1

נוכחים: בשם המאשימה: עו"ד אור לרנר

בשם הנאשם: עו"ד ראפי מסאלחה

ב"כ המשפחה - עו"ד מאלק כעביה

הנאשם בעצמו באמצעות הליווי

גזר דין

ההליך והעובדות:

1. הנאשם הורשע ביום 19.05.13, לאחר שמיעת ראיות בביצוע העבירות הבאות:

א. עבירת הריגה, בניגוד לס' 298 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2

ב. עבירת החזקת סכין שלא כדין בשני מקרים, בניגוד לס' 186 לחוק העונשין.

כתב האישום ייחס לנאשם עבירת רצח, אשר ממנה זוכה מחמת הספק, לאחר שנקבע בהכרעת הדין, כי הנאשם דקר את המנוח מתוך מודעות למעשיו ולתוצאה הקטלנית המסתברת של מעשיו, אלא שהתעורר ספק בנטל הנדרש בפלילים, בסוגיית דקירת המנוח מתוך "החלטה להמית".

התשתית העובדתית אשר הביאה להמרת עבירת הרצח בעבירת ההריגה פורטה בהרחבה בהכרעת הדין, ובשל חשיבותה תפורט להלן בתמצית:

2. הנאשם והמנוח, תושבי הכפר ....., הכירו היכרות מוקדמת. עובר לאירוע הוזהר הנאשם ע"י שוטרי מודיעין כי יש המתכוונים לפגוע בו.ביום 11.08.12, ישב הנאשם יחד עם שני חבריו בכניסה למסעדה. באותה השעה, הגיע למקום המנוח בלוויית חברו, עבר בסמוך לשולחן הנאשם, שאלו מדוע הוא נועץ בו מבטים, הנאשם השיב מצידו כי "יסתכל איך שהוא רוצה".

לאחר שיח זה, הכה המנוח את הנאשם נמרצות, בין השניים פרצה תגרת ידיים במהלכה רוסס הנאשם ע"י המנוח בגז מדמיע, לאחר מכן, דקר הנאשם את המנוח דקירה יחידה אך קטלנית.

3. הנאשם הודה כי דקר את המנוח וטען לפטור מאחריות פלילית בגין הגנה עצמית והגנת צורך.

טענת ההגנה העצמית אותה העלה הנאשם נשללה, תוך קביעה כי הנאשם יכול היה לנקוט בדרכים אחרות למניעת הרעה, חלף דקירת הנאשם בסכין, ובכלל זה לסגת מן המקום. עוד נקבע כי הנאשם יכול היה לפעול בדרך שפגיעתה במנוח הייתה פחותה ומידת הכוח שהפעיל נגד התוקף לרבות כיוון הסכין לאזור אנטומי רגיש, לא עומדת במבחן הסבירות.

כפי הכרעת הדין, הנאשם דקר את המנוח מתוך מודעות למעשיו ולתוצאה הקטלנית המסתברת של מעשיו אלא שכאמור לעיל, לא שוכנענו בנטל הנדרש בפלילים, כי הנאשם דקר את המנוח מתוך "החלטה להמית".

3

תסקיר שירות המבחן:

4. תסקיר שרות המבחן מלמד כי הנאשם, רווק כבן 22, התגורר עד למועד מעצרו בבית הוריו ועבד במפעל גבינות בכפר תבור. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות או הכשרה מקצועית.

התסקיר שלל שימוש בסמים ודיווח על שימוש ספוראדי באלכוהול. מציין הרשעה אחת בגין עבירת אלימות אשר בוצעה בשנת 2009.

משפחת המוצא של הנאשם מונה זוג הורים וחמישה ילדים, כאשר הנאשם הינו הבן הרביעי. האב מובטל מזה מספר שנים, תואר כאדם אשר השרה אווירת אלימות מסוימת בבית ואף ריצה בעבר מאסר בגין עבירת אלמ"ב כנגד רעייתו.

האם עברה לפני מספר חודשים ניתוח להסרת גידול שפיר מראשה ונמצאת בתהליכי החלמה.

כפי התסקיר הנאשם טען כי פעל מתוך הגנה עצמית, הביע צער על תוצאות המקרה וניכר קושי רגשי לעכל את שאירע. עוד תיאר הנאשם תחושת פחד אשר קדמה לאירוע עקב אירוע ירי שארע בכפר כמספר חודשים קודם לכן.

