הנאשם, לא בכדי תוקן כתב האישום רק בשלב זה היות ומדובר ב"נסיון של המתלוננת שעם הגעתה לעדות בבית המשפט שינתה את טענתה על מנת להתמודד עם ממצאים אובייקטיביים ובמקרה זה חדירה בכוח לפי הטבעת אמורה להשאיר סימנים והמומחה לא מצא סימנים

שכאלו ומכאן שגרסתה שלא היה ניסיון חדירה שכזה מתיישב יותר עם האמת, אך פוגע באמינותה" (סי 91 לסיכומי הנאשם). בסיכומיו מצביע הנאשם על תמלול הודעתה הראשונה של המתלוננת במשטרה (ת/6ג, עמי 20 שי 8-17) שם לטענתו התייחסה המתלוננת לתיאור המקרה המיני ומסרה במפורש שהנאשם ניסה לחדור לפי הטבעת שלה.

המתלוננת נשאלה על ידי בית המשפט במסגרת חקירתה על עניין זה והסברה היה כי מדובר באי הבנה: המתלוננת הסבירה כי כשנשאלה בתחנת המשטרה איך הנאשם קיים איתה יחסי מין ענתה " מאחורה", וכי המתורגמן הבין זאת כאילו התכוונה שהנאשם החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, כשלמעשה התכוונה לכך שהנאשם היה מאחוריה כאשר החדיר את איבר מינו לאיבר מינה (עמי 24 שי 5-21 לפרוטי). בדיקת הקטע עליו הצביע ב"כ הנאשם בתמלול הודעתה הראשונה של המתלוננת, תומך בהחלט בהסבר המתלוננת, לכך שהיה מדובר באי הבנה כתוצאה מתרגום לקוי. וכך באים לידי ביטוי הדברים בתמלול:

" מתורגמנית: איפה הוא הכניס? מאחורה?

נחקרת: כן.

מתורגמנית: מה?

נחקרת: כן, מאחורה.

מתורגמנית: כן, מאחורה.

חוקרת: לא לאיבר המין שלך, אלא לטבעת (מילה לא ברורה).

מתורגמנית: לאן הוא הכניס?

נחקרת: כן כן..

מתורגמנית: לאן הוא נכנס?

נחקרת: כן, כן...

מתורגמנית: לא, (משפט לא ברור) לאיבר המין.

חוקרת: לאיבר המין שלה, אוקי, (החוקר מקליד)...אוקי, ומה קרה?", (ת/6ג, עמי 20 שי 8-17).

זה המקום לציין כי בהודעה הכתובה של המתלוננת (שנכתבה ע"י החוקרת בזמן אמת- ת/6א) אין זכר לתלונה מצד המתלוננת שהנאשם החדיר או ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה,ומכאן עולה שגם החוקרת הבינה את תלונת המתלוננת כחדירה לאיבר המין ולא לפי הטבעת. חשובה עוד יותר העובדה, כי כבר שעות ספורות לאחר תום האירוע, בבדיקת המתלוננת ע"י ד"ר ריקרדו נחמן (עת/4) נשאלה המתלוננת מפורשות ע"י המומחה באשר למעשה המיני וציינה בפניו כי הנאשם לא ניסה מין אורלי או אנלי (והדברים באו לידי ביטוי בחווה"ד, מוצג ת/4). מכאן שאין כל בסיס לסברת ב"כ הנאשם כי המתלוננת, במכוון, ניסתה לטפול על הנאשם מעשה שלא ביצע וחזרה בה "עם הגעתה לעדות" משהבינה כי טענתה אינה נתמכת בממצאים אובייקטיביים.

• גרסת המתלוננת למשך האירוע מהווה דוגמא נוספת לנתון שגוי שמסרה המתלוננת, שאיני סבור שיש בו כדי לכרסם ב"גרעין האמת" של עדותה. המתלוננת תיארה את האירוע שהתרחש בתא השירותים כאירוע שנמשך שעות רבות: "שלוש וחצי ארבע שעות בער[1]" ( עמי 102 שי 3 לפרוטי) כשבמהלכו התעלפה ואף נחה "שעתיים" (עמי 105 שי 32 לפרוטי). אין מחלוקת כי גרסת המתלוננת בעניין זה אינה מתיישבת עם ממצאים אובייקטיביים, כמו דו"חות השוטרים אשר הגיעו למקום מהם עולה כי האירוע כולו ארך קרוב לשעה בלבד. לטענת ב"כ הנאשם במכוון הגזימה המתלוננת במשך הזמן בו התרחשו האירועים על מנת "לחזק את גרסתה" (סי 97-102 לסיכומים). איני סבור כך ולדידי טעותה זו של המתלוננת בהערכת הזמנים נובעת מהטראומה הקשה שחוותה ממעשי הנאשם בתא השירותים, טראומה שהחלה מייד ובסמוך לאחר שהתעוררה בבוקרו של אותו היום. זה המקום לציין כי מהראיות עולה כי כבר ביום האירוע, בתיאור המתלוננת את שהתרחש, ציינה כי האירוע החל עת נכנס הנאשם עם השניים הנוספים לקראת השעה 7:00 בבוקר (רי דברי המתלוננת כפי שמובאים בחוו"ד של ד"ר ריקרדו נחמן בסי 2- מוצג ת/4).מעצם נקיבת המתלוננת בשעת תחילת האירוע, שעה שאין מחלוקת באשר למועד הגעת השוטרים למקום (על פי דו"ח הפעולה מאת רס"ל אברה אסייה, עת/3, האירוע דווח בשעה 7:46 בבוקר והוא הגיע לזירת האירוע בשעה 7:50 בבוקר- רי מוצג ת/5) משתמע כי לא ניסתה "להאריך" ולהפריז במשך האירוע במכוון, ואי הדיוק נבע מהתרשמותה על סמך תחושתה האישית כי האירוע נמשך זמן רב יותר. הלחץ הרב בו הייתה שרויה וחוסר האונים שחשה בחדר השירותים הנעול אל מול תקיפת הנאשם ובעילתו אותה - יכולים בהחלט להסביר את אובדן תחושת הזמן האמיתית שהביאה להערכתה השגויה את משך התרחשות האירוע.

• לסברת הסנגור, גם גרסת המתלוננת באשר לשימוש שנעשה במפתח השירותים פוגם במהימנותה של המתלוננת (סי 69-73 לסיכומי הנאשם). שכן, המתלוננת בהודעותיה במשטרה ובעדותה בבית המשפט העידה כי לתא השירותים כלל לא היה מפתח והדלת נסגרת ללא שימוש במפתח (עמי 26 שי 16 לפרוטי) ועל כן על מה ולמה שתבקש משלושת הנוכחים בדירה (מהארי, האגוס והנאשם) שיעבירו לה את המפתח המצוי בסלון לתוך התא השירותים כפי שתיארה באריכות בהודעתה במשטרה (ת/6ג בעמי 12-13)? המתלוננת הסבירה בבית המשפט כי הסיבה בעטייה ביקשה לנסות לפתוח את תא השירותים באמצעות מפתח דלת הכניסה לבית שהיה בסלון נבע מהלחץ הרב שבו הייתה שרויה (רי בעמי 81- 82 לפרוטי). יתכן והנסיון מצד המתלוננת לפתיחת דלת תא השירותים באמצעות מפתח דלת הכניסה היה לא מושכל, אך איני רואה סיבה למסקנה כי המתלוננת שיקרה בעדותה בעניין זה, בפרט נוכח עדות הנאשם עצמו בבית המשפט שאישר כי נעשה נסיון לשימוש במפתח לצורך פתיחת דלת תא השירותים, נסיון שכשל (רי בעמי 273 שי 15-23 לפרוטי).