התסקיר מציין כי הנאשם מתקשה לישון בלילות, מרבה לשחזר את האירוע, מביע תחושות של ייסורי מצפון, כאב, חרטה ודאגה לבני משפחתו אשר נאלצו לעזוב את הכפר מחשש לנקמה.

התסקיר בסופו מציין כי לנאשם יכולת טובה לשמירה על יציבות במסגרת חינוכית או של עבודה, יכולת לקחת אחריות אישית אם כי קיים חסר במשאבים רגשיים ובתחושת ביטחון ויכולת לרכוש אמון באחר. נראה כי הנאשם נעדר מגיל צעיר דמות עליה יוכל להישען והוא חווה בדידות. עם זאת, ניכרת בו יכולת מסוימת לחיבור רגשי וגילוי אמפתיה לאחר.

4

התסקיר לא התרשם מקיומם של דפוסים עבריינים. עם זאת, בהיותו בחור צעיר החשוף לחברה עבריינית, נקבע כי הסיכון להישנות עבירות אלימות בעתיד הינו גבוה.

לאור האמור הומלץ על הצבת גבולות מוחשיים לשם מניעת מעורבות נוספת בפלילים תוך שילובו ככל הניתן באגף נקי מסמים. כן הומלץ על הטלת פיצוי לקורבן.

טענות המאשימה:

5. המאשימה מפרטת את נקודת המוצא בהכרעת הדין - זיכוי מעבירת הרצח מחמת הספק. לדידה, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה - ערך קדושת החיים הינו ערך עליון, חומרת הפגיעה בו קשה מנשוא ושיקול הרתעת הרבים חשוב בנסיבותיו של המקרה שבפנינו.

המאשימה ציינה את תופעת תת תרבות הסכין המוגדרת כרעה חולה, תרבות עבריינית אשר יש להכחידה באמצעות עונשים הולמים וחמורים.

עוד עמדה המאשימה על נסיבות הקשורות בביצוע העבירה - העבירה בוצעה במלואה ע"י הנאשם; כתוצאה ממנה קופחו חיי אדם צעיר; הנאשם כיוון פגיעתו לאזור רגיש בגופו של המנוח, בנסיבות בהן נשללה טענתו להגנה עצמית ותוך קביעה לחובת הנסיגה שחלה עליו.

המאשימה הפנתה לעדות אם המנוח בדיון בפנינו מיום 04.07.13, אשר סיפרה על בנה, בעלה הנכה ושאר ילדיה. האם העידה על תמיכת בנה המנוח בתא המשפחתי, על הקושי הרגשי עימו היא מתמודדת, הצער, תחושת הזיכרון שאינה מרפה.

לאור האמור טוענת המאשימה כי מתחם העונש ההולם לעבירת ההריגה נע בין 12 - 20 שנות מאסר, תוך שהיא מפנה לפסיקה רלוונטית לטעמיה.

5

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה טוענת המאשימה כי לחובת הנאשם הרשעה קודמת בעבירת אלימות (גיליון ההרשעות הקודמות סומן ע/1). הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו, לא התאמץ לתקן תוצאות מעשיו, לא שיתף פעולה עם רשויות החוק ואף שיקר במהלך עדותו בביהמ"ש.

סיכומו של עניין נטען כי בנסיבותיו הספציפיות של המקרה שבפנינו (לרבות עבירת החזקת הסכין) מתחם העונש ההולם הינו 13 - 21 שנות מאסר בפועל ופיצוי משמעותי למשפחת הקורבן.

טענות ההגנה:

6. ב"כ הנאשם טען בדיון בפנינו כי עברו הפלילי של הנאשם מינורי ואינו מכביד. הוא מציין את העובדה כי הנאשם הותקף למעשה ע"י המנוח שהיה הדומיננטי בהתגוששות, את הפגיעה בכושר הראיה בשל התזת הגז המדמיע ע"י המנוח. לטעמיו, אף שטענת ההגנה העצמית נדחתה בשלב הכרעת הדין, הרי שיש ליתן לה משקל בשלב הטיעון לעונש.

עוד מציין הסנגור את העובדה כי בלשים התריעו בפניו של הנאשם כי הוא מצוי בסכנה, מציאות אשר הביאה אותו להצטייד בסכין.