השנייה שנגבתה לאחר מכן ביום 9.3.12 (ת/8א). לטענת ב"כ הנאשם העובדה, כי בהודעתה הראשונה והמפורטת של המתלוננת חסר לחלוטין השימוש "באמצעי העזר" אותם תיארה, מביא למסקנה כי התוספת המשמעותית והמאוחרת במשטרה ובבית הנשפט "נועדו להחמיר עם הנאשם ועם תיאור האירוע" ומכאן שגם פוגמת במהימנות עדותה של המתלוננת ובאמינותה (סי 92-96 לסיכומי הנאשם). בחקירתה בביהמ"ש, התבקשה המתלוננת ליתן הסבר מדוע לא סיפרה בעת שמסרה הודעתה הראשונה על כך שהוכתה ע"י הנאשם גם באמצעות מוט הברזל והבקבוקים. המתלוננת השיבה כי ייתכן ולא זכרה והדבר נבע בגלל הלחץ שבו הייתה נתונה "אני שורדת את כל המקרה הזה בגלל שזה אני, אתה צריך לחשוב שיש לי את הגעגועים של הילדים שלי ואת הקושי שלי וגם כמה שזה עוד טרי לשאול שאלות כאלה וחלקם אמרתי יכול להיות נכון וחלקם אמרתי את הדברים כאילו בלי שהבנתי....אני לא זכרתי אולי בהתחלה ולא אמרתי אבל אם הוא לא היה מכה אותי עם הברזל והברזל לא היה קיים הוא גם לא היה נמצא במקום" (עמ' 90 שי 16-25 לפרוט,) וכשנשאלה על כך מפורשות: " אני לא נשאלתי אף שאלה אף פעם בהתחלה גם במה הוא היכה אותי ואיך הוא היכה אותי, שאלו אותי מי היה שם ומי" (עמי 91 שי 20-21 לפרוטי). עיון בהודעה הראשונה שנגבתה מהמתלוננת (מוצג ת/6א) מעלה שההודעה נגבתה בתשאול פתוח ברובו ואכן המתלוננת לא נשאלה במפורש כיצד ובאמצעות מה היכה בה הנאשם ומנין נבעו חבלותיה. העובדה, כי ההודעה נגבתה שעות ספורות לאחר תום האירוע בהחלט יכולה להסביר את הלחץ והטראומה בה הייתה נתונה באותה העת שהביאו לכך שלא כל פרטי האירוע המדויקים (שעניין האמצעים בהם הוכתה מהווה עניין שולי באירוע) באו לידי ביטוי בהודעתה. לפיכך הסבר המתלוננת בהקשר זה הינו סביר ביותר ואין בו כדי לפגום במהימנות גרסתה בכללותה. זה המקום לציין כי המצאותם של שברי בקבוקים בתא השירותים, מייד לאחר תום האירוע, עולה גם מעדותו של השכן, מר ולטינסאי (עת/11) בבית המשפט (עמי 226 שי 15-20 לפרוטי), והדבר תומך בגרסת המתלוננת בסוגייה זו.

• מהודעתה של המתלוננת במשטרה משתמע כי היא נשואה ויש לה בעל (ת/6ג בעמי 15 שי 15, 19 ובעמי 26 שי 2 ואילך) והמתלוננת אף מסרה את מספר הטלפון של בעלה (ת/6א שי 186-187). קיומו של בעל בישראל עולה גם מדברי המתלוננת בעת בדיקתה הרפואית, כפי שבאו לידי ביטוי בחוו"ד ד"ר ריקרדו נחמן (מוצג ת/4) לו מסרה המתלוננת, כי "ערב לפני התקיפה קיימה יחסי מין עם בעלה וגם בשבוע האחרון מספר פעמים...". דא עקא, בבית המשפט בחקירתה הראשית מסרה המתלוננת כי היא אלמנה ובעלה נפטר עוד באריתריאה (עמי 13 שי 25-31 לפרוטי), טענה כי גם במשטרה אמרה ש"היה לי בעל באריתריאה ולא אמרתי שבישראל יש לי בעל" (עמי 45 שי 21 לפרוטי) וכי מסרה שהוא אינו בחיים ואין לה מושג מדוע נכתב אחרת (עמי 46 שי 22-27 לפרוטי). מספר הטלפון שמסרה במשטרה, ששייך כביכול לבעלה, שייך למעשה לקרוב משפחה של בעלה (עמי 48 שי 5-25 לפרוטי). כן העידה המתלוננת בבית המשפט כי לא מסרה לרופא שבדק אותה, ד"ר ריקרדו נחמן (עת/4) בחוו"ד, במועד בדיקתה ובמענה לשאלותיו, כי קיימה יחסי מין ערב לפני התקיפה עם בעלה תוך שימוש בקונדום, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוו"ד (עמי 49-50 לפרוטי). המתלוננת הכחישה קיום יחסי מין ערב לפני האירוע (עמי 49 שי 27 לפרוטי)אלא רק שבוע לפני כן (עמי 59 שי 5 לפרוטי). המתלוננת לא נתנה הסבר מניח את הדעת לשינוי בגרסתה בין הודעתה במשטרה לעדותה בביהמ"ש בכל הנוגע לקיומו של בעל בישראל ולקיום יחסי מין עמו סמוך למועד האירוע והתעקשה כי מסרה שבעלה נפטר וכי ייתכן שהייתה באותה עת "בשוק" ולא הבינה את שנשאלה (ר׳ לדוגמא בעמי 49 שי 33 ובעמי 55 שי 31-32 לפרוטי).

ב"כ הנאשם מבקש שלא לתת אמון בהסברים אלה של המתלוננת. לטענתו, יש בסתירה האמורה כדי לתמוך בגרסתו הכבושה של מרשו, שנשמעה לראשונה בחקירתו הראשית, שלפיה המתלוננת נתנה שירותי מין בתשלום (סי 66 לסיכומים). לטענת הנאשם בהקשר זה, ככל שמשליכה על השאלות שבמחלוקת העומדות בבסיס האישום נגדו, אתייחס עת אבחן את מהימנות גרסתו. בשלב זה, די שאומר שאת ההסבר לסתירה האמורה ניתן למצוא באופייה של המתלוננת ובחוסר הפתיחות שלה, ככל הנראה על רקע תרבותי, לדבר על מין שקיימה עם גברים אחרים לאחר מות בעלה, וזאת בין אם לא אמרה אמת במשטרה ובין אם לא אמרה אמת בבית המשפט. הדבר בא לידי ביטוי באמירתה הספונטנית בבית המשפט, לאחר שנשאלה כמה פעמים באשר למועד האחרון בטרם האירוע בו קיימה יחסי מין, שאלה ממנה ניסתה להתחמק (עמי 58 שי 33 לפרוטי) אך לבסוף ענתה שמדובר בשבוע לפני האירוע (עמי 59 שי 7 לפרוטי) והוסיפה "בעלי נפטר כמעט שלוש שנים, יכול להיות שאני עושה טעויות.."(עמי 59 שי 13 לפרוטי). חוסר הפתיחות של המתלוננת, ככל שהיא נוגעת לקשריה עם גברים, אינה יורדת ללבת גרסתה באשר למעשי הנאשם והנה נושא שבשולי העדות.