כך גם כך, לא ניתן לקבוע כי הנאשם כיוון את הסכין לחזהו של המנוח וכפי הכרעת הדין, לא הוכחה כוונת קטילה. הנאשם פגע במנוח בדקירה יחידה ובודדת. עובדה זו רלוונטית ומרכזית לשאלת מתחם הענישה הרלוונטי.

ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה לתמיכת טענותיו (סומנה ס/1). טען למתחם ענישה רלוונטי שבין שנה וחצי לבין 10 שנות מאסר בגבול העליון. לדידו, במקרה שבפנינו מתחם הענישה הרלוונטי הינו בין שנתיים לשלוש שנות מאסר.

7. הנאשם עצמו בדיון בפנינו ביקש להתחשב בו בגזר הדין תוך ציון העובדה כי בני משפחתו נאלצו לעזוב את הכפר והם פזורים למעשה במקומות שונים.

דיון והכרעה:

6

8. כמצוות המחוקק בסעיף 40ג' בשילוב סעיף 40ט' (תיקון 113 לחוק העונשין), בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע נאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. גזירת העונש המתאים נעשית גם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא' לחוק).

בהתאם לסעיף 40יב' לחוק, רשימת הנסיבות הקשורות בעבירה או שאינן קשורות בעבירה, המפורטות בסעיפים 40ט' ו- 40יא' איננה ממצה, ובית המשפט רשאי לשקול נסיבות נוספות לקביעת המתחם או לקביעת העונש המתאים.

ראשית נפנה לקביעת מתחם העונש ההולם:

א. הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו

9. העבירה בה הורשע הנאשם, חמורה בטיבה. במעשיו נטל חיים ופגע בערך האוניברסאלי העתיק - קדושת החיים, לגביו נקבע:

"לא נכביר מלים על קדושת חיי אדם, ערך שבלעדיו אין כמובן תוקף וקיום לכל ערך אחר; הוא צריך להיות מוטבע בצופן הגנטי של כל אחד מאתנו, כל באי עולם... והרי שפיכות דמים היא גם משלוש העבירות שעליהן ייהרג ואל יעבור" (ע"פ 4709/10 גיא פיצחדזה נ' מדינת ישראל, פיסקה י"ז (19.05.2011).

המחוקק קבע בצידה של עבירת ההריגה עונש מאסר של 20 שנה ולא בכדי. הפסיקה עמדה על העונש החמור הקבוע בעבירות המתה לרבות עבירת ההריגה, כדלקמן:

7

"קדושת החיים, היא שהניעה את המחוקק לקבוע עונש של מאסר-עולם- חובה לצידה של עבירת הרצח; והיא העומדת בבסיס קביעת עונש של עשרים שנים מאסר - שהיא התקופה הקצובה בחוק למאסר עולם שאינו עונש חובה - לצידה של עבירת ההריגה. השמירה על קדושת החיים - לרבות קביעתה של קדושה זו בהכרת הכל - היא העומדת בראש תכליות הענישה, במקום שמדובר בנטילת חיי אדם; ועל בית המשפט לשוות זאת לנגד עיניו בגזרו את הדין בעבירות רצח והריגה (ע"פ 4419/95 שחר חדד נ' מדינת ישראל, פד' נ"2, ע' 752 (עמ' 765-766).

הצורך להגן על ערך קדושת החיים ושלמות הגוף מתגבר נוכח ריבוי מקרי האלימות במדינת ישראל, אשר מסתיימים, לא אחת, כבמקרה דנן, בקיפוח חיי אדם. בעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בע"פ 3892/09 אופצ'ינר נ' מדינת ישראל (14.1.10):

"נאלצים אנו, חדשות לבקרים, להתמודד עם נגע האלימות שפשה בחברתנו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הקלות הבלתי נסבלת שבה מקפד אדם את חייו של אדם אחר, מחייבת את בתי המשפט לתרום את חלקם למאבק באלימות. תרומה זו צריכה להיות על דרך של ענישה מחמירה ובלתי מתפשרת".

אין צורך להכביר מילים באשר לקדושת החיים והערך החברתי שנפגע, כאשר הנאשם נטל בסופו של יום חייו של אדם צעיר.

ב. מדיניות הענישה הנהוגה

8

10. בפתח הדברים נעיר, כי הרכיב של "מדיניות הענישה הנהוגה" אינו נהיר די צורכו. שכן מדיניות הענישה, כפי שהייתה נהוגה עד כה (ועליה גם נסמכו ב"כ הצדדים), שקללה בחובה, את נסיבות המעשה ונסיבותיו של העושה, בעוד שעל פי התיקון לחוק, נסיבותיו של העושה אינן רלוונטיות למתחם ההולם, אלא לעונש המתאים למעשה (ס' 40ג'(ב) לחוק).

יש לאבחן ממספר גזרי דין אליהם הפנה ב"כ המאשימה.

כך למשל בע"פ 6477/10 וודגה מינליק נ' מדינת ישראל (08.01.13) נגזרו על הנאשם 16 שנות מאסר בפועל בגין עבירת ההריגה, שנת מאסר בפועל בגין כל אחת משתי עבירות החזקת הסכין; ושנתיים מאסר-על-תנאי. ואולם, במקרה זה דובר על דין ודברים בין המערער לבין המנוח, במהלכו שלף המערער סכין ודקר את המנוח בחלק התחתון של בטנו ללא כל סיבה. נקבע כי לא היה באירועי אותו לילה משום איום בהתנהגותו של המנוח כלפי המערער וכי המערער דקר את המנוח עקב פגיעה בכבודו. עוד צוין עברו הפלילי המכביד של הנאשם על אף גילו הצעיר.

עוד אין ללמוד מע"פ 1456/01 חליל חדד נ' מדינת ישראל (22.10.01) שם נדון המערער - הנאשם ל-20 שנות מאסר, שעה ששם הוגדרו מעשי הנאשם ככאלה העומדים בדרגה החמורה ביותר, זו המתקרבת לרצח. באותו המקרה, לאחר שהמנוח הזהיר את הנאשם לבל יפגע ברכבו בעודו חונה בסמוך, יצא הנאשם ממכוניתו, תקף את המנוח במכות, ותוך שניות ספורות, הוציא הנאשם סכין שנשא עמו ודקר את המנוח בבטנו ובבית החזה שלו.

אין להשוות אירוע אלימות שכזה, לרבות שתי דקירות בחזה ובבטן ובנסיבות בהן כלל לא קדמה התגרות למעשה, לנסיבות שבפנינו.

עוד יש לאבחן ממספר פסקי דין אליהם הפנה הסנגור. כך למשל בע"פ 4752/08 יוסי שולמן נ' מדינת ישראל (03.04.09), נדון המערער לחמש שנות מאסר בפועל, אלא שבמקרה זה בנסיבות קטטה ומאבק בין הצדדים נדרך האקדח בו אחז המערער ונפלטה ירייה, כאשר אצבעות ידו של המערער אוחזות בהדק, והמנוח הפעיל כוח על ידיו.

9

בת"פ (חי') 5664-11-11 מדינת ישראל נ' רועי הררי, תק-מח (2013(2), 469 (2013) נגזר עונש של 72 חודשי מאסר בגין עבירת הריגה. במקרה זה ביהמ"ש ציין מפורשות כי מדובר בעונש במדרג הנמוך שכן אין מדובר בתיק שתחילתו עבירת רצח שהומר להריגה או מקרה בו הנאשם דוקר את הקרבן בליבו. באותו מקרה הנאשם ניסה מתוך כוונה טובה להפריד בין ניצים, לאחר שהותקף דקר הנאשם את המנוח דקירה יחידה בבטנו, כאשר המוות נגרם לאחר שלושה שבועות ככל הנראה בשל זיהום.

11. בהקשר הדברים וכדוגמא, נפנה למספר גזרי דין העוסקים במסכת עובדתית דומה.

כך למשל בע"פ 6968/09 יונס נ' מדינת ישראל (30.8.12) הורשע המערער בעבירת הריגה ונגזרו עליו 15 שנות מאסר לריצוי בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי ופיצוי הורי המנוח בסך של 150,000 ש"ח. בין המנוח לבין אחיו של המערער התפתח ויכוח, על רקע נהיגה בכביש. בהמשך לכך, רדפו המנוח ושלושה מחבריו אחרי אחיו של המערער, עד לחצר בית מסוים. בין הצדדים התפתח אירוע, אשר לאחריו עזבו המנוח וחבריו את המקום ברכבם. המערער נטל סכין מטבח ונסע עם אחיו לצומת, שם פגש במנוח וחבריו, הצדדים החלו להתקוטט כאשר בשלב זה דקר המערער את המנוח דקירה אחת בצווארו, שהביאה למותו.