כאמור לעיל, לכל אותם קשיים-סתירות- אי דיוקי לשון, עליהם עומד ב"כ הנאשם בסיכומיו, ניתן למצוא הסבר סביר שאינו פוגע במהימנות גרסתה בכללותה. גרסה, שגם נתמכת כאמור בתיעוד הרפואי שהוגש לבית המשפט ובראיות חיצוניות נוספות לרבות עדויות עדי התביעה, כמו גם חלק מעדי ההגנה, שהעידו על מצבה הנפשי של המתלוננת והחבלות שניכרו על פניה לאחר חילוצה.

את הקשיים הללו יש לבחון על בסיס ההלכה הפסוקה לפיה גם אם עדותה של מתלוננת בעבירות מין אינה מושלמת - אין פרוש הדבר שהיא אינה שלמה: "החיפוש אחר הגירסה העובדתית המושלמת, במיוחד כשמדובר בעבירות־מין, הוא חיפוש עקר ולו בשל העובדה שנדבך מרכזי במשפטים מסוג זה הוא עדויותיהם של בני־אנוש, שמטבעם אינם מושלמים ואינם ניחנים בזיכרון מושלם" (ע"פ 993/00, אורי שלמה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ו(6), 205, 236).

זאת ועוד, אין בסתירות ואי דיוקי לשון, בדברי עד בעיקר בדברי מתלוננת בעבירות מין כדי לפגום באמינותם, ובלבד שהסתירות לא יכרסמו ב"גרעין האמת" של אותה העדות.

בע"פ 1258/03 פלוני נ' מד"י, פ"ד נח(6), 625 קבע כבי השופט טירקל: "מטיבו של המין האנושי, שאין בן-תמותה מכשיר דיוק אוטומטי - לא ייפלא, איפוא, שסתירות ואי-דיוקי-לשון שכיחים הם לא רק בדברי עדים שונים, אלה בהשוואה לאלה, כי אם גם בדבריו של עד אחד גופו, בתשובותיו בחקירה הראשית ובחקירה הנגדית, ובהתחשב בדברים אשר בא-כוח הצד האחד או הצד האחר משתדלים לשים בפיו" (ע"פ 100/55 מאיר ני היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 1224,1218).

יתר על כן, דווקא יזכרון מופלגי של פרטים, אחרי שחלף זמן רב מעת התרחשות האירועים ועד למתן העדות, עלול לפגום במהימנותו של עד (ע"פ 950/80 כהן ני מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 561); ודברים אמורים במיוחד בעבירות מין, שבהן נאלצת המתלוננת לשחזר בדיעבד ועל פני תקופה ארוכה של הליכי חקירה ומשפט, חוויה טראומתית...". (שם,בעמי 636-637).

במהלך השנים ובעקבות הוראות חוק שנועדו להתמודד עם הקשיים המאפיינים עדים שהם נפגעי עבירות מין אמצו בתי המשפט את עדויותיהן של קורבנות עבירות מין גם כשנמצאו בהן סתירות, חוסר בהירות, תמיהות, חללים מסוימים, פרשיות סתומות וכדי. בעניין זה, נאמר זה מכבר, כי:

"במרוצת השנים החל גם בית המשפט לגלות נכונות להכיר במאפייניהן המיוחדים של עדויות מפי נפגעי ונפגעות עבירות מין, ולא לזקוף לחובתם באופן אוטומטי סתירות או היעדר קוהרנטיות שנתגלו בעדויות" (ראו: אי הרנון "עדות ילדים בעבירות מין- האם לא הגיעה השעה לעייו מחדש בהסדר הישראלי?" משפטים כד(1) 151 (1994)).

כך למשל בע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3) 1111 הסבירה כב' השופטת שטרסברג כהן את ההחלטה לקבל כאמינה את עדות המתלוננת, חרף קיומם של "חללים מסוימים" או "פרשיות סתומות", כהגדרתה:

"הליך שחזור האירועים האלימים על ידי קורבן עבירת מין שחווה אותם מהווה כשלעצמו טראומה מחודשת המתבטאת בחיטוט בפרטי הפרטים של חוויה איומה, על אחת כמה וכמה כאשר החקירה היא תוקפנית (...) אין לצפות מאדם כי יזכור פרטי אירוע טראומתי כאילו תיעד אותו בזמן אמת, במיוחד כאשר מדובר בקורבן עבירת מין. לפיכך, השאלה איננה אם קיימים אי דיוקים ואי התאמות בפרטים, אלא אם המקשה כולה היא אמינה ואם הגרעין הקשה של האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים לה מאפשרת מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק "

לעניין זה ראו גם דבריה של כב' השופטת ברלינר בע"פ 9806/05 - פלוני ני מד"י תק- על 2007(1), 109:

"בתי משפט על כל ערכאותיהם הכירו זה מכבר בכך שלא ניתן לדרוש כי תלונה מסוג זה תהיה מסודרת כרונולוגית, מתועדת, בנויה לתלפיות כאשר בין האירועים השונים קיים רצף הגיוני שניתן לעקוב אחריו. עדויות של מתלוננות בעבירות מין מתאפיינות בכך שהדברים מתערבבים זה בזה, קיים חוסר בהירות בשאלה מה קדם למה, מה בדיוק נאמר בשלב זה או אחר על ידי מי מן הצדדים וכיוצא בכך". ובהמשך דבריה:

"בפרשת בארי בע"פ 5612/92 מדינת ישראל ני בארי, פ"ד מח(1) 302, בעמי 317... הלך בית המשפט צעד נוסף ואמר כי עדות שיש בה פגמים במקרים מסוג זה היא הכלל, והחריג הוא עדות בנויה היטב בבחינת דבר דבור על אופניו: "ניסיון החיים מלמד שנדירים המקרים שבהם אין בתום עדות, בייחוד עדות ארוכה, קטע זה או אחר של אי־דיוק, שכחה או אף הינתקות מתיאור האירועים לאשורם, בדרך כלל שלא מדעת, ולעתים אף מדעת במיוחד מקום שהמדובר בעדות שנמסרה זמן רב לאחר האירוע עצמו."

"... אם זהו הכלל כאשר מדובר באירוע אחד או אירועים בודדים עליהם מעידה מתלוננת בבית משפט כאשר מדובר במעשים שבוצעו לאורך שנים ארוכות, הדברים הם בבחינת על אחת כמה וכמה...". (שם, עמי 114).

מהימנות הנאשם

את מהימנות ואמינות גרסת המתלוננת יש לבדוק גם על רקע גרסתו הכבושה של הנאשם לאירועים נשוא האישום, כפי שנשמעה לראשונה בבית המשפט והעומדת ביסוד הגנתו. כאמור, הנאשם מסר גרסאותיו בשלבים והוא מודה כיום כי לא אמר אמת במשטרה ואף לא בבית המשפט, בתשובתו לכתב האישום. מהתפתחותגרסאותיו הכבושות עולה, כי הנאשם ניסה להתאים אימרותיו למידע המצוי בידי המשטרה: בהודעתו הראשונה במשטרה הכחיש כל היכרות עם המתלוננת והכחיש נוכחותו במקום האירוע וכמובן גם אלימות או קיום יחסי מין עם המתלוננת; במסגרת העימות מול המתלוננת, התמיד בתחילה בגרסתו בהודעתו הראשונה, אך לאחר שהטיחה בו המתלוננת כי שלח אנשים שישלימו ביניהם, ביניהם בני משפחתו, פרט שלא היה בידיעת המשטרה עד אותו השלב, שינה את גרסתו ו"נזכר" שהייתה לו היכרות בעבר עם המתלוננת על רקע שכנות. מייד לאחר העימות ביקש הנאשם למסור הודעה שנייה במשטרה: במסגרת הודעתו זו כבר קשר עצמו הנאשם למתלוננת ולאירוע נשוא האישום - הודה באלימות שהפגין כלפי המתלוננת שנבעה מכך שהיה שתוי ובגלל " לא זוכר איזה מילה זרקה לי" אך הכחיש אונס או קיום מגע מיני עם המתלוננת, כמו גם את הסיטואציה לפיה ננעלה המתלוננת בתא השירותים וכניסתו לתא השירותים הנעול. בתשובתו לכתב האישום אימץ הנאשם את גרסתו בהודעתו השנייה במשטרה. רק עם תום פרשת התביעה, לאחר שנשמעו מספר עדים, לרבות עדים מומחים, שעדותם הוקדשה להוכחת טענת המאשימה להימצאות ממצאי DNAשמקורם בזרעו של הנאשם על תחתוני המתלוננת, במסגרת חקירתו הראשית, שינה הנאשם את גרסתו לאירועים נשוא כתב האישום. הנאשם הציג גרסה חדשה, כבושה, במסגרתה, הודה בקיום יחסי מין עם המתלוננת בתא השירותים הנעול, אלא שלטענתו אלו בוצעו בהסכמה. את האלימות שהפגין כלפי המתלוננת במסגרת האירוע הסביר הנאשם בריב בו פתחה עמו המתלוננת בתא השירותים הנעול, לאחר שהחלו בקיום יחסים בהסכמה, ריב שנסב סביב תנאי התשלום שהבטיח הנאשם לשלם למתלוננת בתמורה לקיום יחסי מין עמו. גם התשובות המתחמקות שנתן הנאשם לשאלות ברורות שהופנו אליו במסגרת חקירתו הנגדית, כמו לשאלה האם חדר לאיבר מינה של המתלוננת והאם הגיע לפורקן, אינן תשובות שניתנות על ידי מי שהאמת עומדת לנגד עיניו. בפרק שהוקדש לכך דלעיל, עמדתי בהרחבה על השינויים בגרסאות הנאשם עד שאימץ את גרסתו הכבושה האחרונה, במסגרת עדותו בבית המשפט.

הלכה מושרשת היא כי המשקל הראיתי שיש ליתן לעדות כבושה, אשר לכבישתה לא ניתן הסבר המניח את הדעת, הינו מועט, יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ 5730/96 ראובן גרציאני נ' מדינת ישראל (פורסם באתר"נבו"):

"בכבישת גירסה מצידו של נאשם עד לאחר סיום פרשת התביעה, מטעמים הנעוצים בבחירת קו הגנה: כאשר גירסה זו מכוונת להשמטת הבסיס מתחת לקיומה של עובדה חיונית שהתביעה הביאה ראיות להוכחתה,מקימה השהיית החשיפה, מטבע הדברים, בסיס לחשש, שמא כבישת הגירסה עד לאותו שלב נועדה ליהתאמתה, אם לא למעלה מזה לראיות שהובאו מטעם התביעה, וליהכשלהי מלכתחילה של האפשרות לבדוק את אמיתותה על ידי הצגתה בפני עדי התביעה.

על רקע זה, כאשר מתבקש יישומו של כלל העדות הכבושה, לגבי נאשם, עומד בבסיס החשד המתוח על מהימנות הגירסה הכבושה, החשש הטבעי שהכבישה נועדה להתאמת הגירסה הכבושה לראיות התביעה ולסיכול האפשרות לבחון את מהימנותה, על ידי חקירתם של העדים שהעידו לפני חשיפתה. אשר על כן, גם נאשם הכובש את גרסתו חייב ליתן הסבר סביר ואמין בדבר הטעם לכבישתה של הגירסה; ובמקום שלא ניתן טעם כזה,נושאת הגירסה המאוחרת תווית של חשד, שמא היא כוזבת. תווית כזו טעונה הסרה; וכל עוד לא הוסרה הריהי מעיבה על אמינותה של הגירסה".

רי גם בע"פ 4297/98 הראל הרשטיק ני מדינת ישראל פ"ד נד(4), 673 :

"כאמור, הלכה פסוקה היא, כי ערכה ומשקלה של עדות כבושה מועטים ביותר, כל עוד העד לא נתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע כבש את עדותו ומדוע החליט לחושפה בשלב מאוחר. ודוק,כלל ראייתי זה חל גם על עדותו של נאשם במשפט, כפי שכבר ציינתי בע"פ5730/96 גרציאני ני מדינת ישראל (טרם פורסם): יגם נאשם הכובש את גרסתו חייב ליתן הסבר סביר ואמין בדבר הטעם לכבישתה של הגרסה; ובמקום שלא ניתן טעם כזה, נושאת הגרסה המאוחרת תווית של חשד, שמא היא כוזבת. תווית כזו טעונה הסרה; וכל עוד לא הוסרה הריהי מעיבה על אמינותה של הגרסהי (שם, בפסקה 5)" (שם, 688).

גם בע"פ5874/00 לזרובסקי נ׳ מדינת ישראל, פ"ד נה (4) 249, בעמי 260,מפרטת כבי השופטת פרוקצייה את התוצאה הראייתית של כבישת עדות:

"לכבישת עדות במהלך תקופה ארוכה עשויה להתלוות משמעות ראייתית המפחיתה את משקלה, שכן אך טבעי הדבר כי לרוב, מי שכובש את עדותו, חשוד על דבר אמיתותה. כל זאת נכון באין הסבר סביר בפי העד לסיבת שתיקתו עת ארוכה, ומדוע החליט לחושפה דווקא בעיתוי מסוים. קיומו של הסבר סביר ומשכנע לטעם שבכבישת העדות ולגורם שהביא לנתינתה בזמן נתון מאפשר ליתן לעדות את משקלה הראייתי המלא ככל עדות אחרת (י׳ קדמי על הראיות (כרך א), בעמ׳ 373, 375)".

בענייננו, לא סיפק הנאשם הסבר אמין וסביר לכבישת גרסתו עד לאחר תום פרשת התביעה. כאמור, בעדותו בביהמ"ש הנאשם הסביר כי הסיבה לכבישת גרסתו האחרונה עד שלב זה של ההליך, נבעה מהפחד מאשתו ומאובדן משפחתו אם יתברר לה כי קיים יחסי מין עם אחרת, פחד שהתמתן עתה מאחר שאשתו כבר יותר רגועה:

"כבי השופטת דותן:...אתה רואה שמחזיקים אותך במעצר, מביאים אותך לבית משפט, מעמתים אותך עם המתלוננת, אתה רואה שהעניין רציני אז אתה מפחד מאשתך במקום לספר את האמת?