בית המשפט העליון דחה את ערעור המערער על הרשעתו, אולם ברוב דעות (כב' השופטים עמית וג'ובראן), קיבל את ערעורו על חומרת העונש והעמידו על 12 שנות מאסר. בין היתר, הדגיש בית המשפט כי המנוח היה זה שיזם את המפגש האלים הראשון. המערער היה מפוחד ולאחר מכן מצא עצמו מותקף יחד עם אחיו בצומת על ידי המנוח ושניים מחבריו, שירדו מהרכב.

בתפ"ח (ת"א) 1043/08 מדינת ישראל נ' מוחמד אבו-סרארי (01.07.2009) נדון מקרה בו במסגרת מפגש בין מספר צעירים, הוחלפו דברי עלבון בין הנאשם לאחי מנוח. בהמשך התפתח קרב יריות בין הנאשם למנוח כאשר אחד הקליעים, אשר נורה מאקדחו של הנאשם, המית את המנוח (כאשר גם הנאשם עצמו נפגע מירי המנוח).

10

לחובתו של הנאשם עמד עבר פלילי שאינו מכביד והוא הביע צער על המעשה. ביהמ"ש גזר במסגרת הסדר טיעון 9 שנות מאסר בפועל ו- 3 על תנאי תוך שהוא מציין את הנסיבות המיוחדות המצדיקות את אישורו של הסדר הטיעון, לרבות העובדה כי לא ניתן לדעת מיהו הגורם אשר פתח בירי, ואפשר כי מדובר במנוח עצמו. עוד צוין כי יש ממש בטענתו של הנאשם כי חש בסכנה לחייו.

מאידך, נפנה לע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 80 (2004) שם קיים המערער פגישה עם המנוח לאחר שבמשך תקופה ארוכה איים המנוח לפגוע בו, עקב חשדו, כי הוא מנהל רומן עם אשתו. תוך כדי צעקות ואיומים, שלף המנוח סכין ואיים לפגוע במערער. בשלב זה שלף המערער אקדח, ירה יריות הרתעה לעבר גג הרכב שבו נמצאו השניים, ולאחר מכן ירה יריות לעבר גופו של המנוח והרגו. בית המשפט הרשיע את המערער בעבירת הריגה וגזר עליו חמש שנות מאסר. ערעור הנאשם על חומרת העונש נדחה, נקבע, כי בנסיבות העניין לא ניתן להחיל את סייג ההגנה העצמית, מאחר שהמערער הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה. עוד נקבע, כי התנהגותו של המערער היתה "לא סבירה בעליל", מאחר שעמדו בפניו דרכי פעולה אחרות, פוגעניות פחות.

בתפ"ח 627/09 מדינת ישראל נ' עותמאן (22.03.10)הנאשמים קשרו קשר לפגוע במתלונן ובמשפחתו בעקבות קטטה שאירעה בעבר בינו לבין בן משפחתם. הנאשמים חסמו את דרכם של המתלונן ומשפחתו באמצעות כלי רכב, יצאו מכלי הרכב והכו ברכב באלות ברזל. בשלב זה, ירה הנאשם באוויר ונאשם נוסף ירה באקדחו. כתוצאה מהירי נפגעו שניים מבני משפחתו של המתלונן כאשר אחד מהם נפטר מפצעיו. ביהמ"ש גזר על הנאשם שש שנות מאסר בפועל תוך שהוא מציין לקולא את מצבו המשפחה, העדר עבר פלילי והעובדה כי הנאשם לא ביצע ירי בכינון ישיר, עוד נגזר פיצוי בגובה 40,000 ₪ וקנס.

12. ניתן לסכם ולומר, כי מדיניות הענישה אינה מנותקת מנסיבותיו העובדתיות של כל מקרה נתון. בתי המשפט עמדו לא אחת על רמת הענישה בעבירת ההריגה והדגישו, כי העונש נגזר מהנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו:

11

"מן המפורסמות הוא, כי בעבירת ההריגה יש קשת רחבה של ענישה, על פי מגוון המצבים והנסיבות, ולכן העונש הראוי נגזר מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. נסיבותיו ועובדותיו של מקרה אחד אינן זהות, בהכרח, למקרה אחר, ומכאן שלא ניתן לקבוע את מידת העונש בדרך של השוואה אריתמטית (ע"פ 2090/06 פלוני נ' מדינת ישראל [[פורסם בנבו], 10.1.2007])"

ג. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

13. בהתאם לס' 40ט. (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כך למשל יש לשקול את הסיבות אשר הביאו את הנאשם לביצוע העבירה, יכולת הנאשם להימנע מהמעשה לרבות התגרות הקורבן וכיוצ"ב.