ת: הנזק שאני יקבלה מאשר (כנראה הכוונה מאשתי ש.ש.) אני מעדיף להישאר במעצר.

ש. ורק שאשתך לא תדע.

ת. במקום לאבד את אשתי והילדים שלי.

ש. אז למה עכשיו, פתאום החלטת שאתה רוצה לאבד אותן, מה קרה היום?

ת. עכשיו היא כבר יותר רגועה והסברתי לי והיא יותר רגועה והיא מאחלת לי שאלוהים יוציא אותי מכל ה.

ש. מתי היא נרגעה?

ת. העורכי דין שהוא דיבר עם בן דודה שלי ואז היא ידעה(עמי 308 שי 23 - 309 שי 1

לפרוטי).

דא עקא, שגם גרסה בלתי סבירה זו, לפיה היה מוכן הנאשם לאבד את חירותו לתקופה ארוכה ובלבד שאשתו לא תדע שקיים יחסי מין עם אחרת, קרסה נוכח העובדה שהנאשם הודה שגם כיום אשתו אינה יודעת את האמת:

"כב' הש' אבניאלי: היום אשתו יודעת את האמת?

העד, מר סמהרט: הבאתי לה איזה כיוון אבל אין לי את האומץ לבוא להיכנס איתה ל.

כב' השופטת אבניאלי: נו אז מה השתנה? את אותו כיוון כמו שהוא נתן לה עכשיו, הוא היה יכול לתת אז, גם עכשיו הוא לא מספר לה את האמת" (עמי 310 שי 26-29 לפרוטי).

זאת ועוד, על מנת שניתן יהיה לתת אמון בגרסת הנאשם לפיה עדותו בבית המשפט אמת היא וכי זו נכבשה עד אשר "רמז" לאשתו באשר למעשיו עם המתלוננת ויישר איתה את ההדורים - והדבר התרחש רק לאחר תום פרשת התביעה ובשלב שטרם מסר עדותו בבית המשפט (רי לעניין זה מי 426-428 לפרוטי -השלמת סיכומי ב"כ הנאשם בע"פ) מצופה היה כי אשת הנאשם (עה/3) שמסרה את עדותה בבית המשפט אחריו, תישאל על כך על ידי ב"כ הנאשם ותאשר את הדברים. לא רק שאשת הנאשם לא נשאלה על כך ולא אישרה את גרסת הנאשם באשר למועד בו התפייס איתה וחשף בפניה כי קיים יחסי מין עם המתלוננת, מעדותה של אשת הנאשם עולה תמונה שונה באשר למועד בו כבר ידעה שהנאשם לא סיפר לה אמת באשר למעשיו עם המתלוננת ביום האירוע. במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה אשת הנאשם מתי ידעה שהמכותשהיכה הנאשם את המתלוננת לא נבעו רק מעצם היותו שתוי והצביעה על המועד בו נחקרה במשטרה, לאחר שעוכבה לחקירה במהלך פגישת הסולחה (לה הזמינה המתלוננת את המשטרה), כמועד בו הבינה את מעשי בעלה הנאשם בדירת המתלוננת:

"מתורגמנית: היא אמרה הוא בא שתוי והרביץ לי.

כבי השופטת אבניאלי: למה? היא נתנה לו, הרי זה מקום שמוכרים בירה והוא שתה בירה, אז למה? והיא יודעת עכשיו למה הוא הרביץ לה?

ת: עכשיו כן.

ש: כן? אז למה? זה לא נעים לה להגיד? קשה לה להגיד?

מתורגמנית: קשה לה, כן.

כבי השופטת דותן: טוב, לא חשוב.

כבי השופטת אבניאלי: אבל היא יודעת.

ת: אני רק בחקירה, כשלקחו אותנו למשטרה ושאלו שאלות אז הבנתי, אצלה בבית לא הבנתי מה,

ש: והיא דיברה איתו על זה? עם הנאשם?

ת: כן, שאלתי. " (עמי 358 שי 30 - 359 שי 9 לפרוטי)

מן המקובץ עולה כי כבר למועד חקירתה של אשת הנאשם במשטרה, עת עוכבה בפגישת הסולחה שהתקיימה ביום 10.3.12, אליה הזמינה המתלוננת את המשטרה (רי הודעת המתלוננת מיום 11.3.12, מוצג ת/9א) ידעה כבר אשת הנאשם במה חשוד בעלה ואת הרקע לאלימות שהפגין כלפי המתלוננת. כלומר, כבר במועד זה, שהינו מוקדם בלמעלה מחודשיים ימים מהמועד בו השיב הנאשם לאישום (23.5.2012) וקרוב לארבעה חודשים מהמועד בו תמה פרשת התביעה (8.7.2012) לא הייתה קיימת לנאשם כל מניעה "לרמוז" את גרסתו האחרונה באשר למעשיו עם המתלוננת בפני אשתו, שכבר ידעה מה מיוחס לו וכי הרקע לאלימות שהפגין כלפי המתלוננת לא נבע מהיותו שתוי. בנסיבות אלו ניתן לומר, כי הנאשם כשל מלהוכיח קיומו של הסבר סביר ומשכנע לטעם שבכבישת העדות ולגורם שהביא לנתינתה דווקא במועד חקירתו הראשית, לאחר שתמה פרשת התביעה.

אוסיף ואומר כי גם אם היה מקום ליתן אמון מלא בגרסת הנאשם באשר לטעם שבכבישת עדותו, גרסת הנאשם העומדת בבסיס הגנתו, הממקמת אותו בחדר השירותים הנעול לבדו עם המתלוננת, חדר ממנו נמלט הנאשם כשהוא מותיר את המתלוננת המומה, כואבת וחבולה, כשלטענת הנאשם קיימו בחדר יחסי מין בהסכמה, תמורת תשלום, והאלימות מצדו נבעה מריב על תנאי התשלום אינה סבירה ואין לתת בה כל אמון. די אם אציין בהקשר זה את התהיות הבאות, שאלות שנותרות ללא כל תשובה וללא כל מענה הגיוני, העולות מגרסת הנאשם: אם אכן עוסקת המתלוננת במתן שירותי מין, בתשלום, האם יעלה על הדעת שתקבל את הנאשם "כלקוח" בדירתה הקטנה (המתפרשת על פני חדר אחד ושירותים ללא מיטה כשהריהוט בחדר מסתכם בספה, שני כיסאות, מקרר ושולחן) בשעה שבדירתה שוהים אנשים נוספים (שהרי לטענת הנאשם כשנכנס לדירה שהו בחדר בין 2-3 אנשים שישנו, רי בעמי 273,293 לפרוטי)? ואם אכן כך הדבר מדוע לא תבקש מאותם האנשים (שממילא רק ישנו במקום ולא הפיקה מהם "הכנסה") להתפנות על מנת ליתן לה ולנאשם פרטיות? ואם אכן רצון המתלוננת היה בפרטיות עם הנאשם, חרף שהותם של יתר האנשים במקום, וסברה כי זו תימצא רק בתא השירותים- מדוע לא יכנסו לשם שניהם יחדיו במטרה מוגדרת, ומדוע תאלץ המתלוננת "להזמין" את הנאשם לתא השירותים הנעול ב"אמתלה" שהתא ננעל והיא זקוקה לעזרתו לצורך חילוצה? ואם כבר נענה הנאשם "להזמנה" ונכנס לתא הנעול- לשם מה נדרשו "משחקי החיזור" שתיאר הנאשם (במהלכם ניסה פעם אחר פעם להעלות את המתלוננת מעבר לפתח העליון שמעל הדלת והיא הייתה חוזרת "מצחקקת") והמתלוננת לא פנתה ישר אל הנאשם והבהירה לו את העלות הכספית הכרוכה בקיום יחסי מין עמה? ואם אכן סיכם הנאשם עם המתלוננת כי יקיים עמה יחסי מין תמורת תשלום בסך של 200 ₪, והמתלוננת לא ביקשה את התשלום לאלתר והשניים החלו בקיום יחסי מין - על מה ולמה תשנה לפתע פתאום המתלוננת את תנאי העסקה ותדרוש במהלך האקט המיני את התשלום לאלתר (עמי 297 שי 19-30 לפרוטי)? ואם בשלב זה הבהיר לה הנאשם כי יש ברשותו רק 50-70 ₪ אותם הציע לה, והיא לא קיבלה את ההצעה, מה התועלת שתצמח לה מ"כליאת" הנאשם בתא יחד עמה (עד כדי מניעת יציאתו מהתא ע"י משיכתו מטה משניסה לטפס על הדלת - פעולה שבעקבותיה היכה את המתלוננת ונמלט מהתא לטענתו על ידי פריצת הדלת בבעיטה לאחר שנפלה)? מן המקובץ עולה כי גרסת הנאשם בבית המשפט, לא די שגרסה כבושה היא, אשר לכבישתה לא ניתן הסבר המניח את הדעת, ולא די שקדמו לה מספר גרסאות קודמות, הן במשטרה והן בביהמ"ש, שהנאשם לא מהסס להודות ששקריות הן - היא גרסה לא הגיונית, רוויה בתמיהות ואין לה כל אחיזה בהגיון הפשוט ובשכל הישר. הנאשם הותיר רושם של אדם לא אמין, המנסה בדרך לא דרך לחפות על מעשיו. עדותו של הנאשם לפנינו היתה רצופה תשובות סותרות ומתחמקות ומניתוח הראיות וסקירת הסתירות הנ"ל עולה כי אין ספק, כי אכן הנאשם לא דבק באמירת האמת. הלכה היא, כי שקריו של הנאשם וסתירות בגרסאותיו במהלך העדות, יכולים להביא לדחיית גרסתו של הנאשם ומחזקים את ראיות התביעה. בעניין זה כבר נפסק בע"פ 334/02 דידי סיבוני נ' מדינת ישראל תק-על 2003(1),237 :

"לטענת המשיבה, את השקרים האלה יש לזקוף לחובת המערער, וטענה זו מקובלת עלי, הואיל וגם אם אין בשקרים, לכשעצמם, להוות בסיס להרשעה, יש בהם כדי לחזק את ראיותיה האחרות של המשיבה, הואיל והלכה היא שלשקר יש ימשקל ראייתי עצמאי משלו, כראייה נסיבתית הנעוצה בהתנהגות מפלילה שיש עמה ביטוי לתחושת אשםי" (ראו ע"פ 517/86, ברוקס נ' מדינת ישראל, פד"י מג(3) 451,441 ; ע"פ 2109/96, אלעביד ני מדינת ישראל, פד"י נא(721,673,(1; ע"פ 161/72, סרסור ני מדינת ישראל, פד"י כח(2) 220,203, ; ע"פ 694/83 דנינו נ' מדינת ישראל, פד"י מ(4)256,249.

בתנאים מסוימים יכולים שקרים אלה לשמש אף ראיית סיוע, זאת כאשר מדובר בשקר מהותי ששיקר הנאשם במהלך חקירתו או בעדותו בבית המשפט (ראו לעניין זה דנ"פ 4342/97 מ"י נ' אל עביד, פ"ד נא(2),736).

גרסת הנאשם, בכל הנוגע לסוגיות העומדות בליבת המחלוקת, היא גם עדות יחידה שאין לה תימוכין משום מקור ראייתי נוסף. באי כוח הנאשם, בתושייתם הרבה, הצליחו לאתר שני עדים שאין כל מחלוקת, כי נכחו בדירה במועד האירוע- מהארי (עה/ 2) והאגוס (עה/5). הגם שקיימת מחלוקת באשר לנסיבות כניסתם לדירה (לטענת המאשימה ולפי גרסת המתלוננת הגיעו בצוותא עם הנאשם, בעוד לטענת העדים ולפי גרסת הנאשם לא הגיעו יחדיו ולא ידעו האחד על נוכחות רעהו במקום) כמו גם על החלק אותו נטלו באירוע (לטענת המאשימה ולפי גרסת המתלוננת סייעו במאמצי חילוצה מהתא, בעוד לטענת העדים ולפי גרסת הנאשם לא עשו כן) אין כל מחלוקת בדבר היכרות מוקדמת של העדים את הנאשם ואין כל מחלוקת כי העדים הללו שהו בסלון דירת המתלוננת, שכל המפריד בינה לבין תא השירותים דלת עץ דקה, לכל אורך האירוע.