יש להתייחס לנסיבות המנויות בסעיף הרלוונטיות לענייננו.

התכנון שקדם לביצוע העבירה- הנאשם אכן הצטייד בסכין, אלא שכפי שנקבע בהכרעת הדין, לא קדם לאירוע תכנון מוקדם, ייסוד "ההחלטה להמית" לא הוכח ברף הנדרש ויש להתחשב בנסיבה זו לקולא.

הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה- הנאשם דקר את המנוח דקירה קטלנית אחת. אין ספק, כי הנאשם אמור היה לצפות את הנזק שעלול היה להיגרם מביצוע העבירה (אף בנסיבות גרסתו כי כיוון את הסכין לבטנו, איבר רגיש אף הוא) ומכאן שמדובר בנסיבה לחומרא.

12

הסיבות אשר הביאו את הנאשם לביצוע העבירה ויכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו- אין חולק כי הנאשם נקלע למעשה לקטטה אשר יזם המנוח, אשר החל להתגרות בנאשם מילולית ופיזית. עוד יש לציין את עובדת התזת הגז המדמיע לעינו של הנאשם. מאידך וכפי שנקבע בהכרעת הדין, הנאשם יכול וצריך היה לסגת מהמקום או להסתפק בפגיעה באיבר שולי על מנת לנטרל את המנוח. אין ספק, כי בפני הנאשם עמדו דרכי פעולה אחרות, פוגעניות פחות מהדרך בה בחר לפעול ואשר הביאה לתוצאה העגומה.

הקרבה לסייג לאחריות פלילית-כאמור, ב"כ הנאשם טען לקיומו של סייג ההגנה העצמית וכפי הפסיקה (ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.07.12)) יש ליתן משקל של ממש לאירועים בהם חורג הנאשם מתנאי ההגנה העצמית אולם מצא עצמו נקלע לאירוע אלים בו הוא הותקף.

סיכום- מתחם הענישה הראוי

14. בשים לב למכלול השיקולים האמורים ונוכח רמת הענישה המקובלת, אנו קובעים כי מתחם הענישה ההולם הרלוונטי בנסיבות העבירה כאן עומד על 7 עד 13 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה, כאשר בנסיבות כאן, לא מצאנו לסטות ממתחם זה (סעיף 40ד לחוק).

מכאן, גזירת העונש המתאים:

ד. נסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה

15. סעיף 40 ג(ב) קובע, כי בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את עונשו של הנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40יא, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

הנסיבות הרלוונטיות לענייננו הן הפגיעה בנאשם, העובדה כי משפחתו נאלצה להתרחק מהכפר, גילו הצעיר. עוד יש לציין כי כפי התסקיר, הנאשם הביע צער על מעשיו וביקש להדגיש את זכותו להגן על חייו. לנאשם עבר פלילי שאינו מכביד (תקיפה סתם, אירוע מיום 04.07.09).

13

מאידך נציין את מסקנת התסקיר והקביעה כי הסיכון להישנות מעשי אלימות גבוה. עוד יש ליתן את הדעת לערך קדושת החיים שנגדעו ולחומרה הרבה שיש לייחס למעשה שהביא למותו של אדם יהיו הנסיבות אשר יהיו (ס' 40 ז לחוק).

מביהמ"ש צריכה לצאת בת קול חדה וברורה כדי מחסום וגדר למעשי אלימות בכלל וק"ו למעשי אלימות תוך שימוש בנשק חם או קר.

סוף דבר:

16. לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות לקולא ולחומרא, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל לתקופה של 9 שנים (בניכוי ימי מעצרו מיום 11/8/12 ועד ליום 26/12/12 ומיום הכרעת הדין - 19.5.13), שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי שלא יעבור או ינסה לעבור עבירה מהסוג בה הורשע או כל עבירת אלימות אחרת מסוג פשע.

ב. תשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ לידי משפחת המנוח.

ג. קנס כדי סך 5,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

ד. נתונה המלצתנו כי הנאשם יהא במסגרת מאסרו באגף נקי מסמים.

ה. הודעה זכות ערעור.

ניתן והודע היום ד' אב תשע"ג, 11/07/2013 במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.

הוקלדעלידיעדןונדר