דא עקא, עדים אלו אמנם אישרו בעדותם שהגיעו לדירת המתלוננת יחדיו ושהו בה לכל אורך האירוע - אך הרחיקו עצמם מכל ידיעה באשר לנוכחות הנאשם במקום ולכל ידיעה אישית באשר למה שהתרחש בחדר השירותים הנעול (כשלטענתם כלללא ידעו שהמתלוננת ננעלה בתא ולא לקחו כל חלק בנסיונות חילוצה). עדויות העדים עשו רושם בלתי אמין לחלוטין, אין כל הגיון בגרסאותיהם וניכר כי עדותם ניתנה בלית ברירה ונועדה לשרת לאו דווקא את אינטרס אמירת האמת אלא אינטרסים אחרים - מזעור חלקם באירוע ונסיון לסייע לנאשם שהוא חברם. גרסאות העדים אף סותרות האחת את רעותה. כך, חרף העבודה כי אין מחלוקת שהשניים הגיעו יחדיו לדירת המתלוננת מהארי (עה/2) העיד כי הגיעו לקראת השעה 5:00 בבוקר (עמי 326 שי 22 לפרוטי) ואלו חברו האגוס טען כי הגיעו לקראת השעה 6:00 בבוקר וכי שהו במקום "חצי שעה אולי" (עמי 373 שי 2-29 לפרוטי). כך או כך, גרסת העדים שניהם אינה הגיונית שכן לטענתם בדירה (שכאמור משתרעת על פני חדר אחד בלבד הוא הסלון ואת תא שירותים) שהו במקום כבר בין 2-3 אנשים שהיו ישנים (רי עדות האגוס בעמי 369 שי 30 לפרוטי ועדות מהארי בעמי 327 שי 2 לפרוטי) וחרף הצפיפות הרבה, העדים טענו כי לא ראו את הנאשם במקום- לא עת נכנסו למקום ולא עת יצאו משם, הגם שאינם יכולים לשלול את נוכחותו שם (רי עדות מהארי בעמי 354 לפרוטי ועדות האגוס בעמי 370 לפרוטי). בנוסף, היעדר ההגיון בא לידי ביטוי בכך שלפי גרסתם, הצפיפות הרבה במקום לא מנעה מהשניים להרדם, שיכורים, במקום (חרף העובדה שבסלון אין כל מיטה אלא ספה אחת בלבד!) והשניים אף ישנו במקום שנת ישרים. לא ניתן גם לתת כל אמון בגרסת העדים לפיה כה חזקה הייתה שנתם עד כדי כך שבכל מהלך האירוע, שהתנהל מטרים ספורים מהם, ואף ללא קיר שיחצוץ בין זירת ההתרחשות (כאמור בין סלון הדירה לחדר השירותים מפרידה דלת אך קיים פתח רחב למדי בין הקיר עליו מורכבת הדלת לבין התקרה - משם נכנס הנאשם לתא השירותים) לא התעוררו למשמע נסיונות החילוץ של המתלוננת מהתא ובהמשך צעקות המתלוננת וקולות המכות ואפילו שבירת הכיור במקום (על כל אלו העיד הנאשם בעצמו - ר' בעמ' 278-279 לפרוטי) והתעוררו רק לקול בכייה של המתלוננת, לאחר שהאירוע הסתיים ולא לפני שהנאשם כבר הספיק לעזוב את המקום (ר' עדות מהארי בעמ' 347 לפרוטי ועדות האגוס בעמי 374 שי 24-26 לפרוטי). יצויין כי אף ב"כ הנאשם בסיכומיו, כנראה מתוך נסיון לקעקע את גרסת המתלוננת כי זעקה לעזרה בתא השירותים, מודה, כי "אזור אורחי בית הקפה ושני העדים מהרי והגוס קרוב מאוד לשירותים שבו התרחש האירוע נשוא האישום, יש להניח בדרגת וודאות גבוהה שזעקותיה של המתלוננת היו נשמעות לאור הקרבה של חדר האירוח לחדר השירותים" (סי 114 לסיכומי הנאשם). דא עקא, מרשו, הנאשם, הודה בעדותו במפורש, במספר הזדמנויות, כי המתלוננת צעקה בתא השירותים וזאת עוד בטרם יצא הוא מהתא (עמי 278 שי 21, עמי 289 שי 30, עמי 301 שי 27 לפרוטי). מכאן שלא ניתן כלל ליישב אף את גרסת הנאשם עצמו עם גרסת חבריו, מהארי והאגוס, שהעידו להגנתו. זאת ועוד, על זעקותיה של המתלוננת לעזרה העיד שכנה מר וובסטינאי (עת/11) במסגרת הודעתו במשטרה (נ/4) ובהרחבה במסגרת עדותו בבית המשפט (בעמי 220 לפרוטי). ב"כ הנאשם בסיכומיו (סי 118-120) אינו מטיל ספק בגרסת העד בהקשר זה של שמיעת זעקות המתלוננת לעזרה אלא רק באשר לעדותו בבית המשפט כי שמע את מהארי והאגוס אומרים למתלוננת סליחה(עמי 229 לפרוטי) מאחר שלא הזכיר פרט זה במסגרת הודעתו במשטרה. אציין שגם לגבי פרט זה, המחזק את גרסת המתלוננת (שהעידה גם כן כי מהארי והאגוס התנצלו בפניה בטרם עזבו את המקום) מעדיף אני את עדות השכן (עת/11) על פני עדותם של מהארי והאגוס, לא רק לאור חוסר המהימנות שאפיינה את גרסת האחרונים בכללותה, אלא מאחר שלשכן לא היה כל אינטרס לשקר ולהשחיר את פני מהארי והאגוס (ואלו לאחרונים היה כאמור אינטרס ברור להרחיק עצמם מהנאשם והאירוע). לעומת זאת, מהארי, כבר בהודעתו במשטרה, לא היסס להכפיש את המתלוננת וטען כבר בהודעתו במשטרה כי הוא מכיר אותה היטב ו"זה כבר שלוש אנשים היא מכניסה אותם לכלא" (ת/40 שי 53). משהתבקש מהארי להתייחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית השיב כי שמע שהמתלוננת תבעה בחור בשם בולו טספמרייה שהיה בן זוג שלה ושהיא גרמה למאסרו בבית הסוהר (עמי 351 שי 19- 352 שי 11 לפרוטי). מעבר לכך שמדובר בעדות שמיעה, גם אם הייתה השמועה נכונה - הרי שחזקה שאם המתלוננת "גרמה" למאסרו של אותו אדם, תלונתה לא הייתה תלונת שווא.

עד נוסף שהובא מטעם ההגנה ונראה כי כל מטרת עדותו הייתה הכפשת המתלוננת הוא מר מוליגטא דרר (עה/6). העד ידוע גם בכינויו גינטל (עמי 400 לפרוטי) ולהיכרותו עם המתלוננת התוודענו לראשונה במסגרת חקירתה הנגדית של המתלוננת. המתלוננת העידה כי הייתה לה היכרות עם עד זה על רקע עסקי-חברי, כשותפים לעסק שניהלה מדירתה. אלא שהשותפות לא עלתה יפה "הוא רצה להיכנס איתי לעסק שותפות, הוא היה מביא, הוא לא שילם לי שום דבר, הוא היה מביא את החברים שלו, שותים וכולי" (עמי 62 שי 26-27 לפרוטי) ועל רקע סכסוך עסקי הוא ניסה לדקור אותה עם סכין והיא הגישה כנגדו תלונה במשטרה בשל כך (עמי 62 שי 15-21 לפרוטי). המתלוננת אף אישרה כי בעקבות התלונה הוא היה עצור (עמי 63 שי 33- 64 שי 1 לפרוטי). מנגד, גינטל בעדותו אישר אמנם כי היה שותף עם המתלוננת בעסק (עמי 394 לפרוטי) אך טען כי רבה איתו ללא כל סיבה (עמי 396 שי 27-32 לפרוטי) והתלונה שהגישה נגדו במשטרה לא הייתה על תקיפה כטענת המתלוננת אלא על אונס (עמי 396 שי 4 לפרוטי). תלונה זו הייתה לטענתו תלונת שווא, והראייה כי שוחרר ארבעה ימים לאחר שנעצר (עמי 396 שי 13 לפרוטי). מייד לאחר תום עדותו של גינטל, במסגרת השלמת סיכומים שנעשתה בעל-פה, הודיעו ב"כ הצדדים כי יפעלו לאיתור תיק המעצר של העד ויעדכנו את בית המשפט באשר לממצאיו (עמי 413 שי 20-28, 418 לפרוטי). דא עקא, בחלוף מספר חודשים, מסר הסנגור בהודעה לבית המשפט כי לא עלה בידו לאתר את תיק המעצר "בשל קשיים בזיהוי עקב היותו זר ובבית המשפט נרשמים כל פעם שמות אחרים ומכאן הכשל באיתור הפרטים" וכי ב"כ המאשימה הודיעה לו כי מאותם הטעמים גם היא לא הצליחה לאתר את הפרוטוקולים של דיוני המעצרים (הודעה מיום 6.8.2013). בנסיבות אלו איני מוצא מקום להעדיף את גרסת גינטל לנסיבות מעצרו בעקבות תלונת המתלוננת (תלונת שווא על אונס) על פני גרסת המתלוננת (תקיפה על רקע סכסוך עסקי). בהיעדר ראיות אובייקטיביות לאישוש גרסת גינטל כי תלונת המתלוננת כנגדו נסובה על אונס, ראיות אותן נדרש היה להביא ב"כ הנאשם, המבקש להשליך על אמינות המתלוננת מגרסת העד, גרסת המתלוננת הינה סבירה יותר ויש להעדיפה. העדפת גרסת המתלוננת בהקשר זה על פני גרסת העד, קשורה גם לעובדה, כי עדות העד עשתה רושם בלתי אמין לחלוטין בכל הנוגע לנסיבות אחרות בהן הסתבך עם החוק: כך, בעדותו בבית המשפט התברר כי לאחרונה הורשע ונשפט ל-10 חודשי מאסר אותם ריצה (עמי 406 שי 22 לפרוטי). משהתבקש להסביר בגין מה הורשע הסביר כי רב עם אשתו "אמרו לי שהרבצתי לה" וכי למעשה רק "היינו משחקים, ראו אותנו משחקים ככה" (עמי 408 שי 27-33 לפרוטי). רק לאחר שב"כ המאשימה הקשתה בשאלה כיצד נשפט לתקופת מאסר אך בשל "משחק" לכאורה, הודה גינטל כי הורשע גם כי במהלך האירוע עשה שימוש בסכין (עמי 409 שי 1-4 לפרוטי).

בהקשר ליחסי המתלוננת עם גינטל, מפנה ב"כ הנאשם לאמירה של המתלוננת בעדותה בבית המשפט ממנה משתמע כי ייתכן שגינטל שלח את הנאשם לפגוע בה (עמי 64 שי 4 לפרוטי) ומכאן מסיק ב"כ הנאשם כי הדבר "מחזק את החשש כי המתלוננת הגישה תלונתה בסוברה כפי שציינה בבית משפט שמדובר בשליחיו של גיינטל עימו היה לו סכסוך עסקי כפי שציינה בפרוטוקול ולגביו היא התלוננה והוא נשלח למאסר ומכאן יש במניע זה לעורר ספק לגבי אמינותה ולגבי האינטרסים שהביאו להגשת התלונה" (סי 76 לסיכומי הנאשם). טענה זו, לפיה המניע להגשת התלונה כנגד הנאשם הוא נקמה בגינטל עמו היה למתלוננת סכסוך קודם, אין לה, עם כל הכבוד, על מה לסמוך. מעבר לכך שטענה זו לא נשמעה מעולם מפי הנאשם כמניע אפשרי לכך שהמתלוננת תטפול עליו אשמת שווא של אונס (שהרי כאמור הנאשם הודה כבר במסגרת הודעתו האחרונה במשטרה בהפגנת אלימות כלפי המתלוננת), לא הוכח כלל ועיקר שהמתלוננת הכירה את הנאשם עובר לאירוע בכלל, ובפרט לא כחבר של גינטל. המתלוננת באופן עקבי הכחישה היכרות עם הנאשם עובר לאירוע ועדותה זו מעולם לא נסתרה. תשובתה הספונטנית לפיה ייתכן וגינטל שלח את הנאשם לפגוע בה ניתנה במענה לשאלת ב"כ הנאשם בה הציב לה כעובדה, כי הנאשם הינו חברו של גינטל:

" ש. את ידעת שהנאשם הוא חבר של אותו גינטל? את ידעת?

ת. מתורגמן: היא אומרת שעכשיו אני קושרת את זה, כנראה הם באו, מהארי והגוס, הם באו איתו, הוא בכלל לא, אני לא מכירה אותו בכלל ועכשיו אני חושבת על זה איך הוא העיז לבוא להרביץ ולעשות לי דבר כזה? אז כנראה יכול להיות שגינטל שלח אותו לעשות את כל הדברים האלה.

כבי השופטת דותן: אבל אז כשהוא בא אז את לא הכרת אותו.

ת. לא, אני לא מכירה אותו(עמי 64 שי 2-9).

ההשערה שהעלתה המתלוננת בעדותה הייתה ספונטנית וניכר היה מתגובתה כי הופתעה והייתה נסערת לשמע הנתון שציין ב"כ הנאשם בדבר חברות בין הנאשם לגינטל - על כן, תגובותיה והבעת פנייה צויינו לפרוטוקול על ידי בית המשפט (עמי 64 שי 29 - עמי 65 שי 3 לפרוטי). זאת ועוד, ב"כ הנאשם לא הביא כל טעם הגיוני מדוע, אם היתה בידיעת המתלוננת היכרות מוקדמת עם הנאשם וידיעה על חברות בינו לבין גינטל,לא בא הדבר לידי ביטוי בהודעותיה במשטרה, ואיזה רווח תפיק מהסתרת נתונים אלו (או בכלל מלטפול על הנאשם אשמת שווא). בנסיבות אלו ניתן לומר כי לא נמצא כל מניע למתלוננת לטפול על הנאשם אשמת שווא.

סוף דבר

לאחר שקלול כל הראיות והתרשמות בלתי-אמצעית מהעדים, נחה דעתי, כי התביעה עמדה בנטל הנדרש ממנה, להוכיח למעלה מכל ספק סביר, כי הנאשם שלפנינו ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. יוזכר כי לאור גרסתו החדשה של הנאשם בבית המשפט, התמקדה המחלוקת בשאלת ההסכמה לביצוע המעשה המיני (ולא לעצם ביצועו והעובדה שכלל חדירה - רי בסי 49, 128ו- 116-117לסיכומי הנאשם) דבר שלא הצריך בסופו של יום ניתוח ראיות ועדויות לרוב הנוגעות לממצאים פורנזיים שהביאה המאשימה (מדובר בעיקר בממצאי DNAשמקורם בזרעו של הנאשם שנמצא על תחתוני המתלוננת). לא נתתי אמון בגרסת הנאשם, האחרונה, בנושאים הנוגעים בליבת העניין ומעשיו עם המתלוננת בתא השירותים הנעול, ולא מצאתי כי לנאשם הסבר אמין וסביר לכבישת גרסתו זו עד לאחר תום פרשת התביעה. אין לי ספק כי המתלוננת ספרה אמת בבית המשפט, סיפורה מתיישב ומשתלב היטב עם יתר הנתונים והממצאים העולים מניתוח מכלול הראיות בתיק ושקרי הנאשם אף הם מחזקים את גרסתה. ב"כ הנאשם, שעשו את עבודתם נאמנה, לא הצליחו, חרף מאמציהם הרבים שכללו בין השאר גם איתור והבאה לעדות של עדי ההגנה, מהארי והאגוס, שנכחו בדירת המתלוננת במועד האירוע, לנטוע בליבי ספק סביר שיצדיק את זיכויו של מרשם. לאור כל האמור לעיל אציע לחברותיי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן - אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות לפי סעיפים 345(ב)(3) ו-345(ב)(4) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

כב׳ השופטת שרה דותן - אב"ד:

אני מסכימה.

כב׳ השופטת ד"ר דפנה אבניאלי:

אני מסכימה.

סו- דבר

אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן - אינוס תוך גרימת חבלה גופנית והתעללות לפי סעיפים 345(ב)(3) ו-345(ב)(4) לחוק העונשין התשל"ז-1977.

ניתנה היום 6.10.13 במעמד .